סדרת פיגועי הטרור הקשים בשבועיים האחרונים בירושלים חשפו ביתר שאת את המאבק רב-העוצמה על הריבונות בעיר. מזרח ירושלים דומה לתבשיל בסיר מבעבע ורותח, אשר מכוסה על פי רוב במכסה ובכך מסמא את עינינו מלראות את המתחולל תחתיו – כך מפלס המתח והאלימות צף מדי מספר שבועות או חודשים, גולש על גדותיו וחושף את הבעבוע הפנימי. כל הבקיא בנעשה במזרח ירושלים יודע כי הבעבוע אינו חדל לרגע, גם כאשר יש מראית של שקט והיעדר התרחשויות. אלא שדווקא על רקע הההסלמה באירועים חשוב לקבל החלטות מושכלות שיביאו לרגיעה ולא לעודד גורמים קיצוניים להלהיט שוב את הרוחות.
הממשלה עומדת עתה בפני מבחנה הביטחוני המשמעותי הראשון, והתנהלותה נבחנת בשבע עיניים מצד גורמים שונים במזרח התיכון וברחוב הפלסטיני. מצד אחד, הססנות נתפסת במזרח התיכון כחולשה ורפיסות, ומצד שני, יד נוקשה כלפי מי שאינם מעורבים בטרור, תיצור אפקט הפוך, אשר רק יגביר את מעגל המתח והאלימות, וחוזר חלילה. לכן אופן ניהול מדיניות החירום הנוכחית ותהליכי קבלת ההחלטות חייבים להתנהל תוך שמירת עין אחת פקוחה כל העת ל"יום שאחרי", תוך שימוש ב"בנק" אמצעי הענישה העומדים לרשות הממשלה בצורה מידתית ומובחנת.
יד קשה מול מתפרעים מחד ושמירה על אורח חיים תקין לתושבים הנורמטיביים מאידך
בשונה מישויות מדיניות-ביטחוניות מאורגנות כמו הרשות הפלסטינית ביו"ש או ארגון החמאס בעזה, אשר ניתן לייצר מולן הרתעה או "גביית מחיר" – מזרח ירושלים אינה "מערכת" מוכללת חד-ממדית. לכן, לצד נקיטת יד קשה ובלתי מתפשרת מול הגורמים הקיצוניים המבקשים להתסיס את האזור – חשוב לזכור כי רוב תושבי מזרח ירושלים הם אזרחים נורמטיביים ושומרי חוק, וב"יום שאחרי" הם ימשיכו להיות תושבים לגיטימיים ושווי זכויות וחובות בעיר.
שילוב גורמי העירייה בתהליכי קבלת ההחלטות
משום כך, יש חשיבות מרבית לניהול מושכל של אירועי ההסלמה, בשילוב הגורמים האזרחיים ובראשם עיריית ירושלים והעומד בראשה, ושאר הגורמים הרלוונטיים בעירייה, זאת לאור הידע וההיכרות המעמיקה שלהם עם השטח ולאור הזיקה בין התחום האזרחי והביטחוני בעת העימותים ובעיקר "ביום שאחרי".
גורמים אזרחיים יכולים לסייע גם ביצירת ממשקים עם גורמי המנהיגות המקומית הפלסטינית ברחוב המזרח ירושלמי שיכולים להביא להרגעת הרוחות. אלו כוללים מצד אחד את הסוחרים ואנשי העסקים שיש להם עניין כלכלי בהרגעת השטח, ומצד שני אנשי חינוך קהילה וחברה שפועלים בשגרה ובחירום ליצירת חיבורים חיוביים המבוססים על העצמת מודלים שיתופיים של חיים בירושלים.
חשוב, אם כן, לבצע בידול חד, המבחין בין יד קשה ולא מתפשרת מול הגורמים האלימים, לבין יד אזרחית הוגנת מול מי שאינם מעורבים, וכן לבנות יחסי אמון והוגנות אזרחית רציפים שיישמרו לאורך זמן, גם בתקופות של מתח ביטחוני.
>> להאזנה לכל הפרקים של "אחד ביום" לחצו כאן
צעדי ענישה ממוקדים למחוללי הטרור ובידול מול אוכלוסייה נורמטיבית
על רקע המתח הרב שנוצר ברחוב המזרח ירושלמי בעקבות הסגר על מחנה הפליטים שועפאט בעת הפיגוע בו נרצחה נועה לזר ז"ל (אוקטובר 2022), בימים האחרונים עלתה שוב בשיח המזרח ירושלמי השאלה סביב האפקטיביות והלגיטימיות של צעדי הענישה, ובראשם ביצוע סגרים. בראייתי, צעד ענישתי קולקטיבי של סגר ראוי שייעשה בשום שכל ובמיקוד גיאוגרפי מדויק, אך ורק בתרחיש של הסלמה ובאורח נקודתי, ולא על שכונה שלמה. חשוב גם לזכור כי בהיעדר יישות במזרח ירושלים שמולה ניתן לייצר התרעה ולגבות מחיר (בשונה מיו"ש או בעזה), השיקול האזרחי הוא משמעותי יותר.
דוגמה אפקטיבית ומידתית לסגר היה הסגר שהוחל ב-2017 על תת-השכונה שבה מתגוררת חמולת קונבר בג'בל מוכאבר, שממנה יצא בשנת 2017 המחבל פאדי קונבר וביצע את פיגוע הדריסה בטיילת ארמון הנציב. ההחלטה למקד ולדייק את הסגר ולא לכלול בו את כל שכונת ג'בל מוכאבר, שמתגוררים בה עשרות אלפי אנשים בלתי מעורבים, העבירה מסר ממוקד על בידול שנעשה בין המעורבים בטרור לבין הרוב הנורמטיבי.
הריסת בתים – מהלך אזרחי בלבד
באופן דומה, הריסת מבנים של תושבים שבנו שלא כחוק ושאינם מעורבים בטרור – צריכה להישמר כצעד שנעשה בערוץ אזרחי במסגרת הדין הפלילי, ולא להיקשר לתחום הביטחוני. שימוש בהריסת בתים בלתי חוקיים כפי שנעשה בשבוע האחרון בבית חנינא - שכונה שרוב מכריע של אזרחיה מנהלים אורח חיים חוקי ונורמטיבי - ככלי להרתעה ביטחונית מגדיל מאוד, שלא לצורך, את מעגל האיבה הקיים ממילא בשטח. יתרה מזו, "ביום שאחרי" המהומות, שימוש בצעד זה בהקשר הביטחוני אף יפגע ביכולת לבסס מול תושבי מזרח ירושלים ומול גורמי הקהילה הבין לאומית העוקבים אחר הריסות בתים במזרח העיר, את הטיעון כי זהו צעד הנעשה מכוח חוק התכנון והבנייה ולא מכוח שיקול ביטחוני בזמנים של רגיעה.
יחסי הזיקה בין מזרח ירושלים לאירועי יו"ש
ולבסוף, ההסלמה בירושלים מדגימה פעם נוספת כי הניתוק לכאורה בין יו"ש ומזרח ירושלים הוא מלאכותי בלבד. רוב מכריע של תושבי מזרח ירושלים הם תושבי איו"ש במקור, שגרים בירושלים מתוקף "איחודי משפחות". מרקם החיים והזיקות הכלכליות המשפחתיות והזהותיות שלהם ליו"ש הוא הדוק ביותר, והאירועים בין שתי הזירות משפיעים זה על זה.
לכן למרות שהמערכת הישראלית – הביטחונית, המשטרית והאזרחית גם יחד – רגילה להפריד בין שני האזורים מבחינה מבנית (לדוגמה, מחוזות שונים במשטרה), נראה כי יש לייצר מסגרת אזרחית-ביטחונית שדווקא תנתח את הזיקות בין שתי הזירות, ובעיקר את מרחב התפר של עוטף ירושלים על הכפרים הפלסטינים הכלולים בו תוך עמדה תקיפה וקשה מול גורמים קיצוניים ובראשם החמאס.
>>> ד"ר דוד קורן הוא מנכ"ל מכון ירושלים למחקרי מדיניות. בעבר שימש מנהל תוכנית החומש לחינוך במזרח ירושלים מטעם משרד החינוך ויועץ ראש העיר ירושלים לענייני מזרח ירושלים