כדי להסביר מה לעזאזל דרום אפריקה רוצה מאיתנו, אפתח במשחק. אני אכתוב תיאור היסטורי על עם כלשהו, ואתם תצטרכו לנחש באיזה עם מדובר:

הם הגיעו מאירופה, קבוצות קבוצות, והתיישבו בארץ רחוקה. אוחזים בנשק, הם היו חדורי אמונה בתנ"ך ובקשר ההיסטורי שיש להם לאדמה שעליה הם התיישבו. הם היו מיעוט מוקף בבני המקום. ביחד הם החלו ביצירת שלטון עצמי ולהתפרנס מחקלאות. למרות שכל אחד מהם הגיע ממדינה אחרת, הם הצליחו להתגבש לעם אחד עם תרבות אחת ושפה אחת

מנחשים?

הדיכוי הפך להתנגדות היסטורית

נכון, התיאור הרומנטי הזה הוא הסיפור שלנו, של היהודים בישראל. אלא שכשכתבתי אותו, כלל לא התכוונתי לתיאור שיבת עם ישראל לציון, אלא לסיפורו של עם אחר לגמרי - הבורים.

הבורים, או האפריקנרים כפי שהם מכונים כיום, היו קבוצה של מתיישבים בדרום אפריקה שהגיעו מהולנד, צרפת וגרמניה ויצרו שם עם חדש, עם שפה משלו, אפריקנרית, ואמונה משיחית יוקדת בקשר שלהם לאדמת אפריקה. הם נמצאים שם עד היום.

כל זה קרה במאה ה-17, אבל קשור באופן ישיר ליחס השלילי של דרום אפריקה כלפי ישראל כיום.

מפגינים בדרום אפריקה נגד ישראל (צילום: רויטרס)
מפגינים בשם ההתנגדות ההיסטורית למשטר האפרטהייד | צילום: רויטרס

אותם אפריקנרים, והבריטים שהצטרפו בהמשך, שלטו בדרום אפריקה בשלטון האפרטהייד הגזעני והמפלה. בדרום אפריקה של האפרטהייד לשחורים לא היו זכויות כלל, היה אסור להם לבוא במגע עם לבנים וחלה הפרדה בין שכונות מגורים של לבנים ושחורים. חייהם של השחורים, הרוב המוחלט בשטח, היו זיקוק של אלימות שלטונית וחוסר צדק. לאט-לאט החל העולם המערבי להחרים את דרום אפריקה, שהפכה למדינה מגונה ומוכת סנקציות.

אלא שהייתה מדינה מערבית אחת שהקפידה לשמור על קשרים הדוקים עם השלטון המוקצה. אנחנו. ישראל הייתה המדינה האחרונה שניתקה את קשריה עם משטר האפרטהייד. זה לא נבע מתמיכה בשלטון הלבן והגזעני (מנהיגי ישראל אף התבטאו נגדו), אלא במניעים כלכליים: אחרי מלחמת יום הכיפורים מדינות אפריקניות רבות ניתקו את קשריהן עם ישראל, בלחץ מדינות ערב, ובירושלים היו זקוקים לאצבעות אפריקניות באו"ם ולקשרי מסחר עם היבשת.

ויש גם קשר לאיראן: עד 1979 לישראל ולאיראן היו קשרים כלכליים משגשגים שכללו סחר רחב היקף בנשק מסוגים שונים, גם גרעיני. עם המהפכה האיסלאמית ועליית שלטון האייתוללות, ישראל הייתה צריכה נתיב חדש למסחר בטובין ובנשק, ומצאה את דרום אפריקה - שהייתה מוחרמת על ידי העולם וכמהה למה שיש לישראל להציע.

ב-1994 נפל שלטון האפרטהייד. הקבוצה שלחמה בשלטון הלבן, ה-ANC, הפכה ממחתרת למפלגה ועלתה לשלטון, והיא זו ששולטת בדרום אפריקה עד היום. מאז, באופן שיטתי, הם מריצים מהלכים דיפלומטיים נגד ישראל: הם מצביעים בעד הפלסטינים באו"ם, מושכים ומחזירים את השגריר שלהם מכאן, והמהלך האחרון - הגשת התביעה בבית הדין הבין-לאומי לצדק בהאג.

דרום אפריקה היא לא מדינה מוסלמית וידיה לא טובלות עד המרפקים באינטרסים כלכליים וגיאו-פוליטיים באזור. ההתנגדות המתמשכת לישראל היא למעשה התנגדות היסטורית שמתחילה בדמיון בין הנרטיב היהודי בישראל לנרטיב הבורי בדרום אפריקה, שהוביל לשלטון אימים ולסיוע הישראלי המתמשך לשלטון האפרטהייד שהפך את חייהם של רוב האוכלוסייה שם לגיהינום.

ישנן עוד סיבות אקטואליות לעוינות הדרום-אפריקנית: השיח הבין-לאומי השגור והשגוי על כך שישראל בעצמה מנהלת שלטון אפרטהייד ביהודה ושומרון מעורר סלידה אצל כל דרום אפריקני, והצטרפותה של המדינה לציר ה-BRICS, שקורא תיגר על ההגמוניה המערבית בעולם, אבל התשובה לשאלה מה לעזאזל הם רוצים מאיתנו נמצאת בספרי ההיסטוריה.

>>> גלעד שלמור הוא עיתונאי חדשות 12 וחוקר אפריקה