אפשר רק לדמיין את התכונה בלשכת ראש הממשלה בדקות שלפני כתיבת ההצהרה לציבור הישראלי. ההקפדה על כל מילה, ההתלבטות, המחשבה – הכול בניסיון לספק את הצורך הציבורי ולענות על גל הביקורת – אבל לא להגיד שום דבר שיפגע בו ב"יום שאחרי".

בדברים של נתניהו, שהונדסו היטב, אפשר למצוא כל מיני סימנים לעיסוק ביום שאחרי: הוא התחיל בהרכנת ראש יחד עם כולם, אחר כך התמקד ב-7 באוקטובר ובאירועים שקרו באותו יום מבלי לציין שום דבר ממה שקדם להם, ואז אמר שגם הוא יצטרך לתת תשובות, הזכיר שהוא אחראי לעתידה של המדינה, וכמובן הזכיר לכולם, על הדרך, שהוא זה שב-2014 דיבר על דאעש-חמאס. נתניהו לא ציין את כל מה שקרה אחר כך, כמו המדיניות שלו מול חמאס, הבחירה בחמאס ככתובת, מזוודות הכסף, הסבבים, הדיבור לפני חברי הכנסת שחמאס הוא "נכס" וההתפארות בפתק שהשאיר סינוואר.

אז זהו, שנתניהו לא קיבל אחריות. בעצם, אם בוחנים את דבריו, הוא עשה הכול מתוך מחשבה על "היום שאחרי". נתניהו אמר "אצטרך לתת תשובות כמו כולם". כשמדובר בראש ממשלה, הוא לא כמו כולם. נתניהו תמיד דואג להבהיר – בכל תמונה, בכל הודעה ובכל התנהלות – שהוא מי שעומד בראש. עד שזה מגיע לאחריות. נתניהו מבהיר שהוא אחראי "לעתיד המדינה". מבחינתו הוא אחראי רק למה שיקרה קדימה, אם יהיה ניצחון. הקריסה בביטחון בתקופתו כראש ממשלה כנראה לא בתחום אחריותו.

מי שזהיר כל כך בניסוחים ושוקל כל מילה ומילה, חושב על המשמעות שלהן ואיך אפשר יהיה לפרש את דבריו ביום שאחרי. זאת, כמובן, בניגוד לרמטכ"ל הרצי הלוי, שאמר באומץ "אני אחראי", ומכאן מסתכל קדימה, כמי שרוצה לומר – אני אניח את המפתחות, אבל עכשיו אני מתמקד בעשייה. כך גם ראש השב"כ רונן בר, ראש אמ"ן אהרון חליוה ובמידה מסוימת גם שר הביטחון יואב גלנט. ההצהרה הזאת של נתניהו היא מלאכת מחשבת שנועדה לוודא שמה שהוא אומר יהיה טוב מספיק כדי להוריד את הנושא מסדר היום, אבל לא ישמש נגדו ביום שאחרי. למרות הכול, נתניהו בטוח שיבוא היום הזה, וכך הוא גם ממשיך להתנהל.

עיתוי ההצהרה של נתניהו לא מקרי: 19 יום אחרי פרוץ המלחמה, ורגע לפני שהוא דורש מהציבור הישראלי אורך רוח, נכונות והקרבה גדולה לקראת השלב הבא. גם כאן, כשהוא מדבר על המבצע הקרקעי המתקרב, הוא דואג להתכתב עם הביקורת הציבורית נגדו – על זה שנטען שהוא מעכב את המהלך הקרקעי, שיש האשמות ביצירת משבר אמון בתוך הקבינט. בדבריו הוא טורח להזכיר את שמות כל החברים: בני גנץ, גדי איזנקוט והרמטכ"ל, כדי לוודא שכולם מבינים שזה לא "הם ו"הוא", אלא כולם ביחד.

בנימין נתניהו, יואב גלנט והרצי הלוי  (צילום: קובי גדעון / לע"מ)
ככה בונים אמון? (ארכיון) | צילום: קובי גדעון / לע"מ

אין ספק שחשוב שראש הממשלה ידבר לציבור, ייגע בכאב וירכין ראש. חשוב גם שראש הממשלה יבהיר שהמחדל ייחקר עד תום. אבל חשוב מכול שראש הממשלה יהיה עסוק כל כולו רק בכאן ועכשיו ובצעדים הבאים, במערכה, במחירים ובמשמעויות – וידאג לעשות הכול כדי שננצח. בשביל זה הוא צריך שלא לחשוב על "היום שאחרי" ולא על השרידות הפוליטית שלו. גם בשביל אזרחי ישראל, אבל גם בשביל האנשים שהזכיר בהצהרה ושעובדים איתו צמוד בקבינט. הם עשויים להרגיש, אחרי ההצהרה, שנתניהו עסוק גם עכשיו בלהפיל עליהם את התיק ביום שאחרי. היה מצופה מנתניהו שלא יתעסק בכל מילה, יתלבט וישקול כל ניסוח. בסביבת נתניהו שבים ואומרים שאין זו העת לעסוק בפוליטיקה. צריך לזכור שגם שעת מלחמה היא לא העת לעסוק ב"יום שאחרי".

ועוד דבר: כבר 19 יום עברו מאז אותו יום שגם נתניהו מגדיר כמחדל נורא. למרות זאת, ראש הממשלה עדיין מסתפק רק בהצהרות שמשוגרות לתקשורת כמו שהן, ולא מוכן בשום פנים ואופן לענות על שאלות. במערכה הזאת כולנו צריכים לדעת שכל מי שמנהל אותה וכל מי שישלח את החיילים לקרב, וידרוש מהחברה הישראלית לשלם את המחירים הכה כבדים הללו, יעשה את זה כשהשיקול היחיד לנגד עיניו הוא טובת המדינה.