ב–1 באפריל זירת הלחימה של מלחמת חרבות ברזל התרחבה גם בין טהראן ותל אביב. הגנרל חסן מהדווי (שמוכר גם כמוחמד-רזא זאהדי) חוסל בפעולת ההתנקשות שיוחסה לישראל.
בדיוק שבועיים מאוחר יותר נורה מטח כבד של טילים בליסטיים, טילי שיוט ומל"טים, רובם המוחלט מאדמת איראן. מדובר באירוע שמעולם לא התרחש קודם לכן. המקרה עוד ייחקר ולקחיו ללא ספק יופקו גם בטווח הארוך, אלא שהתרחשות המקרה בעיצומה של מלחמת חרבות ברזל מחייבת לימוד לקחים כבר בטווח המיידי.
איראן היא מחוללת טרור עיקרי באזור והרצון לפגוע בה על בסיס מודיעין מדויק וללא פגיעה סביבתית הוא מוצדק. השאלה היא העיתוי. פיזור תשומת הלב בעיצומה של המלחמה המתרחשת בשלוש זירות: עזה, לבנון, יו"ש ועוד זירות משניות כמו סוריה, תימן ועיראק - משבש את המשימה העיקרית שהיא השלמת והפסקת הלחימה בעזה והחזרת החטופים.
הפסקת הלחימה בעזה הייתה מייצרת שרשרת שראשיתה השבת החטופים ובהמשך שקט ונסיגת כוח רדואן בלבנון. החיסול ותגובת איראן דחו את ההתפתחות הזו למועד לא ידוע.
בתום חודשים ארוכים של משא ומתן ולמרות לחץ כבד של המתווכות, שחרור החטופים לא נראה באופק. במהלך המשא ומתן התקיימו דיונים ואפילו הגיעו בהם להבנות, כ-32 אלף עזתים נהרגו, עזה כחורבות וחמאס אינו מהווה איום ממשי. אולם, עדיין הפסקת הלחימה כתנאי להשבת החטופים נותרה ללא שינוי. עשרות אלפי הנפגעים ומצבו הדחוק של סינוואר, שנמצא עם הגב אל הקיר, לא משנים את עמדתו. כלומר, ללא הפסקת הלחימה אין שחרור חטופים. במרתפי חמאס אלה מהחטופים שנותרו בחיים מתקרבים לאפיסת כוחות, סינוואר יחזיק בהם כבני ערובה ותחת ידיו גם לא יהסס לסכן את חייהם.
העימות מול איראן ממילא יימשך עוד זמן רב, המאבק נגד חמאס עשוי להימשך עוד שנים, הטרור ביו"ש – כל עוד לא ידוכא לחלוטין יהיה לשגרה והזמן לטפל באיום חיזבאללה כבר נדחה למועד רחוק.
ישראל צריכה להגיב נגד איראן בשיטה "רכה" (סייבר וכדומה) וחשאית – די במבצע כזה כדי לשרת את העיקרון של חובת התגובה נגד פגיעה בריבונות ישראל ומיד אחר כך, ללא דיחוי, הכרזה על הפסקת הלחימה בעזה תמורת החזרת החטופים.
>>> אלוף במיל' איתן בן אליהו הוא מפקד חיל האוויר לשעבר