הם קיבלו משימה בלתי אפשרית, עכשיו כולם כועסים עליהם: אומרים שבישראל אין נושא, אפילו לא אחד, שעליו כולם מסכימים, שבין כל שני אנשים יש שלוש דעות ושעם כל הקבוצות והשבטים אין בכלל טעם לחפש קונצנזוס. אני דווקא מצאתי נושא כזה, חוצה מגזרים ומחנות: התלונות על אלימות המשטרה.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
בכל פעם שעולה סרטון שבו מפעילים שוטרים כוח נגד מפגינים מתחילה תחרות גינויים והשמצות, אני נזכר שמתישהו יגיע גם סרטון ארוך יותר וערוך פחות, כזה שמראה את תחילת האירוע, או לפחות הסבר שמבהיר את הנסיבות. ברוב המכריע של המקרים זה מספיק כדי לשנות דרמטית את כל הסיפור. בדרך כלל כל מה שצריך זה תחקיר קטן, אבל למי יש זמן להתעסק בעובדות?
מצטער לנפץ את המיתוס, אבל המשטרה בישראל היא לא אלימה במיוחד, בטח שלא במימדים שמיוחסים לה כאן. אני לא מאמין שיש שוטר שקם בבוקר ומחליט לנתב את האגרסיות שלו על אזרחים חפים משפע. נכון, יש שוטרים שלפעמים מפעילים כוח בלתי סביר - ומקומם לא במשטרה, אבל הרוב המוחלט פשוט עושה את עבודתו. וכן, גם הפעלת כוח מידתית נמצאת תחת הגדרות העבודה הזו.
העניין הוא שיש למפגינים היום שיטה ברורה: ארגון הפגנה ברישיון, קיום הפגנה חוקית, בדרך כלל שלווה, ובסיומה הולכים לחסום כביש, בעדיפות לצומת עזריאלי אבל גם בצירים ובצמתים פחות מרכזיים זה עובד. חסימת כבישים היא עבירה פלילית, ובנקודה הזו הסבלנות של השוטרים מסתיימת, ובצדק.
כאן מתחיל ה'אקשן': המשטרה מתחילה לפנות את המפגינים (שמשום מה לא ממש מקשיבים לדיבורים), הטלפונים הסלולריים נשלפים, ואחרי כמה עימותים או מעצרים כבר יש לנו כותרת: "אלימות שוטרים בהפגנת... (השלימו את החסר)". בכל פעם זה קורה, ובכל פעם אנחנו מוצאים את עצמנו מופתעים מול "תמונות קשות ועדויות מהשטח" של אנשים שממש במקרה נקלעו לעימות אלים עם רשויות החוק.
"הקושי המרכזי הוא המפגש מול הציבור"
את המשטרה והשוטרים בישראל אני מכיר היטב. זו עבודה שלא נגמרת, שצריכה לנווט בין אירועים פליליים לביטחוניים, בין מציאות מזרח תיכונית סוערת לקיטוב פוליטי חריף ולעיתים אלים.
בתקופת הקורונה העבודה המשטרתית עברה מ"קשה לביצוע" ל"בלתי אפשרית": מיליוני ישראלים חוזרים פתאום להנחיות מגבילות, ובנוסף למאות המטלות הרגילות, עכשיו השוטרים נדרשים ללכת ברחובה של עיר ולצוד אנשים שלא משתמשים במסכות. כל זה קורה כשאנחנו ממילא לא עם מאוד צייתן, וכשבמקרה הקיץ מגיע לשיאו. כיף גדול, הא?
הקושי המרכזי הוא המפגש מול הציבור - אנשים נורמטיביים שחלק גדול מהם ספגו כמה מכות בעקבות המשבר, וכמה מהם אפילו חסרי פרנסה, אנשים שהדם שלהם ממילא נמצא קרוב לטמפרטורת רתיחה. במצב כזה, האזרחים לא רואים בשוטרים עובדי ציבור שנמצאים בקו הראשון של הדאגה לבריאות של כולנו, אלא זרוע ארוכה של המדינה שרק מנסה להמשיך לדפוק אותם. ועם כל זה, גם בהפגנות סוערות של מאות ואלפים, וגם במפגשים של שוטרים מול אזרחים בודדים - אנחנו כמעט ולא שומעים על תקריות חריגות.
אני יודע שזה לא מאוד פופולרי לומר את זה, אבל אולי חלק מהבעיה היא אלימות של מפגינים? אני לא מכיר אנשים שיסרבו להציג תעודת זהות לשוטרים, או כאלה שיברחו כשינסו לעצור אותם, ובטח שלא יקללו או יתקפו שוטרים.
תבדקו טוב כל מקרה לגופו, נסו לראות את התמונה המלאה ולהבין את הסיפור מתחילתו, ואני מניח שתגלו שיש לנו משטרה עם בעיות, עם עומס עבודה, עם מחסור בכוח אדם, ואולי גם עם כשלים מקצועיים. אבל אין לנו משטרה אלימה.
לפרטים נוספים, אגב, אתם מוזמנים לפתוח מהדורות חדשות בארה"ב.