הרחוב המרכזי בשכונת קנסינגטון היוקרתית בלונדון היה היום (שבת) שטוף שלטים, רובם קשים, בוטים, מגנים את ישראל ופעולותיה, חלקם קוראים לצדק, לשלום, דורשים שוויון. מהר מאוד הבנתי שהמונח "שוויון" באירוע הזה גמיש מאוד כשאחד ממארגני ההפגנה פרץ בצחוק מתגלגל כשהצגתי את עצמי כעיתונאי ישראלי וביקשתי גישה למתחם השמור לתקשורת.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
בכל שבוע מתייצבים כאן, מול שגרירות ישראל, עשרות בודדות של מפגינים, היום הגיעו כ-20 אלף בני אדם. רובם בני הקהילה המוסלמית הענפה בלונדון, אבל רבים מאוד הם בריטים מדורי דורות שמדברים על ישראל בשנאה יוקדת.
שורה של דוברים עלו על הבמה, האשימו את ישראל בכיבוש אכזר, ברצח אזרחים, בכך שהיא מבצעת ניסויים כימיים בתושבי עזה. הדוברים האשימו גם את ממשלות בריטניה וארצות הברית ואפילו את רשת BBC שלדבריהם משתפים כולם פעולה עם "פשעי המלחמה האלה".
אלא מה, איש מהדוברים לא הזכיר ולו במילה את מאות הרקטות שנוחתות על רוב ערי ישראל כבר שבועיים, רקטות שאילולא כיפת ברזל היו מובילות לעשרות הרוגים. איש מהדוברים לא ציין את דרור חנין ואלוג' עודה שנהרגו בימי המבצע מירי חמאס. איש ממבקשי השלום וסיום המלחמה בהפגנת הענק הזו לא העלה על בדל שפתותיו את העובדה שבמלחמה הזו שני צדדים מותקפים ולא רק אחד.
ילדה ואבא, מול ההפגנה
אין לי כוונה להיכנס לוויכוח פוליטי, זו לא מטרתי כאן, מרגיזה אותי החוצפה של אלה שמאשימים את העולם בצביעות בעוד הם נוהגים בצביעות בעצמם. מבקשים שלום חלקי ושוויון גמיש. בסופו של דבר היום גם הבנתי מהו כוחה האמיתי של הפגנה מהסוג הזה - זה קרה כשאבא בריטי, ובתו הקטנה על כתפיו, הלכו לצד המפגינים בדרך לבילוי בפארק.
"מה האנשים האלה עושים כאן?", שאלה הילדה את אביה.
"מפגינים", הוא ענה.
"על מה הם מפגינים?" שאלה בתמימות.
"הם מפגינים נגד ישראל והפשעים שהיא מבצעת בעזה", הצביע וקרא לה את אחד השלטים שהונפו.
הילדה הזו, כמו עשרות אלפים אחרים שעברו כאן היום, יגבשו את דעתם על סמך השיעור שחשבו שקיבלו כאן על המזרח התיכון, למעשה השיעור העיקרי שקיבלו, היה שיעור בצביעות.