בנאומו האחרון חזר שוב ראש הממשלה נתניהו על הטענה כי הסכם הגז שנחתם בין ישראל ללבנון באוקטובר 2022 היה הסכם כניעה שפגע בהרתעה הישראלית מול חיזבאללה. זו טענה שנצבעה זה מכבר בגוון פוליטי, כשהיא נישאת בפיהם של תומכי הממשלה הנוכחית ומתנגדי קודמתה, ממשלת בנט-לפיד, שחתמה על ההסכם. ואולם, בחינה מדוקדקת של מרכיבי משוואת ההרתעה בין ישראל לחיזבאללה לאורך השנים האחרונות מצביעה על כך שהסכם הגז איננו, אם בכלל, הסיבה לפגיעה בהרתעה הישראלית מול הארגון, והטלת ההאשמה בכך על חתימת ההסכם, שהינה רק אירוע נקודתי אחד בשרשרת ההתפתחויות ביחסי ישראל-חיזבאללה, חוטאת לאמת - בלשון המעטה.
משוואת ההרתעה הנוכחית בגבול הלבנוני מורכבת מנדבכים שגובשו מאז סיומה של מלחמת לבנון השנייה ב-2006 והיא תוצר של פעולותיהם של שני הצדדים, הן בממד הקינטי (התעצמות ופעילות הצבאית) והן במישור התודעתי (העברת מסרים/איומים בנאומים, סרטונים וכד'). ברבות השנים עוצבו כללי המשחק במסגרת מאזן זה שעיקרם: חופש פעולה לתקיפות צה"ל בסוריה, כולל לפגיעה בנכסים של חיזבאללה שם (אך לא בפעילי חיזבאללה, שהארגון נשבע לנקום את מותם), ובמקביל הימנעות צה"ל מתקיפות ומפעילות צבאית גלויה ומשמעותית בלבנון, למרות שליטתו של חיל האוויר הישראלי גם במרחב האווירי הלבנוני. יתרונו העיקרי של מאזן הרתעה זה הינו בכך שעד כה הוא הבטיח הימנעות חיזבאללה מיוזמה צבאית והסתפקות במהלכי תגובה מוגבלים מול ישראל מלבנון, ובכך הובטח שקט יחסי לאורך הגבול המשותף. חסרונותיו העיקריים נובעים מכך שהוא מאפשר את המשך התעצמותו הצבאית של הארגון (צה"ל מצליח, בפעילות הצבאית בעיקר בסוריה, רק לעכב את תהליך ההתעצמות, אך לא למנוע אותו לחלוטין) ובנוסף לכך שטחה של לבנון הפך להיות "מרחב חסינות" עבור הארגון, כשצה"ל נמנע מלפעול בו בשל החשש שכל תקיפה בשטח לבנון תוביל להסלמה שעלולה להתפתח לכדי מלחמה בהיקף נרחב, כפי שנסראללה מרבה לאיים בנאומיו.
מדובר במאזן עדין ושברירי, ולאורך כל הדרך בולט המאמץ מצד חיזבאללה לשפר את כללי המשחק לטובתו. ואכן, בשנתיים האחרונות (עוד טרם החתימה על הסכם הגז) נסדקה ההרתעה הישראלית. בתוך כך, נסראללה זוקף לזכותו את העובדה כי חיל האוויר צמצם בשנים האחרונות את היקף פעילותו במרחב האווירי הלבנוני, ומאז מבצע "שומר החומות" חודש גם שיגור רקטות, המיוחס לפלגים הפלסטינים, מתחום לבנון לשטח ישראל. כך במהלך המבצע (מאי 2021) שוגרו בשני מקרים מספר מצומצם של רקטות מדרום לבנון, אך הרקטות לא נחתו בישראל (ב-13 במאי הן נחתו בים; וב- 18 במאי הן נחתו בשטח לבנון). מול אירועים חריגים אלה צה"ל הסתפק בירי ארטילריה למקורות השיגור בלבד. עם זאת, צה"ל לא הסתפק בירי ארטילרי בעקבות שיגור נוסף באוגוסט 2021, שיוחס גם הוא לגורמים פלסטינים, כשהפעם שתיים מהרקטות נחתו בתחום ישראל. בתגובה לכך צה"ל תקף באופן מוגבל יעדים בדרום לבנון לראשונה מאז 2013. נסראללה, שהתחייב להגיב על כל תקיפה בתחום לבנון, מיהר לשגר בתגובה מטח של רקטות לעבר הר דב, מתוך כוונה "לסגור" את האירוע גם מצידו.
האיומים של נסראללה ערב חתימתו של הסכם הגז נבעו בעיקר מתחושת ביטחון כוזבת, רצון להוכיח את תפקידו החיובי לטובת תושבי לבנון ושאיפה לדחוף לחתימתו (בניגוד להתנגדותו להסכם במהלך המגעים בתקופת ממשלתו הקודמת של נתניהו). לנסראללה חשוב היה שהסכם זה ייחתם ושהוא יוכל להפגין כלפי חוץ כי הוא הושג בשל איומיו, אך לא ברור עד כמה התכוון באמת להוציא את איומיו לפועל ולתקוף את אסדת כריש. בסופו של דבר, ההסכם היה בבחינת Win-Win לשני הצדדים. גם אם חיזבאללה יכול להציגו כהישג, הרי שמבחינתה של ישראל יתרונותיו (האסטרטגיים, הביטחוניים והכלכליים) עולים על חסרונותיו ולא היה בו ויתור ממשי מבחינת ישראל (קו הגבול שהציגה ישראל לצרכי מיקוח במהלך המו"מ נקבע באופן שרירותי). בהסתכלות אחורה, חתימת ההסכם אפשרה אספקת גז בטוחה וללא עיכובים: מאז החתימה ניכר כי חיזבאללה מורתע מכל פעולה במרחב הימי ואסדת כריש פועלת ללא הפרעה ומספקת חלק ניכר מצרכי האנרגיה של ישראל.
השפעה חמורה יותר מהסכם הגז על מאזן ההרתעה מול חיזבאללה יש למצב הפנימי בישראל, בעקבות המשבר החוקתי שעוררו צעדיה של הממשלה הנוכחית, הנמשך מזה מספר חודשים ונתפס על ידי חיזבאללה וגורמים האחרים ב"ציר ההתנגדות" כביטוי לחולשתה של ישראל. בנאומיו האחרונים מרבה נסראללה להתייחס לכך וטוען כי הפרויקט הציוני עומד בפני קריסה וכי ישראל לא תשלים את שנתה ה-80. הימשכותו של משבר זה תורם לתחושת הביטחון של נסראללה, אם כי טרם ניתן לה ביטוי בפועל, מעבר להתבטאויות פומביות. אומנם מטח הרקטות הנרחב ערב פסח (6 באפריל) מהווה אירוע חריג ומשקף יתר תעוזה ויכולת, אבל נסראללה עדיין מסתתר מאחורי הפלגים הפלסטינים בלבנון וחיזבאללה מיהר להכחיש כל מעורבות בכך. בנוסף, ההתקפה המוגבלת של מטוסי צה"ל על יעדים של חמאס בלבנון (7 באפריל) לא זכתה עד כה לכל תגובה מצד חיזבאללה, בניגוד להבטחותיו של נסראללה כי כל התקפה מסוג זה תזכה לתגובה הולמת.
לסיכום, הטענה בדבר קיומו של קשר ישיר בין הסכם הגז עם לבנון לבין הפגיעה בהרתעה הישראלית הינה שגויה וחסרת בסיס, והיא מתעלמת מהתמונה הרחבה. חיזבאללה עדיין מורתע, אך נכון הוא שההרתעה הישראלית מולו נשחקה בתקופה האחרונה, אך לאו דווקא בשל הסכם הגז. בנסיבות אלה חשוב שהדרג המדיני בישראל ייקדם דיון עמוק ומקיף עם המערכת הביטחונית לגיבוש אסטרטגיה לשיקומה של ההרתעה לאורך הגבול הלבנוני: מול חיזבאללה ומול הפלגים הפלסטינים הפועלים משם תחת חסותו.
>>> אורנה מזרחי היא חוקרת בכירה במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) שבאוניברסיטת תל אביב