ישראל ניצבת כעת בפני דילמה לא רק על מהות התגובה לירי המאסיבי מלבנון, אלא על לוח הזמנים לתגובה שכזאת.
בישיבות הקבינט וגורמי הביטחון ינסו קודם כל להבין את האירוע, שהוא חריג בכל קנה מידה. הוא נובע, לדעתי, מהתלכדות של שלושה תהליכים: ראשית, מה שקרה בהר הבית והתמונות שיצאו משם נגעו בכל סנטימנט רגשי של העולם המוסלמי, וזה הוביל להבערה של הזירה הפלסטינית והערבית כולה. הר הבית תמיד נחשב למלכד זירתי מסוכן במיוחד לישראל. סביר להניח שהירי בוצע על ידי פלסטינים שהזדהו עם הקריאות להגן על מסגד אל אקצה.
התהליך השני זו שחיקה מסוימת בהרתעה מול חיזבאללה. הביטחון העצמי (הכוזב) של נסראללה גובר, וזה מה שמאפשר לו למתוח את הגבולות יותר מול ישראל. התעוזה הגוברת של חיזבאללה מתרחשת ברקע, למרות שהוא אינו עומד מאחורי הירי לישראל. עם זאת, יש באירוע ממד של השראה, רוח המפקד שיצאה מחיזבאללה ובהזדהות המוחלטת על המאבק הפלסטיני בהר הבית. מי שהיה צריך להבין שחיזבאללה מעניק היתר לתגובה, הבין זאת.
ייתכן שזה יצא, בסופו של דבר, יותר נרחב ממה שהם תכננו. ייתכן שגם בלבנון, ולא רק בישראל, היה מי שהופתע מהיקף הירי מלבנון. היקף הירי הזה הוא חריג ביותר ולא מותיר שום ספק לגבי הצורך להגיב עליו. זו לא סיטואציה, להערכתי, שבחיזבאללה מעדיפים. הם היו מעדיפים שהירי יהיה מצומצם יותר: הזדהות עם המאבק הפלסטיני – מבלי להכניס את לבנון לתוך המאבק.
התהליך השלישי הוא הרוח האיראנית סביב האירועים השונים. האיראנים רואים את מה שקורה בתוך ישראל ומסביב. מבחינתם, יש כאן סימן, אולי "אלוהי", וזה הזמן מבחינתם להעצים את זה. הם לא רוצים להגיע למלחמה, אבל גם מתחת לסף המלחמה אפשר לנסות לערער את היציבות הפנימית בישראל, הלכידות החברתית. כל האתגור הרב-זירתי לישראל משרת אותם.
אחרי שינתחו את הדברים הללו תבוא ההחלטה הקשה מה אנחנו צריכים לעשות. ההיקף שבו זה בוצע, והעובדה שמדובר בחג הפסח, וגם נסראללה יודע את זה, מביא את ההחלטה על התגובה להיות כזאת שהיא פשוטה יחסית בהקשר של האם – כן או לא. השאלה הקשה כעת היא איך עושים את זה בצורה נרחבת, שלא מביאה את הסיטואציה למקום שלא היינו רוצים להיות בו.
לא יהיה חכם מבחינתה של ישראל לייצר בצד השני איזו ודאות לגבי התגובה של ישראל. עקרון אחד שכן צריך לשמור עליו זה חריגה מציפיות. נסראללה תופס את עצמו כמי שמבין טוב יותר מאיתנו איך נגיב. לכן, בכל דבר שנצטרך לעשות יהיה מרכיב של חריגה מציפיות.
הדבר השני שנצטרך להחליט זה מתי מגיבים. בעוד שכולנו מבינים שמרכיב חשוב בהרתעה זו תגובה מיידית, יש מרכיב אפשרי נוסף – "בישול" איטי של החשש בצד השני מהתגובה. לכן, לא בהכרח תגובה מיידית היא התגובה הנכונה, אלא עדיפה תגובה בעת הנכונה. יותר מכך, לפעמים בתגובה מהירה יש מרכיב לא רציונלי שנובע מהתרגשות ולחץ פוליטי-ציבורי. לכן, עדיף לא להיכנס לפינה שכבר הובילה אותנו בעבר, בלי שרצינו, לתוך מלחמה שבדיעבד אף אחד לא התכוון אליה. המרכיב המרכזי בתגובה צריך להיות שבירת הציפיות לטובת הגברת ההתרעה. וכמובן – גם אם חיזבאללה לא עמד מאחורי הירי – אסור לנקות אותו מאחריות.
>>> אלוף במיל' תמיר הימן הוא ראש אמ"ן לשעבר, כיום מנהל המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) שבאוניברסיטת תל אביב