משטרת ישראל לכודה בין שני אדונים, האוחזים בחיבור רופף לתפקידה וייעודה, כארגון אוכף חוק וסדר במשטר דמוקרטי. הראשון, השר - שהצלחתו היחידה היא שינוי שם המשרד. מיומנותו בעבודת מטה ותהליכים אסטרטגיים, טרם הורגשה. השני - מפכ״ל המשטרה, מינוי פוליטי של השר אוחנה, חף מאסטרטגיה וראייה כוללת.

בתווך משטרת ישראל, משימותיה מרובות לגודלה ובעיקר גדולות על ראשיה, מתמודדת עם כל חוליי החברה הישראלית, עם שלל מצוקותיה ובעיותיה, גוררת ירידה נמשכת במשאב ההכרחי לקיומה – אמון הציבור, כתולדה של החיכוך, הנמשך בינה לבין ציבורים שונים בחברה בישראל. נדמה היה כי בשלב זה תשכיל המשטרה לפתח מענה דוברותי הולם לאירועים הנמצאים בליבת פעילותה, לספק במהירות וביעילות מידע אמין לציבור.

ציפייה זאת הייתה מבוססת על שני מהלכים עיקריים בעידן החדש; הראשון הכתרתו של שר הטיקטוק, הראשון לשמו, המצוי בנבכי עריכת הווידאו והמסרים המיידיים, כשר לביטחון לאומי. השני, מינויו של דובר המפכ״ל, הכתב, אלי לוי, עוד על ידי השר הקודם, שכבר הוכיח את נפלאותיו במינויו של מפכ״ל חסר ניסיון הכרחי, ערב האירוע ההמוני הגדול ביותר בישראל, בדומה למינוי קודם של השר - מינוי ממלא מקום פרקליט המדינה, שהגיע מהמחלקה הקטנה ביותר בפרקליטות. מינויים קטנים לתפקידים גדולים.

ואכן לרגע קל בתחילת דרכם המשותפת הבטיח הדובר כי הנה הפשיעה במגזר הערבי נסוגה ונבלמת רק בשל הגעתו של השר למשרד. יתכן שהיה זה שינוי שם המשרד, יתכן שעברו של השר כדמות תזזיתית, רגע פה רגע שם, תמיד נוכחת בעת צרה ואסון, שעמדה בבסיס הבטחתו של הדובר שכיוון לדעתו של השר. כצפוי, כמו כל שאר הבטחותיה של ממשלת עיקרון שלטון הרוב, גם הבטחה זאת קרסה אל תוך חנפנותה. משטרת ישראל, חוזרת ונכשלת פעם אחר פעם בזירה התקשורתית, וזאת מבלי להידרש לדיון, החשוב בפני עצמו, האם הפעלת הכוח באירועים השונים הייתה נחוצה ובוצעה על פי סטנדרטים מקצועיים וראויים.

את מה שהבינו והפנימו היטב ארגוני משטרה רבים בעולם קודם ובעקבות משבר הקורונה ואירועי המחאה על הריגתו של ג׳ורג׳ פלויד, מסרבת משטרת ישראל להפנים. בעידן הוויראלי החורך את המסכים בתוך שברירי שניות, חייבת משטרת ישראל להקדים ולשחרר חומרים מקיפים ואמינים של אירועים שנויים במחלוקת, בערוצים מרובים בלוויית הסברים רהוטים ומקצועיים.

חומרים ממצלמות הגוף ומצלמות האבטחה באירועים של פיזור הפגנות באמצעות פרשים ומכת״זיות, במעצרים במתחם הר הבית ובעימותים בסמטאות העיר העתיקה - צריכים להיות מונגשים לציבור במהירות הרשתות החברתיות. הדוברות הנלווית צריכה להיות מהירה ואמינה, אם מדובר בכשלים או מחדלים, יש להודות בכך, להביע צער ולהבהיר לציבור כיצד ימנעו מקרים דומים, קל וחומר אם מדובר בפעילות מקצועית ראויה, יש להקדים ולקבע בציבוריות את הנרטיב של המשטרה ואת פעילותה בהתאם לאחריותה המקצועית.

למר גורלנו, עסוקים אדוניה של משטרת ישראל בטפל. השר, על פי דיווחי מהדורות החדשות, מקליט את שיחותיו עם המפכ״ל, משחררן לעיתונאים, במיומנות של מוביל דעת קהל באזורי הספר הסהרוריים, חושף את המפכ״ל בעליבותו הגזענית. מנגד מתכתש המפכ״ל עם ניצביו, מצוי בצניחה שאינה נגמרת, תחילתה באסון מירון, דרך הופעתו המוזרה במסיבת הבת מצווה, הדחתו של ניצב אשד ואובדן השליטה על המשמר הלאומי ומג"ב. במדינה מתוקנת, שבה המשטרה היא גורם בעל ערך בביטחון הלאומי, הייתה הממשלה משחררת לדרכו את השר ונפרדת לשלום מהמפכ"ל ודוברו.


ערן קמין הוא תת ניצב (בדימוס), היה בין השאר ראש מנהלת האכיפה הלאומית בעת משבר הקורונה, ראש חטיבת החקירות במשטרת ישראל, מפקד בפועל של היחידה הארצית לחקירות הונאה, מדריך במכללה לביטחון לאומי ונציג המשטרה והמשרד לביטחון לאומי בארה״ב ובקנדה.