בתורת המודיעין מקובלת שיטה הנקראת סימנים מעידים קרדינליים לחיזוי איומים הולכים ומתרגשים. היום, על פי התורה הזאת, מצטברים האירועים בישראל לכלל תמונה מדאיגה מאוד, חסרת תקדים בחומרתה, ולפיה ההפיכה המשטרית עלולה להפוך את ישראל מדמוקרטיה משגשגת כלכלית ועוצמתית מבחינה ביטחונית-לאומית לדיקטטורה מפגרת עם כלכלה בנסיגה.
מה שמכונה "סרבנות" בקרב אנשי המילואים, גם אם אינו צעד מקובל, משקף בעצם קול זעקה. אין מדובר פה בהתנגדות להחלטה מדינית-ביטחונית כזאת או אחרת, אלא אי נכונות לחיות במדינה שבה ניתן חופש ומרחב פעולה לגורמים פוליטיים לשלוט במדינה ללא מיצרים.
ארצות הברית משדרת בצורה ברורה, וכנראה חריפה יותר בדלתיים סגורות, שאם יתרופף החוט בין המדינות, אזי לא נוכל לצפות לשיתוף פעולה כולל. דוגמה למה שעלול לקרות: נניח שהממשלה תחליט לתקוף צבאית באיראן ולהפעיל את חיל האוויר. הדבר יהיה אפשרי, אולי, מבחינה צבאית, אך לא יהיה אפשרי מבחינה מעשית. תקיפה כזאת כמוה כמלחמה רב-זירתית, ולה השלכות רבות שנדרשת בהם התמיכה הכוללת של ארצות הברית. מעבר לכך, נדרשת גם תמיכה מדינית רחבה של אירופה, על בסיס התקדים האוקראיני. אם ישראל תהפוך לדיקטטורה, היא לא תזכה לתמיכה כזאת. לצד השיסוי והקיטוב הפנימי שהולך ומחריף, אנחנו עלולים להישאר לבד, בבידוד מעשי, אפילו יותר מאיראן.
בזירה הפנימית מול הפלסטינים, המחזות מעוררי התיעוב של השר סמוטריץ' וההתבטאויות המתגרות של בן גביר לקראת חודש הרמדאן הן סכנה ממשית לביטחון וליחסינו עם העולם הערבי. עימות מיותר ולא מוצדק עם האוכלוסייה הפלסטינית, כשברקע שוקעת לה הרשות הפלסטינית והמנהל האזרחי הופך לגוף חלש לאחר ניתוקו ממערכת הביטחון, פשוט יסבכו את היחסים שלנו עם מדינות ערב, שנבנו בעמל רב אחרי מלחמות עקובות מדם. שילוב של עוצמת צה"ל והתבונה המדינית הובילו למציאות מופלאה בה ישראל ומדינות ערב נמצאת בברית צבאית-אסטרטגית שמוסיפה לנו מכפילי כוח אדירים בהגנה ובדברים אחרים. ישראל היא גם חלק מפיקוד המרכז האמריקני וזה חשוב ביותר. אסור לישראל להיקלע לחלום הרטוב של כל אויבי ישראל: כניסה לעימות דתי כשהיא מבודדת מתמיכה בין-לאומית ומארצות הברית.
בכלכלה כבר יש סימנים מעידים לכך שהפלא הכלכלי של ישראל, בדמות השילוב שבין אומת הסטארט-אפ להון הזר האדיר שזורם לכך, עלול להתהפך עלינו. מאיפה יבואו העוצמות הכלכליות הדרושות לקיום עוצמות צבאיות? נדרש עתה לעצור מיד, בהוראת ראש הממשלה, את ההפיכה המשטרית שחותרת להפוך את ישראל למדינה חלשה, מבודדת ומפגרת.
למרות כל אלו, הטייסים במילואים שהודיעו כי הם מפסיקים להגיע לאימונים צריכים לנהוג באיפוק ובשיקול דעת. ניתן כבר להבין שאם החוקים יעברו בקריאה שנייה ושלישית, המחאה תהפוך לחריפה יותר - נגד שקיעת ישראל דווקא בנקודה בה היא נמצאת בשיא עוצמתה. התנהגות בלתי מוסברת לחלוטין. מכאן, חשוב מאוד לשוחח ולהסביר, כפי שעשו הרמטכ"ל ושר הביטחון, בצורה קונסטרוקטיבית כדי למנוע את המשך המפולת, מול הטייסים ומשרתים אחרים במילואים. חשוב גם למנוע את הסיבה לכל התופעות הללו, ואת התוכנית שמנוגדת לחזונה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, וחותרת תחת חזון מייסדיה, מקימיה, מפקדיה ואזרחיה. זו קריאת השכמה אחרונה טרם פורענות.
>>> האלוף (במיל') עמוס גלעד משמש ראש המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS) באוניברסיטת רייכמן, לשעבר דובר צה"ל, כיהן כראש האגף הביטחוני-מדיני במשרד הביטחון, כראש חטיבת המחקר באמ"ן וכמתאם פעולות הממשלה בשטחים