דמיינו רגע גן ילדים ממוצע בחג החנוכה. על הקיר תלויות יצירות של הילדים שנראות די אותו הדבר - קרטון שחור גזור בצורה של כד, באמצע נייר צלופן. אם מסתכלים על הקיר נדמה שכל התלמידים משובטים, ילדים זהים. עכשיו דמיינו מסדרון בבית ספר. על הקירות תלויים פוסטרים עם אותן הדמויות בדיוק, בלי שום מעוף.
אז נכון, יש גם גנים ובתי ספר אחרים, אבל אלה דוגמאות לכך שהדבר שהכי חסר למשרד החינוך הוא יצירתיות. המשרד שאחראי על דור העתיד הוא למעשה שמרן ומיושן. איפה זה בא לידי ביטוי? בדבר הכי כואב שיש, הילדים שלנו.
תלמידי כיתות ה' עד י' כבר שנה רצופה נמצאים בבית. כל האחרים למדו 35 ימים מאז ספטמבר כשזה, ובכן, לא חייב להיות ככה. עם קצת חשיבה מחוץ לקופסה אפשר היה למשל לאפשר לכל מורה להיפגש עם 3 תלמידים או 7 תלמידים בחוץ - בחצר בית הספר או מתחת לעץ בפארק. גם לא חייבים כל יום, אפשר במשמרות, עד 11:30 ומשמרת שנייה עד 14:00.
למה להיות מקובעים לקפסולות של 20 תלמידים? לקירות ומבנים? בכלל לא חייבים ללמד באותן השעות, גם לא באותן מגמות או הקבצות. העיקר שיבואו, שיצאו מהמיטה. הפגישות הללו היו מונעות את מגפת הבדידות והדיכאון, את אחוזי הנטיות האובדניות שהתגלו בשנה זו, זינוק של פי שניים.
בוועדת החינוך וגם במשרד החינוך אישרו בין הסגרים מפגש של 19 תלמידים ומורה באוויר הפתוח. זה נהדר וחשוב, אבל בפועל זה קרה בעיקר בתל אביב. שם, פחות או יותר, זה נגמר.
בכל עניין יש במשרד החינוך חוזרי מנכ"ל, עד כדי כך שמסבירים למורים איך הם צריכים ללמד ולוקחים מהם את חדוות החינוך. דווקא בדבר כל כך משמעותי - לא מתערבים, לא דורשים מהמורים כולם לצאת ולהיפגש עם התלמידים.
70% מבני הנוער מדווחים על בדידות, זה לא משחק. חייבים למצוא פתרון יצירתי לתלמידים בארץ, גם אם זה מעט, קצר או זניח - העיקר שיהיה כבר פתרון.