נתחיל ממה שעבורי לפחות הוא מובן מאליו: אין צורך לסנגר על השב"כ ועל התנהלותו באירוע הנוראי של רצח ראש ממשלה יצחק רבין ז"ל. הדברים נחקרו בזמן אמת ובניגוד למה שאחדים מנסים לטעון, לא טואטאו תחת השטיח. הלקחים הופקו, המפקדים נטלו אחריות פיקודית ועזבו כולם עד האחרון שבהם. לכל הדעות, זה אירוע נדיר במקומותינו.

שאלה שנשארה פתוחה ושראוי לתת עליה מענה, ואולי היא מקור צמיחת הקונספירציות,היא מדוע נעצרה חקירת הרוצח וסייעניו המיידיים, ונמנעה חקירת המעטפת שהזינה אותם. חקירה כזאת עלולה הייתה לזעזע את אמות הסיפין. אך בכל מקרה, מהיכרות אישית אני יודע שהלוחמים שהיו מעורבים נושאים עימם את הכאב והצלקת על השתלשלות האירועים והסוף הטרגי לכל חייהם.

שתי עובדות שאין עליהן עוררין:

  1. ראש הממשלה רבין נרצח והוא אינו איתנו.
  2. יגאל עמיר הוא רוצח מתועב שהורשע והושם בבית הכלא לכל ימי חייו. כאיש שב"כ בדימוס אני יכול לומר שלא כך היה צריך להיגמר האירוע, והמחבל היהודי היה צריך לסיים את חייו על מדרגות העירייה טרם ביצוע המעשה המתועב.

לפני שאתייחס לדבריו של חה"כ סמוטריץ' חשוב לציין - לא כל הימין אשם ברצח, אך היה מעגל קיצוני ומצומצם אך משפיע שיצר את הגל עליו רכב יגאל עמיר. כמו כן, בטח שאין להאשים את בצלאל הנער ובני גילו שהחלב היה עוד על שפתיהם.

עם זאת, חשוב לזכור, קונספירציות לא נולדות משיעמום או מ"חורים" בעלילה. תכליתן לייצר מציאות אלטרנטיבית כדי לרחוץ את ידי האשמים. אז מה גורם למי שאמור להיות שר בממשלת ישראל כדמות ממלכתית ולשרת את אזרחי ישראל כולם להעלות ולמחזר תיאוריות קונספירציה הזויות ובזויות ובטח במצב שאיש לא שלח אצבע מאשימה כלפיו? לכך יש רק הסבר אחד - "רגשות אשמה", על מה? לבצלאל הפתרונות. המחזה שראינו בטקס הזיכרון לרבין ז"ל הוא תוצאת הימצאותה של חמאה על ראשו ובחירה שגויה של הדרך למרק אותה. מוטב היה לבצלאל שיעשה חשבון נפש עם עצמו ואל מול בוראו.

לסיום, כאזרח מודאג, לשב"כ צפויים ימים לא קלים במילוי משימותיו בנחישות וללא חת אל מול הניסיון לעשות אבחנה בין מחבלים לפי דתם, תוך שביטחון ישראל לנגד עיני הלוחמות והלוחמים. דווקא בשל זאת השירות, כמו גופי הביטחון האחרים, זקוקים לגיבוי ושקט מנבחרי הציבור כדי שיוכלו להמשיך ולמלא את משימתם ללא דופי.

>>> אריה פלמן הוא סגן ראש השב"כ לשעבר וחבר בתנועת "מפקדים למען ביטחון ישראל"