העובדות:

  1. בני גנץ נואש לתפקיד ראש הממשלה, ומייחל בכל ליבו שמשהו ישתבש, הזמן יעבור, והוא ייכנס בנובמבר לתפקיד.
  2. נתניהו נואש לתקיעת טריז בגלגלי ממשלת לפיד-בנט. העלאת מחירו של גנץ, שגם כך מתקשה לחיות עם העובדה שבנט ייכנס לתפקיד ולא הוא, משרתת את שני הצדדים. 
    בנימין נתניהו, בני גנץ, כנסת (צילום: אלכס קולומויסקי, פלאש/90 )
    לא מאמינים זה לזה, אבל משרתים זה את זה | צילום: אלכס קולומויסקי, פלאש/90
  3. ועל כן, ההצעה של נתניהו לגנץ שפרסמה אתמול (ראשון) דפנה ליאל במהדורה המרכזית היא כמו הסיפור על הרמאי שמרמה רמאי. גנץ יודע שאין באמת אופציה כזו: הרי בנט יאמר שאם כבר ממשלה פריטטית עם השמאל, עדיף כזו שבה הימין הראשון, דהיינו הוא; סמוטריץ' לא הלך את כל הדרך כדי להקים ממשלה לכחול לבן, וגם אם סער יבוא - אין רוב. נתניהו מאידך יודע שגנץ לא באמת מסוגל לאפשר לנתניהו ממשלה. ראש העין תבער.
  4. ולכן ההצעה הייתה גם הייתה, אבל היא נועדה לשרת מטרות שונות: לנתניהו, להרחיק את ממשלת השינוי. לגנץ, להעלות את מחירו שם. הדרך של נתניהו להישאר ראש ממשלה מתישהו בכהונה הזו עוברת דרך מועמד מהימין, לא מהמרכז-שמאל.
  5. עם כזה תיאום מופלא ביניהם, פלא שלא הסתדרו בממשלה.