הנרי קיסינג'ר, מזכיר המדינה האמריקני, אמר פעם שלישראל אין מדיניות חוץ - רק מדיניות פנים. לאור התקופה האחרונה, אפשר להחיל את המשפט הזה היטב על מדיניות החוץ האמריקנית. ההסכמון שמתגבש עכשיו בין ארצות הברית לאיראן כולל, מצד אחד, מגבלות על העשרת האורניום מעל ל-60 אחוזים, ומצד שני הסרת ההקפאה על חלק מהכספים של איראן ברחבי העולם. ההבנות הללו הן פוליטיות ביסודן, ומזכירות יותר מהכול את התנהלותו של הנשיא ברק אובמה בשנת 2012.
איראן כיום, מבחינתה של ארצות הברית ואירופה, כבר הפרה באופן בוטה כל התנהלות ראויה ברמה הבין-לאומית: היא בחרה בצד הלא נכון במלחמת רוסיה-אוקראינה, כטב"מים שלה רוצחים אזרחים על אדמת אירופה ובמקביל אף התקדמה באופן משמעותית בתוכנית הגרעין שלה. לכאורה, ארצות הברית ואירופה היו אמורות לפעול אחרת לגמרי: ארצות הברית כדי לחזק את הסנקציות הכלכליות על איראן ואירופה להכניס את משמרות המפכה לרשימת ארגוני הטרור, כפי שעשתה ארצות הברית תחת טראמפ ב-2019. למרות זאת, ארצות בוחרת ללכת בנתיב אחר לחלוטין - נתיב של עצירת התוכנית ולא החזרתה לאחור. זה סוג של הקפאת מצב, כל זאת תמורת הטבות לאיראן.
מדוע זה קורה?
התשובה היא שהנשיא ביידן החל בקמפיין הבחירות שלו, והוא מבקש להוריד מהשולחן כל דבר שעלול לפגוע בבחירתו מחדש. אחת הסכנות הגדולות מבחינת ביידן היא שלאור ההתקדמות האיראנית בתוכנית הגרעין, ישראל עלולה לתקוף ולגרור את ארצות הברית למערכה, שעלולה לחסל את השאיפות הפוליטיות של ביידן.
תקדים? ממש לא. הנוסחה הזו כבר נוסתה בעבר בהצלחה. בשנת 2012, כשהנשיא דאז אובמה וסגנו ביידן עמדו בפני מסע בחירות מאתגר במיוחד, הם פעלו ככל יכולתם להכיל את ישראל. המודיעין האמריקני דיבר על כך שראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון אהוד ברק נחושים לתקוף, וכל מה שעשה הממשל האמריקני אז היה לוודא שזה לא יקרה. המהלך הזה עבד ואובמה ניצח.
כך גם עכשיו: מטרתו של ביידן בהסכם, או הסכמון באמריקנית, למרות אמירות ישראליות מפורשות שהיא אינה מחויבת לו, היא למנוע מישראל כל דבר שעלול לגרור את ארצות הברית למערכה. אירוע כזה עלול לעלות לביידן בקרב על הנשיאות. הדבר משתלב גם עם ניסיונות ארצות הברית, שתואמות את האג'נדה שלה, לקדם את הנורמליזציה בין סעודיה לישראל. כל צעד קדימה בסוגיה הזו יהיה בבחינת סוכריה גדולה שתמתיק את ההבנות עם האיראנים. פוליטיקה פנימית, כבר הבהרנו.
>>> יקי דיין שימש כראש המטה של שרי החוץ סילבן שלום וציפי לבני, כיועץ מדיני בוושינגטון וכקונסול הכללי של ישראל בלוס אנג'לס