שופטים, אתם יודעים, לא עונים לשאלות עיתונאים. אבל יש לי חלום. אני מת לשאול את כבוד נשיאת העליון לשעבר מרים נאור: למה הצבעת בוועדה לבחירת שופטים בעבור השופטת אתי כרייף? הייתי שמח לשאול את כבוד שופט בית המשפט העליון לשעבר סלים ג'ובראן, מדוע גם אתה הרמת ידך והצבעת בעבור השופטת כרייף בוועדה? היא הרי כשלה בבחינות ההכנה של קורס השיפוט. זה הספיק לשופט אחר, סגן הנשיאה לשעבר, אליקים רובינשטיין, להתנגד למינויה. מדוע, לפיכך, את הנשיאה הרמת ידך? מדוע אתה, כבודו, הרמת ידך?
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
בכתב החשדות שהוגש כנגד עורך הדין אפי נווה נטען כי היו לו "קשרים אינטימיים" עם השופטת ולכן פעל למינויה. נזכיר, כי נווה לא היה בתקופה הרלוונטית לאישום חבר בוועדה אבל "רוחו שרתה עליה", כך נטען. עכשיו, אחרי חשיפת תוכנית "המקור" מתברר כי לשר כחלון, חבר הוועדה שהצביע בעבור השופטת כרייף, היו "קשרים מיוחדים" עמה לכל הפחות אחרי שמונתה.
נווה מואשם, בכפוף לשימוע, בקבלת שוחד, לא פחות. הפרקליטות לא הסתפקה בעניינו באישום מתון יותר של הפרת אמונים. כחלון כלל לא נחקר. אבל מדוע שמונה מתוך תשעת חברי הוועדה הרימו ידם והצביעו למען השופטת? גם נציג האופוזיציה בוועדה, חבר הכנסת רוברט אילטוב, הצביע בעבור כרייף. השאלה הזאת פחות נוכחת בשיח התקשורתי.
מדוע נשיאת העליון הצביעה בעדה? כי "אפי ביקש"? כי זה היה הדיל? הבלוק? כי הייתה עסקה? במדינה שבה המפלגות מחויבות בחוק להניח על שולחן הכנסת את ההסכמים הקואליציוניים מתוך הבנה שאלה חייבים להיות גלויים לציבור, האם אין מקום שהדילים בוועדה לבחירת שופטים יהיו גלויים? חשופים לציבור? ניתנים לביקורת ציבורית? אני מזכיר ששופט ממונה עד גיל 70, אין צורך להדגיש מה רב כוחו של שופט, אפילו שופט שלום, ועד כמה דרמטית יכולה להיות החלטתו בעניין של הנידונים בפניו. מדוע לא תובעים מהשופטים גילו נאות? מדוע הם אף פעם לא צריכים לספק הסברים ולענות על שאלות?