התמיכה המערבית באוקראינה במלחמתה נגד רוסיה אינה צפויה להשיג תבוסה רוסית. יתירה מכך, היא הפכה לנטל עצום שמסכן את השגת יעדיו האסטרטגיים הקריטיים האחרים של המערב.
זה ברור שהמלחמה לא תסתיים בהחזרת השלמות הטריטוריאלית האוקראינית, כפי שדורש נשיאה, וולודימיר זלנסקי. קשה להניח שחצי האי קרים ואזור דונבאס, המאוכלס ברוסים אתניים, יחזרו לשלטון אוקראיני. קשה להניח שפוטין יהיה מוכן לתוצאה המצטיירת כתבוסה. למרות קשיים כלכליים ובעיות צבאיות, רוסיה לא תיכנע לתנאיה של אוקראינה.
כוח העמידה של רוסיה איתן יותר מזה של אוקראינה, ולפיכך מוסקבה תמשיך כנראה במלחמת ההתשה שלה - תוך גביית מחיר גבוה מהאוקראינים. יתירה מכך, ניסיון להשפיל את רוסיה אינו חכם, וככל הנראה גם אינו יעיל. לכן, הניצחון כפי שהוגדר באוקראינה אינו בר השגה. אך בנסיבות הנוכחיות גם מוסקבה אינה יכולה לכפות על אוקראינה את רצונה להשאירה בתוך מעטפת הביטחון הרוסית.
תשומת לב המערב הוסטה
אך יש לשים לב לכך שהמערב כבר השיג את היעד האסטרטגי מבחינתו - שהוא החלשת רוסיה. לכן, למרות העקרונות המוסריים הגלומים בתמיכה במאבק האמיץ של אוקראינה, המשך המלחמה פוגע במערב ומסכן את הניסיון לשמר את העליונות מול המדינות האוטוקרטיות.
ינס סטולטנברג, מזכ"ל נאט"ו, הצהיר לאחרונה על מטרה צנועה יותר עבור המערב: שלילת ניצחון רוסי. מטרה זו הושגה למעשה, וניסוח זה פותח מקום למשא ומתן על פשרה, שהשגתה צריכה להפוך למטרתה העיקרית של הדיפלומטיה האמריקנית.
המלחמה באוקראינה מסיטה את תשומת הלב מהאתגר האסטרטגי המרכזי העומד בפני ארה"ב והמערב: סין. הפנייה לאסיה – האסטרטגיה שבה דגלו שלושת נשיאי ארה"ב האחרונים – נותרה סיסמה ריקה, כל עוד אוקראינה זוללת תשומת לב ומשאבים מערביים.
בייג'ין מסתכלת בסיפוק על המעורבות המערבית במזרח אירופה, שכן ברית מערבית חסרת מיקוד אסטרטגי משרתת את האינטרסים הסיניים: היא מחלישה את מוסקבה ומחזקת את הקשר שלה עם בייג'ינג. מלחמת אוקראינה גם מאחדת את איראן ורוסיה בעמדה אנטי-אמריקאית.
מתקשים לעמוד בקצב המלחמה
הלחימה באוקראינה היא דוגמה מהדהדת למלחמה בעצימות גבוהה שאסטרטגים רבים האמינו שהיא תופעה שעברה מן העולם. אף על פי כן, היא מתרחשת לעינינו ובולעת נכסים צבאיים ניכרים וכמויות אדירות של אמצעי לחימה יקרים.
לא ברור כמה זמן המערב יכול להמשיך לספק סיוע צבאי לאוקראינים. מלאי התחמושת המערבי הולך ומתרוקן במהירות. קווי הייצור הנוכחיים אינם יכולים לספק במהירות את האמל"ח הנדרש למלחמה באוקראינה, כך שהיכולת האוקראינית להתנגד לרוסיה תפחת. יתרה מכך, המעורבות המערבית מפחיתה במידה ניכרת את יכולתה להילחם במקום אחר.
שיקול חשוב מאין כמוהו למציאת פתרון דיפלומטי לסיום המלחמה הוא הסיכון להסלמה גרעינית. המערב דבק בעיקר בדוקטרינת ההרס ההדדי המובטח (MAD), שההנחה המרכזית שלו טוענת שחציית הסף הגרעיני מובילה למלחמה גרעינית כוללת בעלת אופי הרסני בלתי נתפס. חשיבה זו רואה שימוש בנשק גרעיני רק במצבי קיצון. לעומת זאת, בתפיסת הביטחון של רוסיה קיימת אפשרות לשימוש הדרגתי בנשק גרעיני בתוך מלחמה קונוונציונלית רחבת היקף. לכן, על המערב להתייחס ברצינות לאיומי הרוסים שהם ייאלצו להשתמש בנשק גרעיני, בייחוד כאשר במאזן הצבאי הקונוונציונלי יש תפנית לרעה.
יתירה מכך, המשך המלחמה נגד רוסיה פירושו השקעה נוספת בהחלשת יריב משני. בעוד שלרוסיה יש מחסן גרעיני מרשים, מצב צבאה בכי רע. התמ"ג של רוסיה גבוה במקצת מזה של ברזיל (לא מעצמה עולמית), אבל בערך עשירית מזה של סין. התמ"ג של מדינות נאט"ו שווה ל-45% מהכלכלה העולמית, בערך פי 18 יותר מזה של רוסיה. מאמץ נוסף להחלשת רוסיה כמעט אינו משפיע על מאזן הכוחות האירופי והעולמי.
המשך המלחמה רק מגדיל את ההרס שרוסיה מביאה על אוקראינה, בייחוד על התשתית הכלכלית שלה. ככל שהמלחמה תארך יותר, יידרש המערב ליותר כסף כדי לבנות מחדש את המדינה ההרוסה כאשר בסופו של דבר יסתיימו מעשי האיבה.
כמו כן, התחלנו לראות סדקים קטנים בברית נאט"ו עקב משך המלחמה. יש חילוקי דעות לגבי מדיניות ייצור הנשק והתוצאה הרצויה. חורף קר יגביר את המתיחות הטרנס-אטלנטית.
הרתיעה האמריקנית המובנת מלשלוח את צבאה תהפוך למפוקפקת יותר מבחינה מוסרית ככל שהמלחמה תימשך והמאפיינים הטרגיים שלה יהיו בולטים עוד יותר. ההיסוסים האמריקאים להירתם למלחמה "צודקת" עלולים להתהפך על ידי אירועים בלתי צפויים בשדה הקרב.
להתרכז בסיכונים במקום ברווחים הזעומים
מכל הסיבות הללו, וושינגטון צריכה לעשות כמיטב יכולתה כדי למצוא נוסחה לסיום המלחמה באוקראינה. יש צורך בלחץ על קייב לקבל פשרה, כמו גם התנגדות לדחפי ענישה נגד התוקפים הרוסים. מנהיגי המערב צריכים להתגבר על הנטייה להסתכל על העלות המושקעת ולהתרכז בסיכונים וברווחים השוליים הזעומים שיושגו אם המלחמה תימשך.
תצורת הפשרה אינה ברורה כל כך. ה"פינלנדיזציה" של אוקראינה – אופציה שהייתה צריכה להישקל לפני המלחמה – היא כנראה הנוסחה המבטיחה ביותר. אבוי, אף מדינה אינה יכולה להימלט מהאילוצים של הגאו-פוליטיקה. במחווה אצילית ויקרה, המערב נתן לאוקראינה חופש פעולה מסוים. שכנות עם דוב ענק כמו רוסיה טומנת בחובה השלכות לא נעימות. אוקראינה התעלמה מהמציאות הגאו-פוליטית שלה, ומשלמת על הטעות הזו.
>>> פרופ' אפרים ענבר הוא פרופסור אמריטוס במחלקה למדע המדינה באוניברסיטת בר-אילן, ונשיא מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון (JISS)