השבוע נגיד בנק ישראל אמיר ירון העלה שוב את הריבית והייאוש בקרב האוכלוסייה רק הולך וגובר. כשהאינפלציה משתוללת והבנקים כמעט מתחננים לתת לנו משכנתה, אני מתחיל לדאוג.
- ריבית בנק ישראל עלתה בפעם העשירית ברציפות ועומדת על 4.75%
- נגיד בנק ישראל על העלאות הריבית: "אנחנו בסביבה מספיק מרסנת של האינפלציה"
- מי יקפיא לכם את המשכנתא? השוואת כל ההטבות
- פי 2 מהתחזיות: זינוק חד במדד המחירים לצרכן באפריל
- לאן הולך הכסף? מי מרוויח ומי מפסיד מתקציב המדינה
המצב הנוכחי מרגיש כמו התחלה של משבר עמוק בכלכלה הישראלית, ועושה קולות של אנרכיה שלטונית בה אין אף אחד על ההגה. יש לנו הנהגה, אבל של פרחחים שעומדים ומשתינים מהמקפצה בזמן שהנגיד משמש כנער ההולנדי שמנסה באצבעותיו האקדמיות לחסום את השיטפון שעומד להגיע, ללא הועיל.
הנגיד מעלה שוב ושוב את הריבית במטרה לעצור את עליית המחירים, אבל הוא לא יוכל להשתמש בנשק הזה עוד הרבה. בפועל, כל המערכות הכלכליות עומדות על סף פיצוץ - שוק הנדל"ן, חברות עסקיות, שוק המשכנתאות, חוזקו של הצרכן וענף ההייטק שסובל גם מהמשבר העולמי וגם ממכה הזויה בדמות המהפכה המשפטית.
אני אדם של נתונים, לא מאמין למילה של פוליטיקאים. אני מסתכל על התקציב שבדרך ורואה את האסון הכלכלי הקרב. כשהוקמה הממשלה וחגגה בכל פינה אפשרית את האשליה שנקראת "ימין על מלא מלא מלא מלא", כתבתי בפייסבוק את שצפיתי - Beware of what you wish for. לצערי צדקתי. זו ממשלה שאין לה בלמים ואיזונים, כמו דיקטטור על סטרואידים. כל אחת ממפלגות הקואליציה חושבת שהאזרחים, משלמי המיסים, חייבים לספק את הדרישות, הגחמות והפנטזיות הסקטוריאליות שלה. כך אנחנו עדים לאחד התקציבים ההזויים והעצובים בתולדותינו: תקציב שבנוי על תחזיות אופטימיות להכנסות ועל תשלומי שוחד ופרוטקשן, שכל מטרתו היא להשאיר את החבורה שבשלטון על כסאה.
מה אין בתקציב? אין בשורה או תוכנית כלכלית, או צעד כלשהו שמנסה לפתור את בעיות היסוד של הכלכלה הישראלית כמו:
- הורדת מחירים ועידוד תחרות בכל ענפי המשק.
- השקעה מאסיבית בתשתיות תחבורה, חינוך, תקשורת, מים וחשמל המעודדת תחרות.
- פירוק הקבוצות המונופוליסטיות שנוצרו כאן, ויש הרבה מהן.
- הורדת מחירי הקרקעות שהמדינה משווקת ומוכרת ליזמים.
- הורדת מיסים, עידוד יבוא לתחרות, הורדת הבירוקרטיה העסקית, מתן תמריצים ממשלתיים לחברות שעוזרות להקים מיזמים תחרותיים.
- השקעה מאסיבית בחינוך והשכלה, בעיקר בקרב האוכלוסיות החלשות: תושבי הפריפריה היהודים והערבים, והחרדים).
כן, זה הרבה. זה קשה וזה לוקח זמן. אבל אם לא נתחיל לייצר תוכנית כזו היום, מצבנו הכלכלי רק יחמיר. הריבית היא כלי מוגבל ומסוכן לשימוש כנשק המרכזי במלחמה באינפלציה. שימוש מוגזם בו אולי ירגיע לרגע את הסימפטומים, אבל יהרוג את החולה. ומה בינתיים? כמו תמיד אצלנו בישראל, כנראה שיהיה רע הרבה יותר לפני שלא תהיה ברירה אלא לטפל במחלה עצמה.
>>> אלדד תמיר הוא מנכ"ל ובעלים של בית ההשקעות "תמיר-פישמן", דירקטור במספר חברות פרטיות בישראל; מראשוני מקימי תעשיית הון הסיכון בישראל