ש: אם היית צריך להמליץ לקבינט מה לעשות כרגע, בכל החזיתות, מה היית כותב במסמך ההמלצות?
קודם כל, ישראל צריכה להגדיר את סדר העדיפות בין החזיתות. ראש הממשלה נתניהו הגדיר אותה בנאום בכנסת: לעצור את איראן, לקיים יחסים עם סעודיה ולהקים רכבת מהפריפריה למרכז. מה שאנחנו רואים כעת הוא שהזירה הפלסטינית משתלטת על סדר היום ולוקחת את כל החמצן מהחדר. כשראש הממשלה נתניהו ייפגש עם מזכיר המדינה האמריקני אנתוני בלינקן, כהכנה לפגישה עם הנשיא ג'ו ביידן, במקום לדבר על איראן או על סעודיה ידברו על הטרור הפלסטיני.
ממשלת נתניהו צריכה להחליט כעת מה היא רוצה לעשות בזירה הפלסטינית. אם היא רוצה לספח ולהוביל לכדי מדינה אחת בין הים לירדן, כדאי לדעת שמה שקורה עכשיו בירושלים הוא הפרומו למצב העתידי שלנו, עם המוני תושבים ערבים-פלסטינים, כשכעת לא מוגדרים אזרחים אבל אחרי הסיפוח הם כנראה יהפכו לכאלה. נתניהו יצטרך להחליט איזה תהליך הוא רוצה להוביל מול הפלסטינים: חידוש התהליך המדיני או ביצוע מהלכים חד-צדדיים. כרגע הוא פשוט שם את זה בצד.
כרגע, ברור שאין עם מי לדבר בצד השני - חמאס שולט בעזה, הרשות הפלסטינית חלשה ביותר בשטח וסובלת מחוסר לגיטימציה. אבל בנושא הפלסטיני צריך להחליט מה אנחנו הישראלים רוצים, לא שהצד השני יכתיב לנו. עלינו להבין באיזו מדינה אנחנו רוצים שהילדים שלנו יחיו בעוד 20 שנה. האם אנחנו רוצים שהם יחיו במדינה יהודית ודמוקרטית?
על ישראל להחליט גם אם אנחנו רוצים, במעשינו, לחבר בין כל הזירות. מנהיג חמאס יחיא סינוואר מאוד רוצה לחבר בין כל הזירות. הוא רוצה לשבת בעזה, בה יש שקט, שיקום ופועלים שיוצאים בכל בוקר לעבודה. במקביל הוא מלבה את ההסתה שמגיעה לא רק ממנו - אלא גם מביירות, מטורקיה ומחמאס שמחוץ לרצועת עזה. ישראל צריכה להחליט אם מטפלים בכל הזירות, רק בזירה של ירושלים או במקרה הטוב רק ביהודה ושומרון.
הדבר הבא שישראל צריכה להחליט זה אם היא רוצה שהרשות הפלסטינית תחזור למשול ולבצע איתנו תיאום ביטחוני, או שאנחנו חושבים, וזה גם מה שאני חושב לצערי, שהרשות הפלסטינית לא יכולה גם אם היא רוצה. ישראל נתנה להם צ'אנס בשכם, נתנה להם צ'אנס בג'נין והם לא הצליחו למגר את פעולות הטרור.
אז אילו צעדים בשטח צריך לעשות?
- לתגבר את הכוחות ולהחזיר את הביטחון לרחובות.
- הגבולות פרוצים: גם מירדן נכנס נשק ונכנס כסף, וגם ממרחב התפר. חייבים לחזק את מרחב התפר והגבול עם ירדן.
- צריך להפריד בין הציבור הפלסטיני לטרור. הציבור עצמו לא עוסק בטרור, הוא רוצה לעבוד בישראל: 160 אלף איש מהגדה המערבית ו-20 אלף מרצועת עזה.
- לטפל בחמאס אם החלטנו שאנחנו מחברים בין הזירות, אבל לא בהכרח באלו שברצועת עזה. החמאסניקים הגרועים ביותר יושבים היום בביירות, בטורקיה ובקטאר.
- רשתות חברתיות: לוודא שאנחנו יודעים מה קורה ברשת, גם בתור מודיעין וגם בתור פעילויות נגדיות שאפשר לעשות שם. היום זה מה שמוליך את המפגעים הבודדים. זו לא תקופת האינתיפאדה השנייה שהיו לנו ארגונים עם תשתיות, כעת מה שמוביל אותם זו ההסתה והנשק הזמין.
- טיפול דיפרנציאלי בערים הפלסטינית, בהתאם לרמת מסוכנות ושליטת הרשות.
- למנוע כל פעילות שעלולה להצית עימות על הר הבית.
>>> אלוף (במיל') עמוס ידלין הוא ראש אמ"ן לשעבר, עמית בכיר במרכז בלפר שבאוניברסיטת הרווארד