המונדיאל הסוער הצליח להאפיל על חוסר שקט מדאיג שחווה ירדן מזה כשבועיים. הממלכה אינה מצויה אומנם על סף קריסה, אולם צבר האירועים האחרונים חריג יחסית בחומרתו ומהווה עדות למצוקות היסוד ולחוסר היציבות הכרוני בו לוקה המדינה. בנוסף, המצב מסמן לקהילה הבין-לאומית, לעולם הערבי וכן לישראל לגבי ההשלכות שעלולות להיות לערעור הכתר ההאשמי, קל וחומר לקריסתו.
הסערה הנוכחית החלה בעקבות העלאת מחירי הדלק, מהלך שהצית גל מחאה ציבורי רחב שהפך, בחלק מהאזורים, להפרות סדר קשות - במיוחד ביישובים שבהם מתגוררת אוכלוסייה עבר-ירדנית בדואית המהווה מעוז תמיכה מסורתי בבית המלוכה.
המתח הגיע לשיאו ביום חמישי האחרון, אז נרצח סגן מפקד משטרת מחוז מעאן (קצין בדרגת אלוף-משנה). כוחות הביטחון פשטו על מבנה שבו התגורר החשוד ברצח, שנטען כי היה חבר בתא איסלאמי קיצוני, ובמהלך האירוע נהרגו 3 אנשי ביטחון ונעצרו 8 חשודים בהשתייכות לתא הטרור.
ירדן חוותה כמה גלי מחאה חריפים בשנים האחרונות, שהבולט בהם היה שביתת מורים לפני כשלוש שנים ששיבשה את החיים במדינה במשך כמה חודשים ולוותה בהפגנות סוערות. המלך עבדאללה ידע להיחלץ ממשברי העבר באמצעות שילוב מושכל בין מהלכים סמליים (בעיקר פיטורי ממשלות ומינוי חדשות) להשגת סיוע חוץ שהעניק מענה זמני ומוגבל לבעיות היסוד שמהן סובל המשק הירדני. בראשן עומדת האבטלה הגבוהה והבירוקרטיה המנופחת, לצד תסכול גובר של בני הדור הצעיר ששיעור המשכילים בקרבם עולה, אך הם מתקשים ליצור אופק אישי או קולקטיבי. ברקע ניצב סימן שאלה נוקב לגבי האהדה הציבורית לבית המלוכה, ששמו נקשר בלא מעט שמועות על שחיתות.
הדי הזעזועים האחרונים הגיעו גם לגדה המערבית, הקשורה בזיקה חברתית וכלכלית הדוקה לממלכה, ובכירי הרשות הפלסטינית ובראשם אבו-מאזן נחלצו להפגין תמיכה פומבית במלך. הדבר משקף אירוניה מסוימת: משך שנים רבות מקנן בירדן חשש מפני זעזועים בגדה המערבית שיקרינו על המתרחש בזו המזרחית. אולם, הפעם המצב הפוך: ברמאללה מודאגים מההתרחשויות בירדן (המתווספות לצרות רבות אחרות מבית ומחוץ), בין היתר נוכח העובדה שרבת עמון מהווה אחת מבעלות הברית האסטרטגיות החשובות של הפלסטינים במישור המדיני, בפרט בכל הקשור להתמודדות עם ישראל.
המחאה הכלכלית-ציבורית מתרחשת על רקע מדיני מתוח עם ישראל, כשרבים בממלכה מפגינים חשש מהממשלה הצפויה להתמנות בירושלים. במסגרת הזאת מסתמן פחד כפול: הן משינוי אפשרי של הסטטוס-קוו בהר הבית, שיקרין מיידית על האווירה ברחוב הירדני (על רקע המעמד המיוחד של הכתר במתחם) ועלול לתרום להחרפת התסיסה נגד השלטון, והן מפני אפשרות - שלעת עתה מועלית על ידי מעטים בירדן - ולפיה הממשל החדש בישראל ינסה להחיות רעיונות עבר להפיכת הממלכה לפתרון הבעיה הפלסטינית, שנדמה כי נעלמו בעקבות הסכם השלום בין המדינות ב-1994.
המהומות בירדן מהוות איתות לגבי ההשלכות האסטרטגיות החמורות בעקבות ערעור מעמדו של השלטון במדינה - על מדינות האזור בכלל ועל ישראל בפרט. האיום המיידי מגולם בהרמת ראש של גורמים איסלאמיים קיצוניים שעלולים "לפרוח", באם ייווצרו חללים שלטוניים בשטח הממלכה. בתרחיש קיצון עלולים להיווצר איומים בדמות ביסוס השפעה איראנית - שיפעלו משטח סוריה ותוך הסתייעות בחיזבאללה. בתרחיש שכזה הגבול השקט יחסית בין ירדן לישראל עלול להפוך לחזית חמה ולמרחב פרוץ שדרכו יבוצעו הברחות אמל"ח רחבות לאיו"ש. הדבר ממחיש את חשיבות יציבותה של ירדן לביטחון הלאומי של ישראל, וזאת למרות המתחים המתפרצים מדי פעם בין שתי המדינות, המלוות בהתרסות בוטות מצד השלטון ברמת עמון, בפרט בעת חיכוכים בהר הבית.
המציאות בירדן מהווה עוד "סיר מבעבע" שעל הממשלה הנכנסת להכיר, להבין את השלכות התפרצותו ולהשכיל לגבש מדיניות זהירה ונבונה בהקשר אליו. המציאות בירדן רעועה ונפיצה בדומה לזו באיו"ש, ובשני המקרים מומלץ לממשלה הנכנסת - לפחות בטווח הנראה לעין - לנקוט המשכיות למדיניות הקיימת ובמוקדה יחסים מדיניים תקינים ותיאום ביטחוני הדוק. זאת בניגוד לגישה מהפכנית, שעלולה לגרום לשינוי דרמטי ומהיר במפת האיומים האסטרטגיים של ישראל, ובעיקר להקשות עליה להתמקד באתגר החשוב מכול - איראן.
>>> ד"ר מיכאל מילשטיין משמש ראש הפורום ללימודים פלסטינים במרכז דיין באוניברסיטת תל אביב וחוקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS) באוניברסיטת רייכמן