חבר הכנסת יוחנן פלסנר מכנס בימים אלה את אחת הוועדות הטעונות ביותר - הוועדה שאמורה לספק לנו את חוק טל החדש. השאלה: כמה פופוליזם יהיה בדיונים האלה וכמה אמת?
האם צה"ל יאמר שם כמה חרדים הוא באמת צריך, והאם חשוב יותר בכלל להכניס את החרדים לצבא, או להוציא אותם לשוק העבודה? לפני כחודש כמאה חרדים ביקשו לוותר על מעמד "תורתם אמנותם" ולהתגייס. צה"ל החזיר להם תשובה: תחזרו לישיבה, אין לנו תקציב במסגרת המסלולים הנוכחיים.
השאלה, כך נדמה לפעמים, היא יותר פרקטית מאשר עקרונית. ישנם מאות ואפילו אלפי חרדים, רובם מש"ס ולא מיהדות התורה, שמוכנים להצטרף למסלולים החדשים. השאלה היא מי מחכה להם במסלולים האלה? האם ישנה בכלל מדיניות קליטה? האם הביורוקרטיה עובדת? זאת שאלה טכנית, אבל קלה הרבה יותר לפתרון משאלה קשה של דת ומדינה, של חרדים מול צבא.
השופט צבי טל סיפר לאחרונה שהדבר שמאכזב אותו ביותר בחוק טל הוא לא העובדה שהחוק נכשל, אלא העובדה שהחוק הזה מעולם לא יושם. "יצרנו מנגנון, אבל לא צה"ל ולא האוצר יישמו אותו", הוא אומר ומספר כי מדי פעם בערבים מצלצלים אליו הביתה בחורי ישיבה ושואלים: מה המסלול? איך להתגייס? מה בדיוק לעשות?
לכן, מעבר לפופוליזם ולכותרות הגדולות שנשמע בימים הקרובים - על שוויון ועל נשיאה בנטל ועל "אל תגעו בלומדי התורה" - השאלה היא הרבה פעמים הרבה יותר פרקטית והרבה יותר פשוטה. אם יוחנן פלסנר ישכיל ליצור מנגנונים פרקטיים שיכולים להוביל לאותם מסלולי גיוס - שירות צבאי ושירות לאומי - אזי אפשר בהחלט לפתור את הסוגיה הזו גם בתוך כחודש, שזה הזמן שבג"ץ הקציב. בהצלחה.