התפרקות הרשימה המשותפת הולידה שיח פוליטי ותקשורתי סוער הן בחברה היהודית והן בזו הערבית. אולם, בחינת שני מוקדי השיח משקפת פער הן בכל הנוגע לשורשי האירוע והן לגבי השלכותיו העתידיות.
בחברה היהודית נשמע מגוון קולות: החל מהטענה כי במוקד ההתפרקות עמדה מחלוקת רעיונית עמוקה בין חד"ש ותע"ל, שביקשו להעמיק את שיתוף הפעולה עם הממשלה העתידית, לבין בל"ד המתנגדת בנחרצות לכך; עבור דרך הסברה ולפיה רה"מ יאיר לפיד היה מעורב במהלכים הפוליטיים שקדמו להתפרקות וכי זו תתרום לקירובם של איימן עודה ואחמד טיבי למחנה המרכז-שמאל; וכלה בטענה ולפיה "הכנסת תהיה מקום טוב יותר ללא בל"ד", הן מבחינת היהודים והן מבחינת הערבים.
>> להאזנה לכל הפרקים של "אחד ביום" לחצו כאן
בשיח הערבי עולם הפרשנויות ציני ואף נוטה לעגמומיות. ההבנה הרווחת בציבור הערבי היא שהמקור להתפרקות הוא ויכוח על מיקום ברשימת המועמדים לבחירות (ולא בהכרח על מקומות שהיו בהכרח ריאליים לכניסה לכנסת), וכי מדובר בהשתקפות של ההידרדרות שחלה בפוליטיקה הערבית. מבחינת רבים בחברה הערבית זוהי סיבה נוספת מדוע אין טעם להצביע בבחירות.
הפער בין שני מוקדי השיח משקף פעם נוספת כיצד כל התרחשות - חיצונית או פנימית - מתורגמת מיידית בישראל כיום לתחרות בין שני הגושים היריבים ונקראת מבעד למשקפיים אגוצנטריות למדי. התפרקות הרשימה המשותפת היא בראש ובראשונה מאבק פנימי בחברה הערבית, ורק לאחר מכן סוגיה שיש לה גם קשר למערכת היחסים עם הממסד ועם החברה היהודית. התהייה המיידית אם ההתפרקות מסייעת לאחד המחנות הפוליטיים להגיע לרוב של 61 מנדטים טבעית, לכאורה, אך מחמיצה הבנה של בעיות היסוד בחברה הערבית.
הוויכוח שהביא להתפרקות הרשימה המשותפת אינו זהה לזה שהוביל לפרישת רע"ם ממנה לפני כשנתיים. מנסור עבאס מלכתחילה הציג קו מהפכני ואף מתריס בכל הנוגע להשתלבות בממשל ובתהליך קבלת ההחלטות, נטש את הישיבה על הגדר המסורתית של הפוליטיקאים הערבים, ובכך יצר שסע שהפריד בין הפוליטיקה הערבית של העבר לזו החדשה. עודה וטיבי - לפחות בשלב הזה - אינם רומזים על נכונות ללכת בדרכו של עבאס, לנקוט צעדים נועזים יותר מאשר המלצה על מועמד לראשות הממשלה או תפקוד כ"גוש חוסם", ולא צפויים לחזור בהם ממעשים או מאמירות מהחודשים האחרונים שעוררו זעם רב מצד החברה היהודית; סאמי אבו שחאדה, יו"ר בל"ד, לא נטש את הרשימה המשותפת בגלל מחלוקת רעיונית, אלא בגלל סיבות "ארציות" למדי.
הדיון הצר בשאלה כיצד התפרקות הרשימה המשותפת תשפיע על תוצאות הבחירות נדרש להיות מעמיק הרבה יותר, ולא להפוך לעוד סוגיה גורלית שכל זוויות העיסוק בה הן פוליטיות ובעיקר שטחיות, כפי שניכר בהקשר של סוגיית הגרעין האיראני או ההסלמה בזירה הפלסטינית.
התפרקות הרשימה המשותפת היא עדות נוספת לשבר ולאובדן הדרך שבהם נתונה החברה הערבית, שצפויים להתבטא בשיעור השתתפות נמוך במיוחד בבחירות הקרובות (40-37 אחוזים לפי סדרת סקרי דעת קהל מהתקופה האחרונה). השאלה שאמורה להטריד הן את ההנהגה והן את הציבור היהודי היא כיצד צמצום הייצוג, המעורבות וההשפעה של הערבים ישפיעו אסטרטגית על היחסים בינם לבין הממסד ועל הקשר בין שתי הקהילות. תרחיש שכזה יהווה חדשות רעות עבור יהודים וערבים גם יחד: יעמיק את הניכור והריחוק ביניהם, יעורר בדלנות וקיצוניות, ואולי אף יגרום חיכוכים שלא יפלו מאלה שהתרחשו במאי 2021 ואולי אף יעלו עליהם.
כל ממשלה עתידית תידרש להבנה הזו, לצד הכרה כי למתרחש בזירה הפנימית השפעה על החוסן הלאומי של ישראל שאינו נופל מזה של האתגרים החיצוניים.
>>> ד"ר מיכאל מילשטיין משמש ראש הפורום ללימודים פלסטינים במרכז דיין באוניברסיטת ת"א וחוקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS) באוניברסיטת רייכמן