הדמוקרטיה המודרנית היא יצירה שצמחה על רקע ירידת האמון במלוכה ובכמורה ועליית ערכו של האינדיבידואל. לא בגלל שכל אינדיבידואל הוא בהכרח פאר היצירה, אלא מכוח הניסיון המצטבר שהוביל למסקנה לפיה אף בשר ודם לא ראוי למלוכה או לאפיפיורות. רעיון זה לעיתים קשה להכלה, לא רק ליורשי עצר או לפרחי כמורה, אלא גם לרבים בישראל כיום. אך להיררכיות כלכליות, תרבותיות, צבאיות או דתיות, שיש להן חשיבות ותועלת רבה מאוד כשלעצמן, אין כל נגיעה לעניין הזכויות הפוליטיות המוקנות לכל אזרח במסגרת הדמוקרטית.
עילת הסבירות הרחבה שהתפתחה בישראל, ושאין לה מקבילה בדמוקרטיות המערביות, משמשת להתערבות שיפוטית בהתבסס על עמדותיהם של השופטים. הרי אם ההחלטה לוקה מבחינת פגיעה בזכויות אדם, פגם חוקי או פגם בהליך – יש בידי בית המשפט ארסנל שלם של עילות בהם הוא יעשה שימוש. לכן למעשה, ההגדרה הטובה ביותר לעילת הסבירות הרחבה היא הפעלת כוח שיפוטי בהיעדר עילה משפטית.
כל החלטה של הממשלה, אם היא מבוצעת מתוקף הסמכה חוקית, בהליך תקין וללא פגמים מנהליים - היא נגזרת של רצונם של האזרחים להשפיע על המדיניות במדינתם שלהם באמצעות נבחריהם. נבחריהם גם יתנו את הדין על אי שביעות רצון אזרחית מההחלטה.
רבים ביקרו את החלטתה של שרת האנרגיה לשעבר חה"כ אלהרר לעצור את חלוקת רישיונות חיפושי הגז. ביקורת זו הובילה לבסוף גם לשינוי ההחלטה. וטוב שכך, זו הדינמיקה הדמוקרטית. אלא שעילת הסבירות מסכלת את המימוש של הזכויות הפוליטיות והיא מופע כוח שרירותי מצד מערכת המשפט.
כך לדוגמה השופטת אגמון-גונן ביטלה החלטות חוקיות למהדרין בתחום ההגירה תוך ציטוטים משיריה של שימבורסקה. בג"ץ מינה בפועל יו"ר כנסת חדש, סיכל לדרישתו של היועמ"ש את הקמתה של ועדת בדיקה למח"ש, סיכל מינוי לתפקיד מ"מ פרקליט המדינה ועוד. אירועים רגישים ביותר של מדיניות, שלטון חוק, ריבונות על גבולות וכדומה.
בסוף כל משפט בעברית יושב אזרח שתוהה למה, לדוגמה, אין לישראל מדיניות הגירה אפקטיבית. הרי הוא יצא להצביע, נבחריו עשו את מלאכתם וחוקקו ושריו החליטו בהתאם למנדט שקיבלו. למה זכויותיו הפוליטיות של אותו אזרח נפגעות? מה ההצדקה לפגיעה זו? מי החליט שיש הצדקה לכך? היכן ההסמכה? היכן פומביות הכללים שמבססים פגיעה זו? מי מוודא שהפגיעה לא נעשית תוך אפליה? האם הפגיעה הזו מידתית? מי נותן דין וחשבון בדיעבד על תוצאות המדיניות? כל אלו שאלות שלא רק שאין דיון על התשובות להן, אלא שהשאלות עצמן כמעט ואינן נשמעות. הזכויות הפוליטיות בישראל הן זכויות עם הגנה חלשה – ולכן הדמוקרטיה הישראלית כולה חלשה.
מערכת המשפט, וכנגזרת היועצים המשפטיים, תובעים לעצמם בימים אלה בתקיפות רבה כי תישמר להם זכותם להמשיך ולהפעיל כוח שלטוני כאשר הם ימצאו לנכון. הנימוק לכך אינו משפטי, והוא כמובן לא יכול להיות משפטי שכן מדובר בפעילות אל-משפטית. הנימוק הוא "אתם זקוקים לנו". זוהי ההנמקה שהייתה נפוצה בכל אירוע היסטורי בו היה מתח בין מגמות חברתיות דמוקרטיות למגמות מלוכניות. מעין קוקטייל של בוז להמון וטיעוני "אתם לא יודעים זאת אבל אתם זקוקים לנו".
כמו בכל מצב בו יש כללי משחק גרועים והמשחק כבר החל – מישהו כבר מרוויח. גם כאן יש מי שמרוויח מכך שעמדותיו מכריעות את הכף במסלול עוקף דמוקרטיה. ומי שזועם על הצעה לעגן כללי משחק הוגנים - סימן שעד עכשיו הוא רימה.
>>> עו"ד דוד פטר הוא חוקר במחלקה המשפטית בפורום קהלת