פיגוע הדמים הנתעב בעלי תפס את ממשלת ישראל ומערכת הבטחון בעיצומה של התלבטות אם לצאת למבצע צבאי רחב נגד מוקדי הטרור באיו"ש, בדגש על מחוזות ג'נין ושכם. המשימה העליונה היא לספק ביטחון לאזרחי ישראל, ובאופן טבעי עיקר הדיון, בוודאי בתקשורת, מתמקד בהיבטים מבצעיים. זהו דיון הכרחי על רקע הקריאות ל"חומת מגן 2", אולם בסופו של יום המדיניות הישראלית באיו"ש היא שאלה רחבה בהרבה ובעלת השלכות אסטרטגיות מן המעלה הראשונה.
הנסיבות המבצעיות והאסטרטגיות שבהן החל מבצע "חומת מגן" שונות לגמרי מהמצב כיום. חשוב מאוד לברר מהי התכלית האסטרטגית של מבצע כזה, מהם הישגיו הצפויים ומהם מחיריו. מה הוא יתרום בהשוואה לדפוס הפעולה הנוכחי, וכיצד מייצבים את המצב אחריו: באמצעות שליטה מבצעית ישירה של כוחות צה"ל מתוגברים בשטח? חזרה לשגרת "שובר גלים" של פשיטות ומעצרים? או החזרה הדרגתית של המנגנונים הפלסטיניים לשליטה בשטח, כולל תיאום ביטחוני יעיל?
בניהוג נכון של מרכבת הביטחון הלאומי, קריטי שהדרג המדיני יקשיב היטב להמלצות הצבא והשב"כ, ולא יקבל החלטות על בסיס שיקולים ואילוצים פוליטיים או בשירות אג'נדה משיחית של המתנחלים הקיצוניים בממשלה, החותרים לריסוק הרשות הפלסטינית, להשתלטות צבאית מחודשת על כל שטחי הגדה ולסיפוחם.
מגמת הסלמה והתרעת התלקחות
הפיגוע בעלי והתקרית הקשה של הפעלת המטען נגד חיילי צה"ל בג'נין, שקדמה לו, הם חלק ממגמת הסלמה גוברת באיו"ש, במיוחד בצפון השומרון. מגמה זו מתבטאת בעלייה ברף הטרור ובקטלניותו, בפיגועים על הצירים, בניסיונות חדירה להתנחלויות, בירי מהגדה על יישובים בישראל, בחיכוך גובר בין חמושים לכוחות צה"ל, בייצור מטענים מתוחכמים יותר ועוד. חלק גדול מהפיגועים מתבצע על ידי צעירים בהתארגנויות מקומיות או על ידי בודדים, ואת חלקם מכווינים ארגוני הטרור. איראן עושה מאמץ להזרים כסף ונשק לשטח, ולהגביר את לחץ הטרור על ישראל.
לפני כמה שנים, אמ"ן הניח על שולחנו של הדרג המדיני התרעה אסטרטגית להתלקחות רחבה בשטחים, שביטויה האופרטיבי הוא הסלמה רחבה בטרור מבחינת עוצמה, היקף גיאוגרפי, השתתפות עממית ומשך זמן. נראה שהיום ההתרעה הזו שוב רלוונטית, גם אם טרם התממשה במלואה. התנאים להתלקחות קיימים – דור שלא ידע את האינתיפאדה ואת מחיריה הכבדים, המשך הכיבוש ללא תקווה ואופק מדיני, דעיכת הרשות הפלסטינית כמערכת שלטונית בדמדומי שלטון עבאס, היחלשות מנגנוניה הביטחוניים הפועלים בצל פערי משילות ולגיטימציה מחריפים, שטח רווי אמל"ח, הסתה ועידוד לטרור מצד איראן, חמאס, הג'יהאד האיסלאמי וגורמים נוספים.
מדוע מבצע צבאי רחב הוא שאלה אסטרטגית?
ראשית, כי חיוני להגדיר מהן מטרותיו המדיניות, מהם ההישגים הצבאיים הנדרשים להגשמתן, ומהן השלכות המבצע על סדר העדיפויות הלאומי, למשל על יעדי ישראל מול איראן, חיזבאללה ורצועת עזה, ועל יחסיה עם מדינות האזור והזירה הבין-לאומית.
שנית, כי לכל מבצע צבאי עלולות להיות השלכות לא רצויות, כגון הסתבכות מבצעית, פגיעה מסיבית בבלתי מעורבים, הישאבות כוחותינו לתוך הערים ומחנות הפליטים, פגיעה במרקם החיים של האזרחים, הרחבת היקף המשתתפים בטרור ולמעשה החמרת מעגל ההסלמה בשטח, כלומר האצת התממשות ההתרעה האסטרטגית, תוך פוטנציאל לפגיעה חמורה במעמדה הבין-לאומי של ישראל ובכלכלה. בשלב זה, הצבא עדיין ממליץ על פעילות ממוקדת נגד גורמי הטרור, תוך הפרדתם מהאוכלוסייה האזרחית, על בסיס מודיעין מדויק, אולם הוא ללא ספק בוחן גם חלופות אחרות – ובראשן מוד פעולה מבצעי - מודיעיני שונה בצפון השומרון – תוך הקפדה שהעימות לא יזלוג לאזורים שעדיין בשליטת כוחות הביטחון של הרשות.
שלישית, כפי שלמדנו באירועים הביטחוניים של השנתיים האחרונות, הסלמה חריפה בזירה אחת עלולה "להדביק" זירות נוספות - עזה, ירושלים, ערים מעורבות ואף הזירה הצפונית - להרחיב את מעגל העימות, ולהגביר את המתיחות עם חיזבאללה, שתאבונו לאתגר את ישראל גדל. בנוסף, ברור שהשקעת כוחות נוספים באיו"ש באה על חשבון מוכנותם למלחמה בחיזבאללה, האיום החמור ביותר על גבולותינו. עם זאת, חובת הקבינט לדון גם במדיניות מול החמאס ברצועה המכווין טרור באיו"ש ונהנה משקט וכסף בעזה.
רביעית, הסלמה רחבה וממושכת בשטחים, בוודאי בתרחיש רב-זירתי, תשבש באופן חמור את סדר היום המדיני-ביטחוני האסטרטגי של ישראל: תפגע קשות ביכולתה להתמודד עם ההתפתחויות המורכבות בתחום הגרעין האיראני, ולמצות את ההזדמנות המסתמנת, שאינה ודאית, בסוגיית הנורמליזציה עם סעודיה. הממשל האמריקני, שהיחסים עימו מעורערים ממילא, כבר מזהיר שהאירועים בזירה הפלסטינית עלולים לפגוע במאמצי הנורמליזציה, וגם מול הגרעין האיראני האסטרטגיה הישראלית נשענת בסופו של דבר על ארצות הברית וממשל ביידן.
סדרי עדיפויות לאומיים
בתנאים אלה, במקביל להמשך מאבק נחוש בגורמי הטרור ומאמץ ממוקד להשיב את הביטחון לכל אזרחי ישראל, חייבים להימנע מפעולות מאיצות הסלמה: דרדור מצב הכלכלה באיו"ש ובעזה, שינוי במדיניות המפרידה בין הציבור הפלסטיני לטרור, התערבות פוליטית בוטה באופן פעילות כוחות הביטחון, מהלכי סיפוח, הכשרת מאחזים ובנייה לא מרוסנת בהתנחלויות, שמעוררת גינויים בעולם ומעכירה את יחסינו עם וושינגטון, פרעות וטרור יהודים נגד פלסטינים, החלשה נוספת של הרשות הפלסטינית ומנגנוניה (שכל גורמי הביטחון עדיין סבורים שיש לה תפקיד חשוב בייצוב השטח), ומעל לכל – תקריות בהר הבית ופעולות המתפרשות כשינוי הסטטוס-קוו שם.
בשורה התחתונה, ממשלת ישראל נדרשת למצוא מענה לטרור המתגבר אבל גם להחליט אם היא רוצה להישאר ממוקדת ביעדים האסטרטגיים שהגדירה לעצמה - בלימת התגרענות איראן וכינון יחסים עם סעודיה - או לשקוע ב"בוץ הפלסטיני", לתוכו מבקשים לגרור אותה ואת ישראל כולה, הקיצוניים בשורותיה, ואיראן מצידה.
על השיטה המבצעית שתיבחר באיו"ש להיות מוגדרת, מתוחמת בזמן ובמקום ולאפשר שיפור של המצב הביטחוני. זאת, בלא שהזירה הפלסטינית תשתלט כליל על סדר היום הלאומי, תשאב את צה"ל לתוך הערים הפלסטיניות בגדה לשביעות רצונם של אויבי ישראל, ותעיב על עתידה כמדינה יהודית ודמוקרטית.
לסיום, ברור שהמציאות הביטחונית המורכבת קשורה באופן הדוק גם לסחרור החמור אליו קלעה את ישראל ההפיכה המשטרית. העימות הפנימי סביבה, משבר המילואים, היחסים הרעועים בין שר הביטחון ומערכת הביטחון לבין ראש הממשלה והקרע עם וושינגטון – משדרים החוצה חולשה. זה הזמן לגנוז את המהלך המזיק הזה ולהתמקד באתגרים האסטרטגיים הגדולים הניצבים לפתחנו, ומחייבים אחדות לאומית, כושר עמידה ומנהיגות.
>>> אלוף (במיל') עמוס ידלין הוא ראש אמ"ן לשעבר, נשיא ומייסד MIND ISRAEL
>>>אל"ם (במיל') אודי אבנטל הוא מומחה לאסטרטגיה ותכנון מדיניות, MIND ISRAEL