הפרשה שבספר דברים היא אחת לפני האחרונה בתורה. משה רבנו ,הגיבור המרכזי בתורה מגלה את גורלו בפרשה זו.
משה שבספר שמות מתחיל את דרכו בתיבה על היאור, מגיע לנקודה הזו אחרי נדודים של ארבעים שנה במדבר סיני. בשלב בו הוא המנהיג הבלתי מעורער של עם קשה עורף. עם עבדים אשר משה מציל מיד פרעה, עובר עמו את ים סוף, ומקבל את התורה בהר סיני.
משה היה שם בתווך בין אלוהים לעם ישראל, במי מריבה, בחטא העגל, עם נס המן במדבר ובמלחה נגד עמלק. בכל הצמתים של המעבר בדרך של עם מאספסוף, המבקש לחזור מצריימה ועד השלב הכמעט אחרון של הכניסה של עם ישראל לארץ המובטחת.
ודווקא בשלב הזה עולה משה אל הר נבו ואלוהים מראה לו את "ארץ כנען אשר אני נתן לבני ישראל לאחזה". ואז, ממש בדקה התשעים, לפני הכניסה לארץ באה המכה. "ומת בהר אשר אתה עלה שמה והאסף אל עמיך". משה נענש ואחרי ההסבר הקלוש לעונש אומר האלוהים למשה " כי מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבוא..."
יומן מסע
השרביט יעבור ליהושע. משה - המנהיג, האדם הקרוב ביותר לאלוהים - לא יכנס לארץ ישראל. כל חייו היו מסע אחד ארוך וקשה אל מטרה שאין לו בה חלק ונחלה.
במקום לעסוק בעונש ובניסיונות של הפרשנים לאורך הדורות להסביר את העוול הקשה הזה, אני מעדיף לחשוב על הלקח וההקבלות של מצבו של משה למציאות האנושית. הר נבו הופך לסמל.
בפרקי אבות מצאנו שכתוב "לא עליך המלאכה לגמור ואין אתה רשאי להיבטל ממנה". יש ראיה היסטורית רחבה בתרבות היהודית שבוחנת מהלך רב דורי של עשייה והתקדמות. אנחנו היום כמו דור החלוצים, כמו דור הפלמ"ח, כמו דור המדבר, כמו גם משה רבנו, כולנו חוליה בשרשרת.
רחל המשוררת ידעה בחייה הקצרים אכזבות ותסכולים רבים. היא ידעה לשלב את המעמד נורא ההוד של משה בהר נבו בשירתה. איש ונבו לו על ארץ רבה - הוא המוטו המקדים את שירה "מנגד" שיר שנכתב בשנה האחרונה לחייה. וכך כתוב בבית האחרון בשיר החקוק על מצבת קברה בכינרת:
פרש כפים. ראה מנגד
שמה - אין בא,
איש ונבו לו
על ארץ רבה.
ואולי החלום, החזון והדרך, הוא העיקר בעשייתו של מנהיג או מנהיגה? ואולי לא היה הדברים מעולם?
ארגון בינה עוסק בהעמקת הזהות היהודית בקרב הציבור הישראלי