השבוע שחלף היה דרמטי במיוחד בזירת הפנים עם הבחירות בכנסת לוועדה למינוי שופטים, וברקע שאלת המשך קיום השיחות בבית הנשיא והבחירות לראשות לשכת עורכי הדין. בזמן שהציבור הישראלי ונציגיו מוטרדים מנושאים אלו, בסביבתנו האסטרטגית מתרחשות התפתחויות חשובות בשני הנושאים שראש הממשלה הגדיר כחשובים ביותר: איראן וסעודיה.
הגרעין האיראני
רק בסוף השבוע האחרון, מזכיר המדינה האמריקני אנתוני בלינקן הכחיש את הדיווחים שארצות הברית ואיראן בדרך להסכם גרעין וטען שמרבית הדיווחים בנושא אינם מדויקים ואף אינם נכונים. דווקא בשל אמירותיו, חשוב להבהיר שאכן ארצות הברית אינה חותרת לחתימה על הסכם מול איראן ואפילו לא מנסה לחזור להסכם הגרעין שטראמפ זנח ב-2018, אלא מדובר על מהלך של גיבוש "הבנות" לא פורמליות ולא כתובות, אך שהצדדים מחויבים להם.
המשמעות מבחינתה של ארצות הברית תהיה הקפאה של המצב הקיים, קרי איראן נותרת כמדינת סף-גרעינית, אך אינה חוצה את רף ההעשרה של 60%, וכך קונה לעצמה ולאזור עוד זמן. הקפאה כזו תמנע בטווח המיידי עימות אפשרי בין ישראל לאיראן ותסייע לממשל ביידן להגיע בשלום לבחירות 2024.
חשוב לציין שפרטי "ההבנות", שמתווכים על ידי עומאן, אינם ידועים והמידע הגלוי מתבסס כולו על הדלפות ממקורות שונים. יש חשיבות עצומה להבין על מה בדיוק הסכימו הצדדים והיכרות איתם תקבע את היחס של ישראל למהלך. לא ברור מה מעמדו של JCPOA בהסכמות ואם איראן תורשה להמשיך ולפתח צנטריפוגות מתקדמות ואתרים ממגנים עבור התוכנית.
ממה שידוע לנו, נראה שכמה נושאים מטופלים במקביל: איראן תתחייב שלא להעשיר כמות נוספת של 60%, תחזיר פיקוח של סבא"א, תשחרר אסירים ותתחייב להפסיק את תקיפות השלוחים שלה על כוחות ארצות הברית באזור. אולי יהיו גם הבנות על מגבלות אספקת נשק איראני לרוסיה, למשל טילים בליסטיים. בתמורה, ארצות הברית תפשיר כ-20 מיליארד דולר שמוקפאים בבנקים בדרום קוריאה, יפן ועיראק, ותשלים עם הישארות איראן בסף הגרעיני - בממד החומר הבקיע. מכאן, שככל הנראה לא יהיה מדובר בהבנות מסוג "הקפאה עבור הקפאה" (freeze for freeze), אלא דווקא "הקפאה חלקית עבור הפשרה".
מבחינתה של איראן מדובר במצב אופטימלי שבו היא נשארת בסף הגרעיני במרחק קצר מחומר בקיע לכמה פצצות, כאשר האפשרות לתקיפה ישראלית או אמריקנית יורדת דרמטית, כל עוד איראן לא תעשיר ל-90%, תסלק את פקחי סבא"א או תקדם את פעילות קבוצת הנשק. המנהיג העליון הבהיר שכל עוד לא פוגעים ב"תשתית הגרעינית", הוא יסכים להבנות.
בנוסף, השלטון יזכה להביא לעם האיראני הקלה כלכלית שהוא זקוק לה לאחר שנה של מחאות ברחבי המדינה. כעת, כאשר איראן נמצאת במגמת חימום יחסים עם מדינות האזור, כשבראשן ערב הסעודית ומצרים, גובר הלחץ על השלטון האיראני לצאת מהמשבצת של "המדינה הסוררת באזור". דווקא עכשיו, כאשר איראן הוכיחה יכולות והיא בעמדת יתרון, היא יכולה להרשות לעצמה להתגמש בתמורה לקבלתה מחדש לאזור והקהיית המתחים עם המערב.
בארצות הברית הנושא סבוך יותר משום שהקונגרס יכול לשים מקלות בגלגלי הממשל למילוי חלקה של ארצות הברית בהבנות. לפיכך, ארצות הברית תיטה להתחייבויות מצידה שידרשו מעורבות מינימלית של הקונגרס, ככל שיינתן. חשוב להזכיר שהיחס כלפי איראן נהיה עוין יותר גם בקרב חוגים דמוקרטים מאז שזו החלה לספק נשק לרוסיה במלחמה נגד אוקראינה ולדכא בברוטליות את המחאות. ממשל ביידן ינסה למזער התנגדות זאת במסגרת מיסגור המהלך כהבנות לא פורמליות.
ניכר שלישראל אין הרבה אפשרויות לפעולה בעת הזו, בעיקר לנוכח היחס של ממשל ביידן לממשלת ישראל הנוכחית. שיח בנושא אומנם מתקיים עם וושינגטון בדרגי מקצוע בכירים, אך מנופי ההשפעה של ירושלים על תכולת ההבנות מעולם לא היו חלשים כל כך. פעילותה של ישראל ביהודה ושומרון בחצי שנה האחרונה – הכרה בהתנחלויות חדשות, ביטול חוק ההתנתקות בצפון השומרון, הקמה מחדש של ישיבת חומש על אדמת מדינה, וכמובן גם קידום המהפכה המשפטית – הפכו את ממשלת ישראל לבעייתית עבור האמריקנים. לא בכדי ראש הממשלה נתניהו עדיין ממתין להזמנה לבית הלבן ואילו שר הביטחון גלנט נוסע לבריסל כדי להיפגש עם שר ההגנה האמריקני ולדון בנושא הגרעין האיראני.
השוני בתגובתה של ישראל כיום מול ימי החתימה על הסכם הגרעין, ניכרת. כאשר נתניהו נאם ב-2015 בבית הנבחרים האמריקני בניגוד לעמדת הנשיא אובמה והציג עמדות נוקשות, הוא יצר קיטוב רב בנושא וניכור מול הממשל, ולא הצליח להסיג את הנושא לאחור. נזכיר שאז ההתנגדות הרועשת הייתה לרף נמוך בהרבה בכמות של 350 קילו של חומר מועשר ל-3.75%. הפעם מדובר על 4,744 קילו של חומר מועשר, שמתוכו 114 מועשר עד 60%.
טוב עושה ישראל בכך שאינה מעוררת את אותה התנגדות פומבית וממשיכה את הדיאלוג האינטימי, ובכך נמנעת מלהעמיק המשבר הקיים מול האמריקנים. נכון לבחון מה החלופה הריאלית ל"הבנות" – ואם לישראל חלופות יעילות לעצור היום את המשך התקדמות האיראנים לגרעין. אם אכן המצב יוקפא כפי שמעידים הדיווחים, ישראל תוכל לחיות בשלום עם ההבנות רק אם תנצל טוב יותר את הזמן ותפעל לחזק את יכולותיה לפעולה עצמאית אם תידרש.
ערב הסעודית
אם תיחתם נורמליזציה ישראלית-סעודית, יהיה מדובר בעסקה משולשת בהשתתפות מרכזית של ארצות הברית, עסקה רוויית קשיים. אם בעבר הקונספציה הייתה ש"הדרך לוושינגטון עוברת בירושלים", הרי שהפעם, מבחינתה של ישראל, "הדרך לריאד עוברת בוושינגטון". ערב הסעודית הגישה לארצות הברית רשימת דרישות שאפתנית המכילה ארבעה פריטים עיקריים: ערבויות ביטחון מפני איומי איראן, הסכם סחר חופשי, נשק מתקדם (F-35) ללא מגבלות מיותרות ותוכנית גרעין אזרחית בפרמטרים שאושרו לאיראן, קרי שליטה במעגל הדלק. ארצות הברית הכניסה נושא נוסף לשיחה – הפחתת המעורבות הסינית באזור.
אומנם ריאד תשמח לנורמליזציה עם ישראל, אך מטרה זו איננה עומדת בראש סדר העדיפויות שלה. מוחמד בן סלמאן נמצא בתהליך גיבוש מחדש של עוצמתה האזורי של ערב הסעודית ומיצובה כמדינה מובילה. לשם כך הוא פועל להפחתת המתיחות מול איראן ובניית עוצמה צבאית ומדינית, וידרוש מישראל תמורות משמעויות בנושא הפלסטיני כדי לגבש מאחוריו את מדינות ערב.
ארצות הברית, מצידה, מעוניינת לקדם נורמליזציה ישראלית-סעודית, בעיקר אם זה יעזור לה להבטיח ירידה במחירי הנפט (ודאי לקראת שנת בחירות), לשפר את המצב בזירה הישראלית-פלסטינית וכן יסייע בצינון התלהבותן של סעודיה ומדינות המפרץ ממעורבותה הגוברת של סין באזור. מדובר ביעד לא פשוט בגלל אינטרסים ועמדות של ישראל, למלא את שתי הדרישות האחרונות של הסעודים (נשק איכותי ותוכנית גרעין בפרמטרים איראניים).
גם כאן לישראל מעט מנופים. ההסכם בין סעודיה לאיראן הפחית את האיום הצבאי הישיר על הממלכה, כולל מתימן, ובכך ירדה הדחיפות להסתייע בישראל לשיפורי הגנה אווירית. כמו כן, השפעתה של ממשלת ישראל הנוכחית בקונגרס מוגבלת ועימה יכולתה לגייס תמיכת גבעת הקפיטול כדי להעביר את תכולת העסקה שיגבש הממשל. מעל הכול, ממשלת ישראל הנוכחית תתקשה מאוד למלא את הדרישות הסעודיות בנושא הפלסטיני, שכן הסעודים לא יסתפקו בתמורה פסיבית של "אי-סיפוח" כפי שקיבלו האמירתים, אלא יבקשו מישראל לבצע מהלך בעל משמעות מדינית.
חשוב שההתלהבות לעסקה עם סעודיה, חשובה ככל שתהיה, לא תוביל את ישראל לוויתורים הנוגעים בליבת הביטחון הלאומי הישראלי - "היתרון הצבאי האיכותי" ותפוצת הגרעין במזרח התיכון. ישראל צריכה להתעקש על כך שבנושא יתרונה הצבאי האיכותי תשודרג ישראל ליכולות שנמנעו ממנה בעבר, ובסוגיית תוכנית הגרעין האזרחית הסעודית היא תוגבל בשליטה במעגלי הדלק, לפי הנוסחה שגובשה עם איחוד האמירויות המכונה "סטנדרט הזהב", ולא לפי השיטה האיראנית. ברקע חשוב לזכור שגם אם תימצא נוסחה יצירתית שתאפשר לישראל שלא להתנגד לקידום יכולות גרעין סעודיות ואספקת נשק מתקדם, יכולתה של ממשלת "ימין על-מלא" לתת לסעודים (ולארצות הברית) משהו בנושא הפלסטיני, אפסית.
לסיכום, אנו נמצאים בתקופה בעלת משמעות מכרעת לביטחון הלאומי הישראלי עם תמורות בשני נושאי העל שהגדיר ראש הממשלה נתניהו לממשלתו - בלימת הגרעין באיראן וקידום היחסים עם סעודיה. זוהי תקופה של שינויים מורכבים במציאות האסטרטגית והיא מחייבת שינויים בהתאם באסטרטגיה הישראלית. מוטב שממשלת ישראל תניח בצד ואף תגנוז את עיסוקה בקידום המהפכה המשפטית ותתעסק באינטרסים הלאומיים של מדינת ישראל, או במה שכינה בעבר נתניהו "החיים עצמם".
>>> אלוף (במיל') עמוס ידלין הוא ראש אמ"ן לשעבר, נשיא ומייסד MIND ISRAEL