בשבוע שעבר הופצה הודעה משותפת לתקשורת של המשרד לביטחון לאומי והמשטרה בהתייחס להפגנה הצפויה במוצאי שבת בתל אביב. טרם פרסום הודעת הדוברות, פורסמו דברי השר לביטחון לאומי במפגש עם סגל הפיקוד הבכיר, שבו הוא דורש שלא יהיו חסימות כבישים במהלך ההפגנות נגד הממשלה, כפי שהיו בהפגנה במוצאי שבת הקודם. כמו כן, פורסם בתקשורת כי הוצבה דרישה מטעמו להציב מכת"זיות בהפגנה.
עצם העובדה שיוצאת הודעה משותפת של משטרה והמשרד לביטחון לאומי לגבי ההיערכות להפגנות מסוימות הינה אירוע בעייתי, שכן יש בו כדי לפגוע בלגיטימיות פעולות המשטרה במהלך ההפגנה. זאת, כיוון שהפרשנות מצד חלקים בציבור עלולה להתפרש כאזהרה מקדימה אשר מקורה במדיניות פוליטית ולא בשיקולים מבצעיים ומקצועיים.
גם בעבר פורסמו דרישות שרים מהמשטרה שלא לאפשר חסימות צירים. המשטרה לקחה בחשבון את דרישות הדרג הממונה, אך בשטח מפקדים הפעילו את שיקול דעתם בהתאם לפקודות ולנהלים, ובהתאם לניסיונם המצטבר בהתאם לתמונת המצב המתגלגלת. במילים אחרות, שיקול הדעת של המשטרה נגזר, בין היתר, ממדיניות השר. עם זאת, כיוון שהאחריות הישירה והסמכות נתונה בידי מפקדי המשטרה הם קובעים את עצם השימוש בכוח, את הכנסת האמצעים לפיזור הפגנות ואת המינון בהם בהתאם לאתגר המבצעי. הטיפול במחאה נגד השלטון דומה לטיפול בחקירה נגד אישי ציבור, בכך שבשני המקרים הן תהליך קבלת ההחלטות והן הביצוע חייבים לנבוע משיקולים מקצועיים בלבד.
אין שחר לטענות על מניעים זרים
לאור ניסיוני רב-השנים כאיש משטרה, שיקול הדעת של מפקדי משטרה נעשה בהתאם לחוק, לפקודות ולנהלים. גם הלכות בג"ץ התוו את מאפייני הזכות להפגין והיא אכן ממומשת במגוון רחב של עילות של הפגנה. זכות הביטוי באמצעות הפגנה ותהלוכה הינה אחת מזכויות היסוד בדמוקרטיה. הלכות בג"ץ התגבשו עם השנים בהתאם לעתירות שהופנו כלפי מדיניות המשטרה במהלך ההפגנות ובסיומן. החוק המסדיר את נושא ההפגנות הינו חוק מנדטורי שנקרא "פקודת המשטרה". חוק העונשין קובע מהי "התקהלות אסורה" ומהי "התפרעות". עיקרם של סעיפים אלו לאפשר למשטרה לפעול בעת חשש לפגיעה בשלום הציבור בשל התקהלויות, גם לשם מטרות ראויות.
עיקר הזכות להפגנה התפתחה מפרשנות בתי המשפט. הפסיקה קבעה כללים אותם נדרשת המשטרה לשקול בעת התייחסותה למתן רישיון ולהצבת תנאים להפגנה או תהלוכה וכן בעת הפעלת סמכותה בזמן אמת. המתווה שנקבע הינו כללי ואינו מכיל את כלל המאפיינים והסוגיות עמן נדרשת המשטרה להתמודד הלכה למעשה. החוק הטיל על המשטרה אחריות כבדה להפעיל את שיקול דעתה. שיקול דעתה כפוף לכללים כאמור לעיל. המשטרה נדרשת לעמוד במבחן לא פשוט, לעיתים עם משמעויות לחיי אדם ותחת לחצים כבדים נוספים.
החשש שהמשטרה תפעיל שיקול דעת הנגוע במניעים זרים הוא ברור. אך למרות טענות שנשמעות כנגדה מכל הצדדים, משטרת ישראל היא משטרה מקצועית. היא פיקדה על אלפי מחאות מורכבות עד כה בהצלחה רבה וזאת בחברה מקוטבת ובקנה מידה בין-לאומי (בהשוואה להתמודדות של משטרות מערביות בעולם).
ממה, אם כן, נובעים ההבדלים בהתנהלות המשטרה בהפגנה אחת מול הפגנה אחרת?
הסיבה הבולטת ביותר היא מידת הסכנה, האיום לפגיעה ממשית בחיי אדם ולביטחונם. פיקדתי על הפגנות רבות במהלך שירותי במשטרה. חוויתי הפגנות בשער שכם אחרי תפילות של תושבי מזרח ירושלים על סוגיות של חופש הפולחן בהר הבית ופגיעה, כביכול, בסטטוס-קוו. חלק מההפגנות הסתיימו ללא צורך בהפעלת אמצעים לעומת זאת היו הפגנות והתפרעויות שכללו יידויי אבנים וירי זיקוקין כלפי השוטרים תוך סיכון ממשי לחייהם. השונות, אם כן, בהתנהגות המפגינים היא שדורשת מהמשטרה לפעול כלפי המחאות בהתאמה.
שיקול נוסף הינו מידת הפגיעה במרקם החיים. אין דין סגירת כביש ראשי כסגירת כביש צדדי. בהפגנה או בתהלוכה המונות עשרות אלפים אין ציפייה שכל הקהל יצטופף על המדרכות. דוגמה מובהקת לכך היא "מצעד הדגלים" בירושלים או הפגנות החרדים הגדולות ברחוב בר אילן. המשטרה חוסמת צירי תנועה ומאפשרת לאלפים הרבים לנוע בצירי התנועה המרכזיים. חסימת צירים מרכזיים על ידי עשרות מפגינים תגרור כמובן תגובה משטרתית אחרת.
פרמטר נוסף הוא מידת הסיכוי לעימות בין צדדים שונים להפגנה. לדוגמה, הפגנה נגד כפייה דתית ברחוב מאה שערים בשבת. המשטרה תיאלץ לפעול ולשנות את מתווה ההפגנה בכדי למנוע חיכוך המסכן את שלום הציבור.
איך נקבעת התגובה המשטרתית להפגנה?
המשטרה בוחנת את עילת ההפגנה אך ורק מתוך כוונה לבצע הערכת מסוכנות. היא ממפה את מי שעלול להיות יריב להפגנה הזו, את העימותים הצפויים כתוצאה ממנה ועוד משתנים רבים כגון: היסטוריה קודמת, מיקום צירי הגעת המפגינים, מידע מודיעיני, רגישות מיוחדת, מנהיגות המאפשרת הידברות ושיח לתיאום וכדומה. בסופו של יום, המטרה של המשטרה היא שההפגנה תתקיים בבטחה ללא נפגעים וללא נזק ובמינימום פגיעה בשגרת החיים.
אין מדיניות חד משמעית לגבי אי חסימת צירי תנועה. כפי שכבר ציינתי, הדבר תלוי בנסיבות רבות. לפיכך, המשטרה נמנעת מלהגדיר קווים אדומים. העדיפות הברורה היא שמירה על חיי אדם כערך עליון, הן של הציבור הרחב הן של השוטרים והן של המפגינים.
סוגיה נוספת היא שונות בהתנהלות משטרתית העשויה לנבוע משונות בהפעלת שיקול דעת בין מפקדים. בהיבט זה, המשטרה מחויבת לפעול בכדי להקטין שונות זו למינימום הכרחי. במצבים קיצוניים, השונות בין המפקדים תקטן. סוגיית השונות בולטת בעיקר במצבי ביניים, למשל חסימת כביש או תהלוכה ללא רישיון, שאינה יוצרת הפרת סדר חמורה.
השונות בין מפקדים עשויה להיות גם בקבלת החלטה מבצעית בשאלה אלו אמצעי אל-הרג לפיזור הפגנה להפעיל. לכל אמצעי לטיפול באירועי סדר ציבורי והתפרעויות יש ייעוד, נוהל ומגבלות שימוש. השונות בשימוש באמצעים עשויה לנבוע מהערכת מצב של המפקד המשטרתי בזירה לגבי בטיחות האמצעי לכלל המעורבים, סביבת הפעלת האמצעי ורמת יעילותו.
יש סוגי התערבות משטרתית שונים בהפגנות ובתהלוכות על פי מטרות ונסיבות התרחשותן. מטרה ראשונה היא להשפיע על התנהלות הפגנה או תהלוכה בכדי לצמצם את הפגיעה בסדר הציבורי ובשלום הציבור. מטרה אחרת היא לפזר אותן נוכח הפרות סדר ציבורי חמורות, המסכנת את שלום הציבור. זאת, כאשר מפקד המשטרה מקבל החלטה לפזר את המתפרעים ו/או לבצע מעצרים על מנת להחזיר את החיים למסלולם.
קיים סל תרגולות ואמצעים המסייעים למשטרה לפזר המון. ראשית, כריזה בזירת ההתרחשות על היערכות המשטרה לפיזור הנותנת למוחים זמן סביר לפעול בהתאם. לאחר מכן, שימוש באמצעים כגון פיזור באמצעות שוטרים ההודפים את המפגינים עד לפיזורם. לרוב, מהלך זה כולל מעצרים.
למרות המוניטין הגרוע שיצא לשימוש במכת"ז מים בהפגנות בלפור, המכת"ז נחשב אמצעי פיזור נמוך יחסית במדרג האמצעים לפיזור הפגנות. זאת, נוכח מידת הסכנה הנמוכה הנשקפת מפניו למתפרעים על פי הניסיון המצטבר בשימוש בו. אמצעים נוספים לפיזור הפגנות הם - הפעלת פרשים, שימוש בגז מדמיע לסוגיו (העלול להשפיע על הסביבה הסמוכה על פי משטר הרוחות), הפעלת מכת"ז בואש, הדומה לשימוש בגז מדמיע, זריקת רימון הלם המסייע לפזר את הקהל ולהמם אותו, ירי ספוג (על מטרה מוגדרת) בעיקר משומש נגד מתפרעים ספציפיים המסכנים שוטרים וציבור תמים. כל האמצעים הללו הם אמצעים כוחניים הדורשים התאמה מדויקת לתרחיש והפעלת שיקול דעת מקצועי וסביר בשימוש בהם.
אחד השיקולים המרכזיים לעניין הפעלת האמצעים הללו היא הסביבה בה פועלים המתפרעים והחשש מפגיעה בקהל תמים ובלתי מעורב. בנוסף, קיים גם סל אמצעים ותרגולות למניעת עימותים בין קבוצות מפגינים יריבות. כמו כן, נלקח בחשבון עניין בטיחות ציבור המפגינים הכולל - הפצת הודעות והנחיות מקדימות בתקשורת, הנחיות לנהגים ולמשתמשי הדרך והכוונות תנועה וקהל.
עבודת המשטרה, עיניכם הרואות, דורשת מקצועיות רבה מהמפקדים ומהשוטרים. קיימת שונות רבה בין תרחישים שונים של הפגנות הדורשים ממפקדי המשטרה ומהשוטרים שיקול דעת ראוי ומקצועי. השיקולים הם שיקולים מקצועיים המאזנים בין זכות המחאה לבין שלום המפגינים והציבור הרחב. מניסיוני, במהלך עשרות שנות שירותי במשטרה, המפקדים והשוטרים מונעים מהרצון שההפגנה תעבור בשלום ללא נפגעים וללא נזק ישיר או אגבי.
במוצאי שבת האחרון משטרת ישראל עמדה שוב במבחן, עמדה בו בהצלחה במרבית הפרמטרים. משטרה מנהלת מחאות לא רק בזירה מבצעית, אלא גם בזירה תודעתית ויש חשיבות שהודעותיה לציבור תהיינה עצמאיות ושמסרים יהיו אחידים וברורים. אם מפקד מחוז תל אביב העביר מסר של הכלה חשוב שדובר משטרה יתמוך באותו המסר. מפקדי משטרת ישראל ידרשו להמשיך ולהפעיל את מיטב שיקול הדעת העצמאי והמקצועי שהם מצוידים בו. זאת למרות הלחצים הרבים המופעלים עליהם מכיוונים שונים.
השר הנכנס ביטא עם היכנסו לתפקידו דאגה לרווחת השוטרים ולביטחונם האישי. אם אכן כך, אזי נכון מצדו להאמין בהם ובמפקדיהם, למנוע פגיעה בלגיטימציה של פעילותם בשטח ולתת להם רוח גבית והכרה ביכולתם המבצעית והמקצועית.
>>> אמנון אלקלעי הוא ניצב בדימוס, שירת 32 שנה במשטרה במגוון תפקידי פיקוד וכראש האגף המבצעים של המשטרה עד שנת 2021