הודעתו הדרמטית של נשיא ארה"ב על הסגת הכוחות האמריקנים מעירק לאחר תשע שנים של מלחמה מטופשת ובלתי נחוצה, קרוב לחמשת אלפים הרוגים ועשרות אלפי פצועים, וכן הוצאות של יותר מטריליון דולר - היא מבורכת.
כך יבוא הקץ למעורבות האמריקנית שלא הביאה לשום הישג משמעותי, אלא להפך: עירק היא מדינה שסועה ומסוכסכת מבפנים עד כדי כאוס פנימי. אומנם יש ממשלה, אך אין מושלים אלא מיליציות עדתיות חמושות המנהלות מלחמת חורמה זו בזו.
לכאורה, ארה"ב יוצאת לאחר שהושג הסדר לפיו יוכל ראש ממשלת עירק, אל-מלכי , להכריז על "סיום הכיבוש האמריקני", ומאידך אובמה יטען שעמד בהבטחתו בבחירות לסיים את המלחמה בעיראק . הכול עניין של מראית עין בלבד.
הגרוע מכול עוד לפנינו, אפרופו הנסיגה האמריקנית מעירק. שכנותיה "המתונות" של עירק אינן יודעות מנוח מאז ההכרזה האמריקנית. סעודיה רואה במהלך האמריקני ממש בגידה. היא יודעת היטב מי המרוויחה הגדולה: אירן השנואה והמסוכנת ביותר, שהחלה כבר לנעוץ את ציפורניה המורעלות פונדמנטליזם איסלאמי בתוך "בשרה" של עירק.
הקשר האירני
על פי המחקרים האחרונים, מתברר שאירן מהווה הכוח החיצוני החזק ביותר בתוך עירק. הפעילות הימית של אירן סביב עירק ענפה למדי. ארגונים איסלאמיים קיצוניים מקבלים סיוע נדיב מטהרן. גם טורקיה אינה טומנת את ידה בצלחת: קיימת התקרבות משמעותית בינה לבין אירן, ושתיהן משתפות פעולה במתקפה הצבאית בצפון עירק כנגד הכורדים.
אירן תעשה הכול כדי שבעירק לא תהיה דמוקרטיה, וכיום הסיכויים נראים טובים למדי. לא תהיה זו הפרזה רבתי אם נקבע שרבים הם אלה השואלים מה הועילה חיסולו של סדאם חוסיין, ביודעם שהוא היווה מחסום בפני ההתפשטות של הפונדמנטליזם האסלאמי נוסח אירן .
אז קדאפי חוסל, אך עתידה של לוב לוט בערפל סמיך. הכיוון איננו ממש דמוקרטיה. תוניסיה ה"דמוקרטית" שבעקבות הבחירות היא תוניסיה איסלאמית . אלג'יריה הדמוקרטית נפלה לידי הקיצוניים וכך גם תימן. "אביב העמים" במדינות ערב הוא היפוך מצער של אביב 1848. במקום ליברליזם , קיבלנו אסלאמיזם , ועתידנו מי ישורינו.
ד"ר צ'לו רוזנברג הוא היסטוריון ומתמחה בביטחון לאומי