את הערב הזה אי אפשר לשכוח. 2 באפריל 2018, נפל דבר בישראל. אחרי מאמצים ושורה של שיחות חשאיות מאחורי הקלעים, ראש הממשלה הכריז על מתווה חדש בחסות האו"ם, במסגרתו חצי ממבקשי המקלט והמסתננים השוהים בישראל, 16 אלף במספר, יצאו את שערי הארץ ויעברו למדינה שלישית. היתר יישארו בישראל, אך יפוזרו בין עריה, מתוך מטרה "לשחרר" את דרום תל אביב שהפך למעברה לא מוצלחת לאריתראים.
- כאוס בדרום תל אביב: עשרות נפצעו בעימותים אלימים בין מבקשי מקלט
- תושבי ת"א לא נרגעים מהעימותים הקשים ברחובות: "הגוף רועד"
- פסטיבל של משטר דיקטטורי: מה שעומד מאחורי ההתפרעויות
נתניהו בישר על ההחלטה בחגיגיות. הוא ראה בה הישג גדול. וזה אכן היה כך: מצד אחד, ישראל רותמת את הקהילייה הבין-לאומית לבעיה פנימית שלה ופותרת אותה, גם אם חלקית, ומצד שני נותנת מענה למחסור ענק במקצועות "נמוכים" שלא אוישו ופרנסה ממוסדת לפליטים והמסתננים שגנבו כדי להתפרנס.
אלא שהחגיגה הייתה מוקדמת. מיד לאחר ההכרזה הפיד הימני החל להשתולל. "כניעה", "התפרסות", "מבוכה", "חולשה", מה לא נשמע שם, על ראש הממשלה. תומכי הימין הסתכלו על חצי הכוס הריקה: על השארתם של חצי מהמסתננים בישראל ולא על הרחקתו של החצי האחר. בליכוד היו מי שאמרו לנתניהו: אנחנו, שהטפנו על כך שהמסתננים כבשו את דרום תל אביב, משאירים אותם באופן ממוסד בישראל. במו ידינו, נחדש את זרם ההסתננות ונביא לאלפי מסתננים חדשים שיגיעו במסגרת הליך איחוד משפחות.
בפייסבוק של נתניהו, הזירה שדרכה קיבלו אז החלטות, התייחסו אליו כמו שבחיים לא התייחסו. יאיר נתניהו קרא, גם עוזריו הצעירים של ראש הממשלה. קראו והבינו: צריך לחזור אחורה.
נתניהו האב עוד ניסה למזער את הנזק. הוא פרסם סרטון שבו הבהיר: "נוציא את המסתננים מדרום תל אביב, נביא אותם למושבים, לקיבוצים, ליישובים החזקים, כדי שהנטל לא ייפול על שכונות המצוקה". שעתיים חלפו, והסרטון לא שינה את דעת הבייס. מה עשה נתניהו? התקפל לגמרי. "אני קשוב אליכם, ובראש ובראשונה לתושבי דרום תל אביב. לכן החלטתי להיפגש יחד עם שר הפנים אריה דרעי עם נציגי התושבים מחר בבוקר. בינתיים אני משעה את יישום ההסכם, ולאחר שאיפגש עם הנציגים אביא את ההסכם לבחינה מחודשת", כתב. אוי הפארסה. החלטה טובה וחכמה של ראש הממשלה התחלפה שוב בהחלטה פופוליסטית. שוב, כי זה קרה למשל גם בפרשת אלאור אזריה, באותו דפוס של קבלת החלטות.
היום (שבת), באופן אוטומטי, מתחילים גורמים שמבינים שמה שקרה בתל אביב הוא עוד מבוכה לממשלה, לטעון שמי שאחראי לכך הוא בעצם בית המשפט העליון. הגדילה לעשות חברת הכנסת טלי גוטליב, זו עם 22 ניסיון בתחום המשפט הפלילי אבל עם אפס ביקורת עצמית, ואמרה כי השופטים הם אלה שאפשרו לאריתראים להשתלט על דרום תל אביב. היא, לא תאמינו, מגזימה שוב. העובדה שאין מדיניות הגירה לישראל איננה תוצר של שופטי בג"ץ, אלא של הממשלה שעד היום לא גיבשה כזאת באמת. וגם כשניסתה ללכת עם ההיגיון, כמה תגובות בפייסבוק סובבו אותה אחורה.