יום האישה הוא הזדמנות להזכיר את מלכוד ה-30% שבו אנחנו נמצאות: כמעט בכל התחומים חל מהפך ביחס לנשים ב-30 השנים האחרונות, חוץ מבשכר. הפער הזה הצטמצם ב-10% בלבד. איך זה עדיין הגיוני שאישה, שעושה את אותה עבודה של גבר, מרוויחה פחות? אולי כי מבין 125 החברות המובילות במשק רק שלוש מנוהלות על ידי מנכ"ליות. רק שלוש - וזה למרות שיש יותר נשים עם תואר אקדמי.
גם בפוליטיקה המצב לא שונה בהרבה. בכנסת הנוכחית יש אומנם הכי הרבה נשים - ועדיין הרבה פחות מחלקנו באוכלוסייה. מדובר ב-35 חברות כנסת מתוך 120, רק 30%. זוכרים את המספר הזה? באירופה ובארה"ב המצב טוב בהרבה.
הנה עוד נתון מקומם - מחקר של משרד האוצר מראה שאימא צעירה תשלם מחיר כלכלי של 30% בשכר שלה. לעומתה, השכר של האב לא ייפגע כלל. אז נחמד לחגוג שיש 9 חובלות בצה"ל. אבל כשהן יגיעו לשוק העבודה, גם הן ירוויחו מן הסתם 30% פחות מהחובלים שסיימו איתן את הקורס. ממשלת ישראל לא עושה מספיק כדי לייצר קרקע שווה לצמיחה לנשים וגברים. חינוך וערכים בבית חשובים - אבל בלי שינוי מלמעלה לא נצליח לצמצם את הפערים.
בחודש הקרוב נביא מדי שבוע סיפור של אישה אחת מעוררת השראה. אישה שלמרות אי השוויון המובנה הצליחה לפרוץ את הדרך, ולהוכיח שאין שום סיבה שמישהו יחשוב שהיא שווה 30% פחות. אמש שודרה ב"מהדורה המרכזית" הכתבה הראשונה בסדרה, עם נעמי קולודני, המאמנת הראשונה בליגת הכדורסל לגברים.