לכאורה, מה שמתרחש היום (שני) בג'נין הוא עוד עימות מקומי, גם אם מדמם ומסלים יותר, בין ישראל לבין חמושים פלסטינים. אך לא כך הוא. מחנה הפליטים בג'נין הוא כיום נקודת הקצה, המאחז הקדמי ביותר של הציר האיראני שמולו ישראל מתמודדת, וכך יש להתייחס אליו.

בואו ניקח למשל את נטילת האחריות על מטעני הנפץ שפוצצו הבוקר בג'נין ועל קרבות הירי שניהלו החמושים הפלסטינים. מי שעומד מאחוריהם הוא "גדוד ג'נין" – ביטוי מכובס לאנשי ג'יהאד איסלאמי שהקימו בצפון הגדה, לא רחוק מעפולה, מאחז טרור יוצא דופן בהיקפו, שמזכיר בהרבה דברים את רצועת עזה. מבלי שהם נהנים מחופש תנועה, וכשישראל והרשות הפלסטינית יושבות על כל הצירים שמובילים אל המחנה, מצליח הג'יהאד האיסלאמי להקים מפעלים של מטעני תופת שמזכירים במשהו כאלה שראינו באינתיפיאדה השנייה או אפילו בלבנון. גם הניסיון להקים מערך של שיגור רקטות בג'נין שנתגלה וסוכל לאחרונה מזכיר את נייר הלקמוס של ארגון הטרור – רצועת עזה. כל מי שביקר במחנה ג'נין לאחרונה מעיד שהמקום הפך להיות יעד מבוצר אמיתי, "סטלינגרד פלסטיני", כמו שערפאת נהג לומר. מה שעוד מטריד מאוד את כוחות הביטחון זו הרמה הגבוהה של החמושים הפלסטינים. לא עוד כאלה שיורים באויר אלא צלפים שיורים בדיוק רב, חלקם מצוידים בנשקים עם כוונות מדויקות, ומסכנים מאוד את הכוחות שפועלים שם.

חילופי אש בין חמושים פלסטינים לצה"ל ליד ג'נין (צילום: רויטרס)
חמושים עם אמצעים, חילופי האש הבוקר בג'נין | צילום: רויטרס

אלא שמי שבאמת עומד מאחורי הפרויקט הזה שנקרא מחנה ג'נין זו איראן, באמצעות שלוחותיה חיזבאללה והג'יהאד האיסלאמי. רק במבצע האחרון בעזה ישראל חיסלה את האיש שנחשב לדמות החשובה ביותר של הג'יהאד בהקשר של ג'נין, האיש שגייס אנשים והעביר כספים מעזה לג'נין. הכסף הזה, שמגיע למחנה, צבוע בצבעי הרפובליקה האיסלאמית ובצבע הצהוב של חיזבאללה. בדיוק כמו באינתיפאדה השנייה, גם היום הארגון הלבנוני מנסה בכל דרך להכניס כסף לצפון הגדה, מבטיח תשלומים לפעילים שיבצעו פיגועים נגד ישראל.

אולי הטעות הגדולה ביותר תהיה לנתק את האירוע הזה מן העימות הגדול כיום במזרח התיכון: ישראל נגד איראן. הראשונה מפציצה בסוריה, מחסלת מדענים, פוגעת במתקני גרעין, מנהלת את המערכה בין המלחמות נגד ההתבססות האיראנית בסוריה. האחרונה מנסה להגיב: פעם בניסיון פיגוע על אדמת טורקיה, פעם בהתקפה על מכליות נפט עם מעורבות ישראלית במפרץ, פעם בשליחת מחבל מלבנון וכן – גם מתוך הזירה הפלסטינית. בהקשר הזה מחנה פליטים ג'נין, ובמידה פחותה יותר גם העיר העתיקה של שכם ומחנה בלאטה, הם עדות לקרבה ההולכת וגוברת בין הציר האיראני לבין החלקים הרדיקליים בזירה הפלסטינית.

חמושים פלסטינים בג'נין (צילום: נאסר אישתייה, פלאש 90)
קרבה גוברת בין איראן לחלקים הרדיקליים בחברה הפלסטינית, ג'נין | צילום: נאסר אישתייה, פלאש 90

מי שנמצאים שם אלו נציגיו של דור צעיר, מנותק ורחוק, שחיים בפריפריה הפלסטינית, חלקם כנראה לא יצאו מגבולות ג'נין לעולם. עבור רבים מהם המודלים לחיקוי הם חמושים ושהידים. מתודלקים בהסתה, בשנאה ובכסף שנועד לטרור – זו תהיה משימה לא פשוטה עבור ישראל לייבש את הביצה העכורה שנולדה שם. רק מלחמה נחושה בטרור מצד אחד אבל מתן תקווה ואופק, אישי ולאומי, מהצד השני, יכולים להוביל לפירוק אי הטרור שנולד שם. כדאי לזכור גם את החצי השני של המשפט הזה, שבשנים האחרונות כמעט ולא זוכה ליישום בשטח.