היומיים האחרונים בכנס למחקרי ביטחון לאומי מספקים הצצה לכמה סוגיות שיש קו אחד שחוצה ביניהן: דילמה בין שלוש גישות - גישה חד-צדדית, גישה חד-צדדית מתואמת ומו"מ.
הסוגיה האירנית: עצם הוויכוח בין ישראל לבין המעצמות, שהתחדד בימים האחרונים ובא לידי ביטוי גם בכנס הזה, הוא בין הרעיון שישראל תפעל חד-צדדית ותתקוף באירן, לבין מהלך מתואם, במהלכו ישראל תפעל צבאית באירן, אבל בתיאום עם ארה"ב או מתוך הנחה שלארה"ב לא תהיה ברירה אלא להצטרף לתקיפה. הרעיון השלישי שדנים בו הוא המו"מ, הנתיב הדיפלומטי - ניסיון ללחוץ על אירן ולשכנע אותה באמצעים דיפלומטיים.
את המסר הבוטה ביותר, אחרי חילופי האשמות בין ישראל לבין המעצמות, העביר שגריר ארה"ב בישראל דן שפירו. שפירו פנה לציבור הישראלי בעברית ואמר לו בעצם: אל תדאגו, גם אנחנו כמו הישראלים דורשים דרישות חריפות ולא מוכנים שימרחו אותנו.
ארה"ב: תנו הזדמנות למו"מ
ארה"ב מבקשת מישראל - תנו צ'אנס למו"מ. למו"מ יש כוח כי הוא בהסכמה, כי יש בו חזית בינלאומית רחבה. מהלך חד-צדדי, כלומר תקיפה מוקדמת, תפרק את החזית הזאת. כך הזהירה גם תת שרת ההגנה לשעבר של ארה"ב, שעשויה להיות שרת ההגנה הבאה של ארה"ב אם אובמה ייבחר.
הדבר הזה תקף גם לסוגיה הפלסטינית. פתאום בכנס הזה שר הביטחון ברק זרק, כמעט במפתיע, את האופציה החד-צדדית. זה לא היה מהלך מקרי. מי ששתל את הרעיון הזה הם אנשי "עתיד כחול-לבן", מאחוריהם עומדים עמי איילון ועורך הדין גלעד שר. הם עשו עבודה רצינית בנושא וגייסו לעניין גם את ראש המכון, ראש אמ"ן לשעבר עמוס ידלין.
לדבריהם: מהלך חד-צדדי הוא אופציה, כי כך תוכל ישראל לקחת את גורלה בידיה. הפלסטינים מיהרו לתקוף את הרעיון, וגם עורך הדין וייסגלס אמר: אין שום דבר חד צדדי, הכל במו"מ. בלי מו"מ רציני לא יקרה שום דבר.
מחכים שתוכנית אנאן תפעל?
גם בסוגיה הסורית הדיון נע בין שלושת הקטבים האלה: האם לחכות למו"מ של קופי אנאן, שנראה כמו הצגה, או לפעול באופן חד-צדדי - כלומר, פעולה של מדינה אחת. האפשרות השלישית, פעולה חד-צדדית מתואמת - קבוצה של מדינות, כמו נאט"ו או מועצת הביטחון, שיאלצו את אסד להפסיק לטבוח בבני עמו.
השורה התחתונה היא: ההחלטה בין מו"מ לפעולה חד-צדדית או חד-צדדית מתואמת היא מידת האיום ומידת האינטרסים של המדינות שיכולות לקבל את ההחלטה.