בימים האחרונים אין זירה שישראל מעורבת בה שלא עוברת תהליך של התחממות, שלא לומר התלקחות. זה מגיע מכל מקום, מכל כיוון, אבל מספרים לי שיש כתובת אחת לכל העניין הזה - הר הבית. זו לא רק הפעילות המשטרתית מול הפרובוקציות הפלסטיניות, אלא גם הניסיונות היהודיים לחדש פולחן בהר ולהקריב שם קורבן פסח. יהודים צעירים, מצוידים באמונה ובגדי, מיהרו להצטלם ולהעלות לרשתות עדות על דבקותם בהרבה בתורה ומחויבותם הבלתי מתפשרת להלכה.

בכל העיר העתיקה התנהל מרדף אחר גדיים תמימים, משל היו פצצות מתקתקות. אז הגדיים אומנם תמימים, אבל מי שמביא אותם ממש לא. בתור לוי, אני חולם על היום שאני ובני השבט שלי נחדש ימינו ונחזור להיות שותפים פעילים בבית המקדש בירושלים. עם זאת, חשוב לזכור שלמרות התמונות וסיפורי המעצר, הרוב הגדול של הציונות הדתית עדיין מתנגד לעלייה להר, שלא נדבר על החרדים שאצלם זה קונצנזוס. כשתמכתי בעבר בעלייה, בעיקר כדי להפגין נוכחות ולהראות את חשיבותו, לא חשבתי שהוא יהפוך גם למעין אטרקציה תיירותית ומקום מועדף לסלפי. ובכל זאת, אני עדיין מאמין שרבים עולם מתוך שליחות וחוויה רוחנית אותנטית.

אחד הפעילים עם "הקרבן" באוטובוס
הצעירים והגדיים הפכו לפצצות מתקתקות, אבל הם באמת הסיבה לכל התבערה?
הר הבית (צילום: reuters)
הרוב הגדול של הציונות הדתית עדיין מתנגד לעלייה להר הבית, הפגנת הנוכחות במתחם | צילום: reuters

נדמה שכיום כל העיסוק סביב הר הבית הוא הרבה יותר לאומני מאשר דתי. הנכונות ללכת נגד כמה מגדולי הפוסקים שאוסרים לעלות להר לא מגיעה ממניעים רוחניים-הלכתיים, אלא כהפגנת נוכחות מול ממשלות ישראל שמנסות למנוע בכל מחיר עימות במקום.

עם כל זאת, יש משהו מאכזב בדיווחים ובפרשנויות של השבועות האחרונים, שעושים לעצמם חיים קלים ותולים כל שינוי או פרץ אלימות במתרחש בהר הבית.

ברור שלסכסוך הישראלי-ערבי יש יסוד דתי, וברור שהר הבית הוא מקום רגיש, אבל ההתרכזות המוגזמת בו, לפעמים תוך כדי התעלמות מהפרובוקציות שמופעלות נגדנו בהר הבית, רק מעצימה את העניין ונותנת תירוץ נוח לאלימות וטרור. כשאני נתקל בכותרות כמו "הירי מלבנון מגיע יממה אחרי פרסום הסרטונים בהר הבית", אני לא יכול שלא לחשוב שאולי הפרשנות הזו מהווה לגיטימציה לירי הזה ולמטחים שיבואו במקרים דומים בעתיד.

הר הבית (צילום: רויטרס)
פרובוקציות חוזרות נגד כוחות הביטחון, הפגנה בהר הבית | צילום: רויטרס
עימותים באום אל פאחם ובהר הבית (צילום: דוברות המשטרה)
אל תעשו לעצמכם חיים קלים: אם לא הר הבית, הייתה סיבה אחרת לפגוע ביהודים (האלימות בהר, ארכיון) | צילום: דוברות המשטרה

בסופו של דבר, זהו רק תירוץ. זו סיבה רשמית שכביכול זוכה להבנה, אבל אם לא היה את הר הבית אז האויבים שלנו היו מוצאים משהו אחר (ויש להם רשימה ארוכה). אנחנו היינו מנסים להבין מה גרם להם הפעם לירות, להפגיז או לדרוס.