מדינת ישראל משלמת מחירים כבדים ביותר כתוצאה מהמתרחש בה בחודשים האחרונים. אין כמעט תחום שאינו נפגע כתוצאה מהדהירה לעבר שינוי מהותי בשיטת המשטר – והלילה (בין שלישי לרביעי) קיבלנו תזכורת נוספת לכך שאין נכס בביטחון הלאומי הישראלי שאינו נמצא בסכנה חמורה, גם היחסים המיוחדים עם ארצות הברית.
- ביידן: "מודאג מהמצב בישראל"; נתניהו השיב: "לא נפעל תחת לחצים חיצוניים"
- אחרי הכרזת ביידן: המתקפה הבוטה בליכוד
- בתוך 3 חודשי כהונה בלבד: כך הידרדרו יחסי ישראל-ארה"ב
דבריו של נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן בשעות האחרונות, לפיהם ישראל לא יכולה להמשיך בדרך הנוכחית וקריאתו לסגת מהחקיקה מגיעים, לפי דיווחים רבים, לאחר שורה ארוכה של רמזים וניסיונות להשפיע בחדרי חדרים על החרדה של הממשל האמריקני ליציבות תשתית הערכים המשותפים העומדת בבסיס היחסים המיוחדים בין המדינות. ניתן להסיק שנשיא ארצות הברית, ידיד אמת של ישראל המודע היטב להשלכות דבריו, לא היה יוצא כך פומבית אלמלא היה חרד באופן עמוק ביותר לעתיד היחסים המיוחדים בין המדינות.
בהערכה האסטרטגית שהגיש המכון למחקרי ביטחון לאומי לנשיא המדינה אך לפני שבועות ספורים, דירגנו את האיום על עתיד היחסים המיוחדים עם ארצות הברית כאיום החמור ביותר על ביטחונה הלאומי של ישראל. הדגשנו שרוב התהליכים שיוצרים את האיום הם תהליכים פנים-אמריקניים, ולמרות זאת על ממשלת ישראל לא להחמיר את המצב. ברם, קידום המהפכה המשפטית, התעלמות מהקריאות והרמזים, מאיצה את תהליך איבוד הגיבוי המעצמתי האמריקני - גיבוי שהוא אבן יסוד בביטחון של כולנו.
יש להבהיר בצורה הברורה ביותר מבלי לכבס מילים: שינוי משטרי בישראל, בנוסף למחירים הכבדים בכל תחום בחיינו, יוביל לשינוי יסודי ביחסים עם ארצות הברית. הן כתוצאה מערעור הערכים המשותפים, והן בשל הסיכון לאינטרס האמריקני של שקט ויציבות במזרח התיכון באופן שיאפשר לה להתמודד עם סין ורוסיה.
השהיית החקיקה עליה הכריז ראש הממשלה נתניהו הינה צעד שטוב שבוצע, אך יש להודות שהצעד ננקט באיחור רב והנזקים נערמו בכל יום שעבר. כעת הזמן הוא לשבת ולדבר ובהקדם, עד שייצא עשן לבן – אל מול המשבר החמור ביחסים עם ארצות הברית והאיומים החיצוניים עליה, אין לישראל הפריווילגיה להמשיך להתבוסס בעצמה – יש לשקם במהרה את הלכידות החברתית. אין זמן. נשגב מבינתי מדוע לא היה ניתן להגיע למסקנה המתבקשת ולעצור את הטירוף לפני שבועות רבים ומבלי שישראל תשלם מחירים חברתיים, כלכליים, מדיניים וביטחוניים כה כבדים.
במהלך שנות שירותי הארוכות בצה"ל, וביתר שאת בתפקידי האחרון כראש אמ"ן, הערכתי מאוד את התחכום, את הרציונליות האנליטית ואת האחריות, שבהן הנהיג בנימין נתניהו את מדיניות הביטחון הלאומי של ישראל. כמו רבים, נדהמתי והתאכזבתי נוכח מה שראיתי לפני ימים אחדים בשידור חי, כיצד הוא מבצע מהלך שפוגע בליבת הביטחון הלאומי של ישראל – פיטורי שר הביטחון של ישראל רק כי העז להתריע ולממש את אחריותו המקצועית באתיקה הנקייה ביותר שיכולה להיות. זה מהלך שחושף את ישראל לאיומים חדשים, בעיתוי גרוע מאוד – מהלך שאין בו תחכום, חסר היגיון, אין בו רציונליות ובוודאי שאין בו אחריות. אויביה של ישראל עשויים לפרש צעד זה כעדות נוספת לבוקה ומבולקה שמתרחשת כאן ולאפשרות לאתגר את ישראל בחולשתה הפנימית. ידידותיה של ישראל בעולם, בראשות ארצות הברית, עלולות לראות בכך עדות נוספת למדינה שמשנה את פניה לבלי הכר. אין לשלול את האפשרות שהמשבר ביחסים עם האמריקנים החריף כתוצאה מהצעד המיותר הזה של ראש הממשלה נתניהו. יש לקוות שהוא יחזור בו מכוונתו לפטר שר ביטחון בשיאו של משבר לאומי חריף, כאשר האיומים מבחוץ מתגברים בחסות השסע הפנימי.
לצערנו, השסע חסר התקדים שאנו חיים בתוכו בימים אלו אינו פוסח גם על צה"ל. עוד לפני הדחתו של שר הביטחון, צה"ל הושפע עמוקות מהקרע – אנו עדים לתופעות הולכות ומתרחבות של חיילי מילואים, ביחידות שונות וחשובות, שמטילים ספק ביכולתם להמשיך ולהתנדב לשרת באם מדינת ישראל תשנה את פניה הדמוקרטיות – כולי תקווה שעצירת החקיקה ותחילת הידברות מואצת תבלום מגמות אלו. לאור השיח הער בנושא, יש להדגיש כי סירוב פקודה הוא אסור. הפקודה היא יסוד קיומו של הצבא והבסיס לסמכות המפקדים. לעומתה, ההתנדבות היא תולדה של מוטיבציה, של רצון לתרום למען המדינה על מנת להגן עליה, ועל ערכיה. רבים מאותם מילואימניקים הם מתנדבים שחשים שדווקא היעדר מימוש ההתנדבות שלהם ישמור על מדינת ישראל וערכיה. מהצד השני, תומכי הרפורמה טוענים שאם היא לא תעבור תיתכן תופעה דומה גם מקרבם. כך נראה צבא עם בהתפרקות, ואת הדבר הזה חייבים למנוע ועכשיו.
המקרה שלפנינו הוא גדול מיכולת הטיפול של מפקדי הצבא. אנו באירוע בהיקף חסר תקדים ורק הדרג המדיני ואותם פוליטיקאים שהחלו את האירוע הכה מסוכן הזה יכולים לעצור אותו. בכדי לרפא את צבא העם יש להחזירו לשגרה, לשקט, לטיפול ולשיח מפקדים עם החיילים, לבניין כוח. הבעיה היא לא אם תהיה מלחמה מחר – כולם יתייצבו אליה. הבעיה היא מה יקרה במלחמה של שנת 2030 או 2035.
הביטחון העצמי של אויבינו בעלייה
המצב חסר התקדים הזה בחברה הישראלית לא מתרחש בחלל חיצוני ריק. לצערנו, אויבינו מחככים ידיהם בהנאה לנוכח ההתרחשויות אצל "הציונים" – מה שלא הצליחו לעשות בעצמם משך 75 שנות קיומה של ישראל הם רואים כיצד אנו עושים בעצמנו ולעצמנו בתוך מספר חודשים. ישנן אינדיקציות ברורות לכך שהפגיעה החמורה בלכידות החברתית בישראל מעודדת את הנרטיב שמדינת ישראל לא תשרוד, היא תתפרק מבפנים. נרטיב זה עוד עלול לייצר מציאות שתביא אותם להעז יותר. סביר שאף אחד מהם לא יעז לפתוח במלחמה יזומה בזמן הקרוב, אך מספיק אירוע טקטי שמניסיון העבר עלול להוביל אותנו למערכה שתביא להתלכדות הזירות והאויבים למול ישראל.
החזית מול איראן הולכת ומחריפה – רק אמש (שלישי) פרסם המוסד הודעה חריגה על פיגוע נגד ישראלים, בהכוונה איראנית, שסוכל על אדמת יוון. איראן מעזה יותר ולא רק בניסיונותיה המתגברים לפגוע בישראלים בחו"ל. היא תוקפת בסיסים אמריקנים בסוריה בתגובה לתקיפות המיוחסות לחיל האוויר הישראלי, ייתכן תוך ניצול זיהוי השסע ביחסי ישראל-ארצות הברית; היא ממשיכה להתקדם בתוכנית הגרעין כפי שהזהיר לפני ימים אחדים יו"ר המטות המשולבים של צבא ארצות הברית, כאשר התריע על כך שאיראן מסוגל לייצר פצצה גרעינית בתוך חודשים ספורים, ידיעה שבימים כתיקונם הייתה פותחת את מהדורות החדשות ונבלעה ברעש הכללי. היא מהדקת את קשריה עם רוסיה וסין; מצליחה להגיע לנורמליזציה עם מדינות במפרץ ועוד.
בחזית הצפונית, נראה שהביטחון העצמי של נסראללה בעלייה מתמדת. מדובר בסיטואציה שהחלה עוד לפני המשבר הפנים-ישראלי ושיש לה מגוון סיבות. עם זאת, סביר ביותר שאל מול מראות הכאוס כאן התיאבון שלו רק הולך וגדל. הפיגוע במגידו, שיכול היה בקלות להפוך לאירוע אסטרטגי, מרמז שהמשבר הפנימי משפיע על קבלת ההחלטות הביטחוניות הן אצל נסראללה בניצול המצב לערעור ביטחון הפנים בישראל והן בקבלת ההחלטות בישראל כאשר מתלבטים לגבי התגובה הראויה נוכח עליית המדרגה הזו. מצד אחד עומד הרצון לחזק את ההרתעה הישראלית ולמנוע הישנות של אירועים, אך מהצד השני הבנה שהדבר יכול להסלים למערכה שמוצאת את החברה הישראלית באחת הנקודות הקשות בתולדותיה.
במקביל, בזירה הפלסטינית הציבור הישראלי כבר חש את ההסלמה הנמשכת. ישראל סובלת מגל טרור ארוך ומהסלמה מתמשכת אליה מצטרף כעת חודש הרמדאן המתוח ממילא. אילולי פעילות הסיכול היום יומית היינו מצויים כבר היום באינתיפאדה שלישית.
לסיכום – אנחנו מצויים בנקודת אל-חזור של ממש – אחריות הדרג המדיני להתחיל את תהליך הריפוי עכשיו. לא מחר. ריפוי של החברה הישראלית, ריפוי של צה"ל, ריפוי של הכלכלה, של היחסים הבין-לאומיים. מדינת ישראל פשוט אינה יכולה להמשיך להתנהל כך.
>>> אלוף (במיל') תמיר הימן הוא מנהל המכון למחקרי ביטחון לאומי INSS, לשעבר ראש אמ"ן