קשה להאמין, אבל הממשלה החדשה עוד לא ציינה אפילו חודשיים להקמתה.
את מכסת ימי החסד שמהם נהנית ממשלה חדשה היא בזבזה עד תום על משא ומתן מסויט ותמוה, שהעמיד במבוכה גם את גדולי תומכיה. חדוות הניצחון אבדה אי שם בין הדרישות של החרדים לקטטות עם סמוטריץ' ולקרבות הציוצים עם בן גביר.
הרעה נפתחה משלוש חזיתות: הטרור, האינפלציה וההפגנות. שלושה עשר הרוגים, רובם ככולם מאזורי התמיכה הטבעיים של הממשלה - חרדים, ירושלים ומתנחלים - פגעה קשות בביטחון הציבורי שאותו הבטיחה הקואליציה להחזיר.
האינפלציה גם היא מתעקשת לזנק על אף ההבטחות למיגורה, ודבר חמור מכך עוד מאיים על הממשלה: פגיעה בכלכלה תיוחס עכשיו לא להתייקרות העולמית אלא להשלכות הרפורמה המשפטית.
וחשוב מכל: השקט שממנו נהנות ממשלות בשנתן הראשונה נובע מהלם התבוסה בצד המפסיד. האופוזיציה המפוצלת והשבורה הצליחה להתאושש במהירות שיא הודות לדגל החדש, דגל המאבק בשינויים במערכת המשפט. במקום קואליציה נחושה ואופוזיציה הלומת קרב, המצב נראה הפוך: איש לא טרח להסביר עד עכשיו את הרפורמה, וכשנעשה ניסיון כזה הוא נחסם בהחלטה של היועמ"שית לאסור על המסבירן מספר אחת של הממשלה, בנימין נתניהו, לדון בה בפומבי.
השילוב של תסיסה פנימית, טרור ואינפלציה מערער קשות את יסודות הממשלה. מי שלא מאמין, מוזמן לחזות בחילופי הציוצים אתמול בין חברי הקבינט סביב אירועי עקבה. מי שטרם השתכנע, שיעקוב אחר ההתכתשויות הלואוטקיות יותר בין בטאוני החסידים והליטאים בשאלה מי אוהב את השבת ומי מגנה חזק יותר את העבודות ברכבת ביום המנוחה.
בקצרה: המשך גל הטרור מסכן את קיום הממשלה, קריסת הרפורמה תביא את קיצה בוודאות, השתוללות מחירים כנ״ל. וללב מתגנבת מחשבה: האם יכול להיות, בתרחיש פרוע במיוחד, שגם 2023, כמו ארבע קודמותיה, תהיה שנת בחירות?