יש באירוע הזה שלושה מעגלים שמצטיירים כרגע ככישלון נורא ויצטרכו לבדוק אותם אחר כך:
הראשון, כמובן, הוא העניין המודיעיני - לא מדובר פה בחולייה של 5 אנשים, אלא בהתקפת קומנדו של מה שנראה כמו שני גדודי קומנדו מתואמים היטב, עם מערך ארטילרי, עם מצנחי רחיפה, עם ניסיון הגעה מהים. מדובר במבצע של ממש והמודיעין הישראלי לא ידע כלום.
הדבר השני - כל מערכת ההגנה על הגדר קרסה. ולא רק שהיא קרסה, זה לא נראה שמישהו בצד השני נאלץ להתמודד איתה. גם דרך מעבר ארז ומעברים אחרים - המחבלים פשוט נסעו לתוך שטח ישראל ולא היה שום דבר שיעצור אותם.
הדבר השלישי הוא ניהול האירוע. גם שעות רבות אחרי, עדיין לא הצליחו להתגבר על כל המחבלים. את זה אומנם אפשר להבין כי מדובר ב-22 יישובים ומחנות צה"ל. עם זאת, צה"ל לא הצליח לנהל את הנושא האזרחי ולענות לצורך של התושבים.
את הפעולה כעת צריך לבצע על פי סדר קדימות. דבר ראשון, לטהר את השטח לגמרי בכל היישובים ולחלץ את כל התושבים שעוד מסתתרים. זו המשימה הראשונה והחשובה ביותר וצה"ל מבין את זה. כל היחידות הכי טובות בצה"ל נשלחו לשם, גם אם באיחור.
המשימה השנייה היא לוודא שרצועת עזה אכן חסומה, כדי שהפתחים לא יאפשרו לעוד כוחות להגיע, למחבלים לברוח ולא לעוד בני ערובה ישראלים לעבור לצד השני.
הדבר השלישי אלו כל הגזרות. גם אם איראן לא תכננה את זה, או גם אם הייתה כוונה מראש – ישראל חווה טלטלה שיכולה לעודד פעילות בגזרות האחרות ולזה צריך להיערך.
כשבישראל מצהירים "אנחנו במלחמה" - זה משפט חסר. צריך לומר זאת באופן הבא: עזה כבר 15 שנה הפכה להיות מדינה. מדינה עזה פתחה היום במלחמה עם ישראל. עכשיו מדינת ישראל צריכה להפעיל את כל הכוח שלה, ובמקביל לשמור על גזרות אחרות, ולעשות דברים שעדיין לא נעשו.
כשאתה במלחמה עם מדינה אחרת אתה לא מאכיל אותם, אתה לא מספק להם חשמל או דלק או מים או כל דבר אחר. אתה יוצר מצור מלא על אותה מדינה. נגד מדינה אפשר לתקוף בצורה הרבה יותר רחבה, כדי להביא את המדינה לסף חוסר תפקוד. זו התוצאה ההכרחית של האירועים. זה מה שקרה ליפנים כשתקפו את פרל הארבור, לגרמנים ולאחרים. זה לא יהיה קל, לחמאס יש כעת קלפי מיקוח ביד. נדרשת נחישות לאומית ונכונות לעשות דברים בסדרי גודל שלא היו כמוהם מעולם.