בעוד הידיעות על השכול הבלתי נתפס זורמות לכיווננו בקצב מסחרר והלחימה נמשכת, נדרשת כרגע התעשתות מהירה מאוד של אזרחי ואזרחיות המדינה ומי שאמונים על ביטחון העורף. תושבי ותושבות הערים, הכפרים והיישובים. כולנו.
מעבר לחרדה הקיומית שאנו חשים עכשיו והכאב העצום מעוד ידיעה ועוד אחת שמפלחת את הלב, לא מדברים מספיק על השינוי המהותי והמיידי שנדרש כעת במוכנות העורף לתרחיש המסוכן שמולנו ולהסלמה אפשרית של המשבר הנוכחי למערכה רב-אזורית.
במילים פשוטות - יש צורך בהול בחשיבה מחודשת על מוכנות העורף לאיום קרקעי של תקיפה וחדירה לערים ויישובים, והנחיות דחופות וברורות לאזרחי ואזרחיות המדינה כיצד להגן על עצמנו ועל ילדינו. למדנו בשלושה ימים קשים שהנחיות פיקוד העורף חייבות להתעדכן. ועכשיו. יגיע הזמן לתחקירים מסודרים ולדיון עמוק והתווית תוכניות מקיפות לשינוי תפיסתי, אבל זו תהיה רשלנות לא לפעול במקביל כבר עכשיו להוציא הנחיות ממוקדות חדשות.
בשלב הזה צריך להבחין בין שני סוגים של איומים על העורף: איום של רקטות וטילים - מולו כבר יש מוכנות וניסיון (גם אם קיימים פערים), ואיום קרקעי של חדירה לערים ויישובים. זה משהו חדש שלא נערכנו אליו, מלבד ביישובי יהודה ושומרון. איום זה מחייב חשיבה מחודשת.
החשש שהעורף יספוג מכה קשה מהתקפות של טילים, רקטות וכטב"מים הוצף גם קודם, אבל לא נערכנו להיות עורף לוחם שנדרש להתמודד עם התקפות ישירות שמתרחשות בבית. לפיכך, העורף חייב לעבור הכשרה מהירה ולהפוך מחזית שמתמקדת בהתמגנות פסיבית לחזית שיודעת להגן על עצמה גם באופן אקטיבי. עלינו ללמוד איך לשמור על הבית, על משפחותינו וילדינו, ואיך לוקחות ולוקחים אחריות להגנה אזרחית משמעותית יותר.
צריך לצאת מנקודת הנחה שהמערכות הממוסדות לא יספיקו להשתנות בזמן ולא להמתין ליוזמה מערכתית. זה מצב שחייבים וחייבות להפנים. לא כדי לזרוע פאניקה אלא כדי להיות במוכנות גבוהה.
בימים האחרונים התפרסם סיפור גבורתה של ענבל ליברמן מקיבוץ ניר עם. ליברמן, בת הקיבוץ, שהייתה בין הראשונים להבין את המצב - רצה מבית לבית, ארגנה את כיתת הכוננות, הכינה תוכנית עבודה להגנה על הקיבוץ והעמידה שומרים במארבים על הגדר של הקיבוץ שהרגו את המחבלים המתקרבים. בזכות תושייתה, התקיפה של מחבלי חמאס נכשלה והקיבוץ ניצל מהתופת. זה סיפור שצריך לתת עכשיו השראה לכולנו לעשייה אזרחית נרחבת.
העוצמה שלנו כחברה תהיה ביכולת לקחת אחריות עכשיו, להתעורר למציאות הזו ולהתחיל להתכונן. גם אם נגלה שמתפתחת מציאות טובה יותר ויהיה ״ניצחון שיכריע את המערכה״, צריך להתכונן לתרחיש הגרוע. בין היתר, צריך לבחון הקמת סיירות שכונתיות, למפות באופן ראשוני קהילות וקבוצות שכונתיות בתוך הרשויות, לזהות צרכים ויכולות (כמו ידע במתן עזרה ראשונה) ולקיים ישיבות הערכות אזרחיות למצב חירום בהן לומדים יחד מה לעשות ואיך לפעול, להקים קבוצות וואטסאפ שכונתיות, להוציא תדרוך קצר להיערכות לחדירה לבתים פרטיים ולבניינים, לסכם מי ראשונים.ות לסייע ואיך, וכן לגבש מענה לקשישים ואוכלוסיות עם צרכים מיוחדים. כל אלו ייצרו כבר בשלב הראשון שכנות טובה והיכרות שעשויה להיות מצילת חיים.
בערים המעורבות נדרשת עבודה משותפת במקומות שכבר נרקמו שיתופי פעולה אזרחיים מרשימים ומיטיבים שבהם ניתן לשלב ידיים ולא להיכנע לפחד הדדי. מעבר לכך, נדרש להטמיע פתרונות מיידיים לנעילת ממ"דים, להיערך מבחינת מזון ושתייה בממ"דים, להצטייד בציוד רפואי בסיסי ובשאר פריטים חיוניים.
במקביל, לשלטון המקומי יש תפקיד קריטי בגיבוש יכולות הארגון האלה ובחיזוק יוזמות קהילתיות. השלטון המקומי חייב להמשיך ולשתף יותר פעולה עם התושבים והתושבות ולערב את הכוחות החזקים של החברה האזרחית, לא רק לסיוע בתרומות אלא גם בהיערכות אקטיבית לתרחישים שונים. גורמי הביטחון, מצידם, חייבים להקצות את המשאבים כדי לטייב את המאמץ הזה, להכווינו ולחזק את העורף, כולל בגיבוש של מדיניות סדורה להוצאת ושימוש בנשק בצורה מפוקחת, מבוקרת ואחראית ולא כאוטית ומסוכנת, ובהנחיות כיצד לייצר מוגנות מהאיום הנוכחי מעבר לכניסה לממ"ד. בהקשר הזה מומלץ לייצר גורם שיסנכרן את כל היוזמות האזרחיות הרבות כדי לייעל ולמקסם את רצון הציבור לסייע ולתרום.
זוהי קריאה לאלוף פיקוד העורף וגורמי החרום – באחריותכם נמצאים 9.7 מיליון אזרחים שזקוקים להדרכה מצילת חיים ולתפיסת הפעלה חדשה.
לבסוף, במסגרת השילוב של אזרחים ואזרחיות כחלק מן המענה יבואו לידי ביטוי הנוכחות הבולטת של נשים בחזית הלוחמת, במוקדי הידע הביטחוניים והאזרחיים ושל אלו הממלאות תפקיד מרכזי בעורף, וראוי שכל התייחסות שתתגבש תהיה כזו שרואה בהן גורם קריטי, חזק ומוביל. בהקשר הזה, החלטה 1325 של האו"ם מדברת על הצורך לשלב נשים ובאופן מיידי בכל מוקדי קבלת ההחלטות הביטחוניים ולצד זאת גם להסתכל על המציאות של נשים ונערות שחיות באזורי לחימה וסכסוכים אלימים ועל ההשפעה הייחודית הקיימת עליהן במצבים אלה. בעשרות מחקרים על אזורי סכסוך כבר הוכח שנשים הן מפתח לתפיסת ביטחון איתנה, למניעה ולסיום סכסוכים אלימים. כל התנהלות שתמשיך ותותיר נשים בשוליים, תייצר כשל עמוק ומערכתי שייפגע ביכולת לגבש חוסן לאומי ומוכנות רצינית לחירום.
יש עוד הרבה להוסיף, וכמובן שאין כרגע את כל התשובות. אבל זה הזמן לדרוש אותן. זה בידינו. בידי כל אחת ואחד מאיתנו להגן על עצמנו. זו תהיה רשלנות אם ננהג אחרת.
>>> אל״ם (מיל׳) עו״ד פנינה שרביט ברוך היא חוקרת בכירה במכון למחקרי ביטחון לאומי. ד"ר כוכב אלקיים לוי היא מרצה בחטיבה לביטחון ומשפט באוניברסיטת רייכמן ובמחלקה ליחסים בין-לאומיים באוניברסיטה העברית. הכותבות חברות פורום דבורה לנשים במדיניות חוץ וביטחון