ההצגה של בנט אתמול (רביעי) בכנסת, בזמן ההצבעה על חוק החשמל, סיפקה הצצה מרתקת למתרחש מאחורי הקלעים של הממשלה השבירה הזאת.
לכאורה, עוד הצבעה על חוק שסביר להניח שהיה יכול לעבור גם בימי ממשלת נתניהו, ודי בשקט. עם זאת, ההצבעה על החוק הזה, המכונה "חוק החשמל" ותכליתו לחבר יישובים לא מוכרים לתשתית חשמל, נפל לידיו של יו"ר האופוזיציה נתניהו כפרי בשל.
ההתרחשות סביבו, ובשיאה תגובתו הלא-סטנדרטית בלשון המעטה של ראש הממשלה, חשפו זירת קרב שהיה נדמה ששככה. זאת שנוגעת לחברי הכנסת הימניים ביותר במפלגתו של בנט ולניסיונות של נתניהו להפיל את הממשלה.
תזכורת: סביב ההצבעה על הקמת ממשלת בנט-לפיד, הפעיל נתניהו לחץ מסיבי על חברי הכנסת הימניים יותר של מפלגת ימינה, כדי לנסות ולשחזר את מעשה עמיחי שיקלי ולייצר עריקים. זאת הייתה זירה שנתניהו השקיע בה משאבים רבים, לא בחל כמעט בכלום כדי לנסות ולשבור חברי כנסת כמו שקד, אורבך וסילמן כדי לגרום להם להצביע נגד הקמת הממשלה. האירוע לא צלח. הממשלה קמה, ונדמה היה שאסטרטגיה הזאת מיצתה את עצמה, לפחות עד לאירוע חילופי ראשות הממשלה בין בנט ללפיד.
מה לעשות, המציאות לפעמים מזמנת לנו נסיבות שמעוררות נשכחות. נתניהו, שועל פוליטי מבריק, לא יפספס כאלה.
צבר ההתרחשויות האקטואליות בשבועות האחרונים, ובראשון סוגיית פינוי המאחזים, שביתת הרעב של העציר המנהלי שנגמרה בהסכם לשחרורו, ופגישת גנץ-אבו מאזן בראש העין, הפכו את חברי הכנסת של ימינה שוב לאטרקטיביים בעבור נתניהו.
ניר אורבך ויום טוב כלפון כבר הגיעו למצב שהציבור שלהם לא מאמין למילה שיוצאת להם מהפה. במידה רבה, "כאבי הבטן" חזרו. לנתניהו אין שום כוונה לספק להם אקמול, אלא רק להחמיר אותם יותר ויותר, עד שאחד מהם יישבר, רק כדי שיפסיק לכאוב לו.
הלחץ עליהם מצד הציבור ששלח אותם הוא יומיומי. הם מרגישים במידה רבה מרומים ומבוזים. בעוד איילת שקד קיבלה תקציב נאה להתיישבות כדי שכאב הבטן שלה יהיה נסבל, השניים הללו נמצאים במצב שבו הם מבטיחים דברים, וחוזרים בהם בלית ברירה.
זה בדיוק מה שנתניהו עשה אתמול במליאה. הוא שם רגל על הבטן של אורבך, ולחץ חזק: האופוזיציה, כאות מחאה, הדירה את עצמה מהשתתפות בדיון על "חוק החשמל" והסתפקה בקריאות דמגוגיות נגד החוק ונגד חברי סיעת רע"ם. כל זאת, עד שברגע אחד, כמו באסקלציה מתוכננת היטב לקראת הקתרזיס, דחפה האופוזיציה הסתייגות שקשרה את חוק החשמל עם ההתיישבות הצעירה - אסופה של יישובים בגוש עציון שאינם מוסדרים ומחוברים לתשתיות המדינה.
המלכודת שטמן נתניהו לבנט ולפיד ברורה: הוא גרם לאורבך וכלפון להצביע נגד ההתיישבות הצעירה. נגד אותו ציבור ששלח אותם לכנסת. אותו ציבור שבנט אמר לו אך לפני שנה: "אני מתחייב שביומי הראשון כראש הממשלה אחתום על ההסדרה שלכם". בנט ולפיד, שהרגישו איך אורבך וכלפון נמסים בכיסא שלהם במליאה, הבינו מיד שהם חייבים לעשות משהו. לא מן הנמנע שהם צפו את זה מגיע, והתכוננו מראש.
ואז קם בנט, באופן די מגושם ומעושה יש לומר, וכדי למסמס מהר את הרגע ולמנוע מאורבך וכלפון עילפון, שעט לעבר ספסלי האופוזיציה ועשה "אבו עלי". קצת כמו ראש כנופיה שמגן על אחד החיילים החלשים שלו ברחוב. נותן גב. ברקע אפשר היה לראות את לפיד נעמד דרוך וצופה בביצוע של אח שלו. הוא גם קיבל אותו בשובו למקומו אחרי השואו, והם נראו מחליפים כמה מילים מתחת למסכה.
לפיד, אגב, מפחד לא פחות מבנט מהפתעות מהסוג הזה. הוא לא יכול להרשות לעצמו פדיחות כאלה, שבסוף יובילו לאיבוד ראשות הממשלה בגלל איזו זליגה בלתי צפויה.
כל הסצנה הזאת המחישה עד כמה החיבור בין לפיד לבנט חזק. עד כמה הם מבינים שאם לא יהיו תלויים אחד בשני, יהיו תלויים אחד ליד השני. היא גם המחישה עד כמה נתניהו עירני ומסוכן להם, לבנט ולפיד. נתניהו, ממש כמו מוחמד עלי, עוקץ כמו דבורה ומרחף כמו פרפר. נראה שלפיד ובנט יודעים את זה. החזרה של לפיד לזירה התקשורתית השבוע, ההצהרה שלו שלא ינהל משא ומתן עם אבו מאזן, אלו הם מהלכים מחושבים שנועדו לשמור על הדבק של הקואליציה הרעועה הזאת, מול הקרב המאסף שמנהל נגדם אחד, בנימין נתניהו. מסתבר שהוא שלא הולך לשום מקום, לפחות כרגע.
>>> שיר שגיא שימשה כיועצת התקשורת של נפתלי בנט בקמפיין הבחירות ב-2013, מומחית להסברה ומנכ"לית קבוצת EVVA ישראל