שאלת נבצרותו של ראש הממשלה למלא את תפקידו נוכחת בעיקר במאמרי המערכת, בטורי הדעה ובפרשנויותיהם של הפרשנים. זו לא באמת שאלה משפטית. כלומר, זו הייתה שאלה משפטית אך השאלה הזאת הוכרעה מזמן. היא הוכרעה כשהיועץ המשפטי לממשלה קבע שניתן להטיל על חבר כנסת שהוגש נגדו כתב אישום את המנדט להרכבת הממשלה.

צריך לזכור מתי היועץ נתן מענה לשאלה הזאת. הוא נדרש אליה כמה וכמה פעמים, והדגיש ש"אין בכוונתו לכתוב חוות דעת תיאורטיות". כלומר, היועץ, כשכתב את חוות דעתו, לא עסק בשאלה התיאורטית הזאת אלא עסק במקרה הספציפי של בנימין נתניהו.

היועץ הדגיש בחוות דעת שמסר בסופו של יום לבג"ץ את המורכבות ובעייתיות, ובכל זאת עמדתו הייתה שניתן להטיל על נתניהו את הרכבת הממשלה. גם 11 השופטים שנדרשו להכריע בעתירה לא עסקו בשאלה תיאורטית, הם עסקו בעניינו של הנאשם נתניהו. גם הם, כמו היועץ, פה אחד, הדגישו את המורכבות והבעייתיות על כל היבטיה. עם זאת, הם קבעו שניתן להטיל על הנאשם נתניהו להרכיב את ממשלת ישראל ולעמוד בראשה.

מה קרה מאז? מה למדנו על התנהלותו של הנאשם מאז? יש כאלו שניתלים בהתקפות החוזרות והנשנות שלו על בכירי מערכת האכיפה כהצדקה להכרזת נבצרות. אחרים סבורים שאי-תפקודה של הממשלה הוא שמצדיק את הכרזת הנבצרות. אחרים סבורים שהעובדה שנתניהו, פעם אחר פעם, בז ולא מציית להנחיות היועץ המשפטי לממשלה כהצדקה האמיתית.

"נעביר את תפעול מעונות היום למשרד החינוך" (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90, חדשות)
בז לו ולהוראותיו, נתניהו ומנדלבליט | צילום: יונתן זינדל, פלאש 90, חדשות

כל הטעמים הללו משוללי יסוד. כל מי שבחן את התנהלותו של נתניהו מאז נחשפו החשדות נגדו ידע, או יכול היה לדעת, שמדובר באדם חסר מעצורים, חסר עכבות, שלא רק שלא מתכוון לציית להנחיות היועץ המשפטי לממשלה, אלא עסוק בלייצר עימותים איתו כדי שאלה יאפשרו לו לסדוק את הלגיטימיות של היועץ כראש וראשון לאוכפי החוק.

בחודשים האחרונים לא קרה שום דבר חדש, לא קרה שום דבר מפתיע. בכירי השופטים וענקי המשפט יכולים להמשיך ולעסוק בשאלות משפטיות תיאורטיות, אבל החיים עצמם והכרת אופיו של הנאשם היו צריכים כבר אז להוביל למסקנה אחת - שיש ניגוד עניינים מובנה, בלתי פתיר, בין נאשם בפלילים לבין מי שעומד בראש המערכת השלטונית. 

שום הסכם ניגוד עניינים שנתניהו לא מכבד לא יוכל למנוע את התערבותו הגסה של הנאשם נתניהו בענייני מינויי בכירים במערכת האכיפה. במובן הזה הנאשם נתניהו אפילו לא ניסה להסתיר את כוונותיו האמיתיות. הוא לא התכוון לרגע, הגם שהצהיר על כך, לציית להסכם ניגוד העניינים. באופן אמיתי הוא בז ליועץ המשפטי לממשלה ובאופן אמיתי ומהותי הוא לא מתכוון לציית להוראותיו.

בנימין נתניהו, בני גנץ, כנסת, הכנסת (צילום: AP)
אופיו לא השתנה - גם לא אתמול, נתניהו | צילום: AP

רק באחרונה, בתשובה לעתירה חדשה, חזר והדגיש היועץ את הבעייתיות. הוא חזר והדגיש כי לעת הזאת אין מקום לקבוע שנבצר מנתניהו למלא את תפקידו. אילו היה מנדלבליט נדרש להשיב לעתירה אמש, אחרי ישיבת הממשלה הסוערת ממנה יצא היועץ נסער בעצמו, הוא היה משיב באותו האופן. הוא יודע את מה שהשופטים יודעים, מה שכדאי שגם אנחנו נפנים. קיבלנו בדיוק את מה שיכולנו להעריך שנקבל.