המתיחות הביטחונית, שהחלה עוד טרם הקמתה של ממשלת נתניהו, מגיעה בשבוע האחרון לנקודת רתיחה משמעותית. מאז תחילת השנה נהרגו יותר מ-60 פלסטינים. אין יום כמעט שהרשתות החברתיות הפלסטיניות לא משתפות תמונות של הרוגים, פצועים או עצורים לאחר פעולה צבאית של הכוחות הישראליים.
בפלגים הפלסטיניים התקבעה לה דעה רווחת שממשלת נתניהו, בשונה מהממשלה הקודמת, דווקא תוביל מדיניות זהירה יותר בשטח - וזאת משתי סיבות: ראשית, מנהיגי הפלגים היו משוכנעים שהיד הקשה של שר הביטחון הקודם בני גנץ ושאר חברי הקבינט נובעת מהלחץ הציבורי והפוליטי וההאשמות כלפיהם בכניעה לערבים. הסיבה השנייה, ששומעים תמיד בקרב הפלסטינים, ובמיוחד בעזה, היא שנתניהו אינו חובב מלחמות ומבצעים צבאיים, הוא למוד ניסיון. והינה, רק חודשיים מאז הקמתה של ממשלת נתניהו השישית והיא ללא ספק מצליחה לשבש לפלסטינים את כל התחזיות.
הפלסטינים סופרים מספר חסר תקדים של נפגעים בקרב פעילי הארגונים בתקופה כל כך קצרה, מאז שנות האינתיפאדה השנייה ועד היום. הם, מבחינתם, הסיפור. כל הפרטים אחרים הם שוליים מבחינת הפלסטינים. כך היה השבוע בפעולה בשכם כששלושה מתוך 11 ההרוגים הם בני 61, 66 ו-72.
עבד אל-האדי אשקר, בן ה-61, שנפצע על פי דיווחים פלסטינים מירי צה"ל לאחר שנקלע לקרב יריות, הועבר לטיפול בבית החולים אל-נג'אח שבשכם. שם נאלץ האח המטפל אליאס, שהיה חלק מהצוות שעבד באותו רגע במשמרת בבית החולים, לקבוע את מותו של לא אחר מאבא שלו. הסיפור הזה הוביל למבול של תגובות, פוסטים וקריאות נקם ברשתות החברתיות הפלסטיניות. רק בודדים שמעו עליו בישראל. זאת דוגמה אחת מיני רבות שמתמצתת את הפער העצום בין המציאות בעיניי הפלסטינים, לבין הישראלים שחיים באותו מקום. כל צד חי את המציאות שלו.
המספרים והסיפורים האלה הופכים לרגישים יותר על ציר הזמן הנוכחי - חודש לפני רמדאן. ברמדאן הכללים שונים, במיוחד בשנים האחרונות. החודש שמסמל מבחינת המוסלמים את חודש הסובלנות והסלחנות הפך לתקופה מתוחה. מפתח הרגיעה וההסלמה בחודש הזה הוא מקום אחד – מסגד אל-אקצא. מספר שיא של מתפללים מגיעים למסגד, במיוחד בלילה הקדוש בשנה ההיג'רית שנקרא לילת אל-קדר (ליל הגורלות). המספרים הגדולים, ההתראות הביטחוניות, המחסומים בעיר העתיקה והשיח ברשתות החברתיות, כשברקע הסלמה ביטחונית מן הסוג הנוכחי - כל אלו מובילים רק למסקנה אחת: אם לא יהיה שינוי אמיתי בשטח בחודש הקרוב, אנחנו נהיה עדים לפיצוץ מסוג אחר, באזור כולו.
החזית מול עזה נפיצה, בגדה מתיחות שיא, בירושלים המציאות מדברת בפני עצמה, אך לא פחות מכל זה החברה הערבית בתוך ישראל, שידעה את אירועי מאי 2021, מבעבעת. אל מול המציאות הקיימת, הציבור הערבי חש חוסר שייכות למצב הכלל-ישראלי בכל הנוגע למשבר הפוליטי, וזה מתבטא באופן מובהק באי-השתתפות האזרחים הערבים במחאה נגד ממשלת נתניהו, למרות ההתנגדות למדיניות הממשלה הזאת. תחושת הייאוש וחוסר השייכות גוברת בגלל עוד אירוע שפגע בתהליכי העומק שחוותה החברה הערבית בשנתיים האחרונות - כשחלקים גדולים ממנה צעדו בכיוון ההשתלבות בחברה הישראלית עם כניסתה לראשונה של מפלגה ערבית לקואליציה.
כל זה לא רק שנבלם, אלא הלך לכיוון ההפוך עם הממשלה הנוכחית: זו נכשלה עד לרגע זה כישלון אדיר בטיפול בפשיעה והאלימות בחברה הערבית, שגבתה 20 קורבנות מתחילת השנה. בנוסף, התקציבים שהיו אמורים לזרום בשנים הקרובות לטיפול בפערים, השקעה בחינוך ובניית תשתיות יקוצצו משמעותית בהחלטת שר האוצר בצלאל סמוטריץ', שאומר בשיחות סגורות עם אנשי משרדו שאינו מוכן לתת לערבים יותר מאשר מגיע ליהודים.
אל מול כל הנתונים המדאיגים האלה, מה עושה ממשלת ישראל? הנה דוגמה מהשבוע: השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר מכנס דיון מיוחד כדי לבחון שימוש בזיקוקים בחודש רמדאן. בסופו הוא "הנחה על מבצעים ממוקדים נגד מי שיסחור או יחזיק זיקוקים שלא כחוק", לשון ההודעה שהוציא השר לתקשורת. בתקופת מתיחות חסרת תקדים וכשפיגועים רצחניים מתרחשים ברחובות ירושלים, ומי שמבצע אותם הם נערים בני 13 ו-14 שמושפעים מהרשתות החברתיות והאווירה בגדה המערבית, דווקא בתקופה כזו השר לביטחון לאומי מכנס דיון מיוחד על שימוש בזיקוקים. גם במקרה הזה ניכר הפער בתפיסת המציאות - בין השר לבין צמרת המשטרה שהוא אחראי עליה. האחרונה מתריעה כבר חודשים על חוסר מוכנות לכל הסלמה אפשרית ברמדאן ובמיוחד בירושלים.
בכל התמונה המורכבת הזאת, נעדר איש אחד, דווקא האיש שצריך להיות מעורב ופעיל יותר מכל שאר הגורמים שהוזכרו לפניו – ראש הממשלה בנימין נתניהו. הדיון סביב שליטתו או חוסר שליטתו במתרחש בממשלתו הוא מיותר לחלוטין. בין אם נתניהו צופה בשביעות רצון בכל המתרחש ואינו מעוניין להתערב כי זה משרת אותו בצורה כזו או אחרת, ובין אם הוא חסר אונים ומעוניין לשמור על שרידות הממשלה שלו בכל מחיר, בסוף הוא האחראי.
ממשלתו, עם הרוב הגדול שלה, היא ללא ספק שברירית בגלל הישענותה על גורמים קיצוניים שכל מה שמעניין אותם הוא דעת הקהל בבייס הפוליטי שלהם. עד כדי כך היא שברירית, שהם מוכנים לאיים בפירוק ממשלה על עקירת כרם בודד - בשבוע שבו אותה ממשלה מקבלת החלטה על הכשרת 9 מאחזים בהתנחלויות, בצעד חריג ובניגוד לכל האזהרות מהעולם הערבי והמערבי.
נתניהו, שידע תמיד להלך בין הטיפות ולמצוא את האשם התורן בחוסר יישום מדיניות ימין על מלא, נקלע הפעם לסיטואציה שבה הוא יכול להאשים רק את בג"ץ או את היועצת המשפטית לממשלה. גם אותם הוא לא יוכל להאשים בקרוב. אותו נתניהו שהתקשר בקיץ 2021 לבן גביר, חבר הכנסת הבודד אז ברשימתו של סמוטריץ' והורה לו בזעם לפנות את הלשכה המאולתרת שלו משיח' ג'ראח כי היא תביא טילים על ירושלים, ספק אם יהיה לו את האומץ להתקשר אליו שוב. וספק גדול יותר, אם בן גביר, כיום השר הבכיר, בכלל יענה לטלפון.
