הממשל האמריקני משוכנע שהמלחמה ברצועת עזה מגיעה לסיומה, גם אם חטיבות בודדות של צה"ל ימשיכו עוד חודשים בניקוי השטח. האמריקנים סבורים שלא תהיה בשלב המיידי מתקפה אוגדתית על רפיח, והם אופטימיים לגבי הסיכוי לפעימה ראשונה של עסקת חטופים בתוך כשבוע, שתוליך לשישה שבועות של הפוגה. מבחינתם, זהו הרגע הנכון לחדש מאמץ בלבנון, ולכן אמור השליח המיוחד עמוס הוכשטיין להגיע לביירות, אולי כבר מחר. על הפרק: ניצול עצירת הלחימה בעזה להשגת הפסקת אש דה-פקטו, בלא הסכם מפורט בגבול הצפון. בכירי הממשל חושבים שישראל לא תמשיך לתקוף בדרום לבנון מרגע שחיזבאללה יעצור את האש, כדי לתת אורכה של ממש למיקוח.
הגורמים האמריקניים המעורבים במשא ומתן, קובלים על שגם בציבור הישראלי ועוד יותר מזה בציבור הלבנוני אין הבנה שהחלטת מועצת הביטחון 1701, שחתמה את המלחמה ב-2006, פשוט לא כובדה מעולם כלשונה על ידי שני הצדדים גם יחד. לדוגמה: צה"ל סלל כבישים והציב עמדות במקומות שונים גם מעבר ל"קו הכחול", שאליו נסוג צה"ל ואשר אומץ על ידי האו"ם. הלבנונים דורשים עכשיו לתקן את ההפרות הללו, אבל במקומות אחדים פירוש הדבר נחיתות טופוגרפית הן לצה"ל והן ליישובי הגליל העליון. בצד השני, לא כובדו מעולם הסעיפים של החלטה 1701, שהטילו אמברגו נשק מוחלט על אספקה לחיזבאללה ודומיו בלא אישור ממשלת ביירות. יותר מזה: כלל לא נאכף הסעיף המדבר בלשון חד-משמעית על פירוז מוחלט של כל המרחב שמדרום נהר הליטני, למעט חיילי יוניפי"ל ויחידות של צבא לבנון. בממשל מאמינים שאפשר יהיה להגדיל את הנוכחות של צבא לבנון באזור זה לעשרת אלפים חיילים, אבל כלל לא ברור אם הם יפעלו לסילוק כוחות של חיזבאללה ויתנו גיבוי לכוחות יוניפ"יל, שגם בימים האחרונים סובלים מהטרדות. אחת הבעיות שמעורר חסן נסראללה היא שחלק גדול מאנשי כוח רדואן וחיילי החטיבות המרחביות שלו מדרום לליטני – נאסר ועזיז – הם בני הכפרים בסביבה ואי אפשר לעקור אותם מבתיהם.
ואולם, בוושינגטון יש אופטימיות מפתיעה לגבי הסיכוי להגיע להבנות מתוך הערכה שחיזבאללה ופטרוניו של נסראללה באיראן אינם רוצים בשום פנים מלחמה רחבה. לכן, אמור הוכשטיין להבהיר גם בביירות וגם בירושלים כי אין בדעתו לעסוק במחלוקת הישנה על "חוות שבעא" (הר דב), אותו שטח באורך 14 קילומטרים וברוחב שני קילומטרים שסוריה דורשת עליו בעלות. חוסר הבהירות לגבי הריבונות בשטח המחלוקת הזה נובע מסיבה היסטורית: בתקופת המנדט הצרפתי בלבנון ובסוריה לא ראו בפריז סיבה לסמן קו גבול מדויק בין שתי המדינות. נראה שלתביעה הלבנונית יש תוקף רק בגזרה שעד נחל שיאון (ואדי עסל) במזרח. לגבי יתר נקודות המחלוקת על הקו הכחול, מאמינים אנשיו של הוכשטיין שאפשר למצוא פתרונות לרוב המחלוקות. כך למשל, אין מנוס בחלוקת הכפר העלאווי רג'ר, שחלקו הצפוני בלבנון. הוא הדין לגבי נקודות הגבול B1 ו-B2 שמעל ראש הנקרה ומעל מנהרת הרכבת האטומה שעברה שם. לטעמם, אם תיאות ישראל ללכת לפתרונות יצירתיים, יאפשר הדבר לנסראללה להשתבח בשיפור מעמדה של לבנון לאורך הגבול כדי להצדיק יציאה מן המערכה.
הפיתיון שיציג הוכשטיין יכלול כינוס ועידת מדינות תורמות להגדלת הסיוע לצבא לבנון הסדיר וכן כינוס ועידה בין-לאומית לשיקום דרום לבנון. זאת אחרי שב-2006 הייתה זו איראן לבדה שפעלה לשיקום כפרים שנפגעו.