ממשרד הרווחה נמסר בתגובה: "אין שחר לטענות ששירותי הרווחה פעלו שלא כדין. מסירתו של הילד למשפחה המיועדת לאמצו נעשתה לפי החלטת בית המשפט. החוק קובע לתהליך האימוץ לוחות זמנים ברורים כדי להגן על הילדים ולמנוע מצב של אי יציבות וחוסר ודאות לאורך זמן. עמדת משרד הרווחה הייתה ועודנה שטובת ילדים לגדול בבית הוריהם הביולוגים כאשר הם ידועים, מוכנים ומסוגלים לגדלם. ברגע שאין הורה כזה בנמצא, נדרשות הרשויות למצוא משפחה שתדאג לשלומו של הילד ולמצוא משפחה שתגדל אותו".
מהאפוטרופסיות המייצגות את התינוק מטעם משרד המשפטים, עורכות הדין מאיה חונגר ולידיה רבינוביץ', נמסר בתגובה: "אנו מונחות רק על ידי השאלה מה הלקוח שלנו, פעוט בן עשרה חודשים, היה מבקש מאיתנו לעשות אם יכול היה לדבר? אנו סבורות שהיה מבקש שנדאג לעתידו, ושתערך בדיקה יסודית ואחראית היכן ידאגו לו ויאהבו אותו - ומעל לכל, היכן לא יפגעו בו או ינטשו אותו שוב. החלטת בית המשפט לענייני משפחה לא נהגה בלקוח שלנו בכבוד מינימלי, עסקה רק בסוגיות משפטיות, ולא התייחסה אליו ולו במילה, לכן לא היה מנוס מהגשת ערעור. כדי לגבש עמדה, אנו מבקשות מבית המשפט לאפשר לנו לבצע בדיקת 'מסוגלות הורית' להורים הביולוגיים, ולבדוק מידע חשוב שהגיע אלינו ובית המשפט לא התייחס אליו".
מההורים המאמצים נמסר בתגובה: "קיבלנו את הילד המתוק הזה כחוק. לאחר בדיקות קפדניות של שירותי הרווחה שמצאו אותנו ראויים להיות הורים מאמצים. חיכינו שנים רבות לילד, וכשהודיעו לנו שיש תינוק, כל כך שמחנו וחיכינו לרגע המיוחל. מרגע שהגיע התינוק לביתנו הוא ספג כמויות עצומות של חום ואהבה שהתנקזו אליו משנים רבות של השתוקקות וכמיהה לילד.
"כבר תשעה חודשים, מאז שהיה בן חודש ימים, רואה ומכיר התינוק אותנו כהוריו. תינוק הוא לא חפץ שמעבירים ממקום למקום - גם חפץ עלול להיסדק ולהישבר כשמטלטלים אותו, קל וחומר ילד שיכול להיגרם לו משבר. לכן צריך לשקול היטב מה עלול לקרות למתוק הזה אם יטלטלו אותו פתאום למקום אחר.
"אנחנו מאוד מבינים את כאבו של האב הביולוגי שלא ידע על קיומו של בנו, וברגע שנודע לו, החליט שהוא רוצה לגדלו, וזו בהחלט נקודה לזכותו. אבל אם הוא באמת רוצה בטובתו, הוא צריך לשאול את עצמו, עם יד על הלב, מה עלול לקרות לילד הזה אם יטלטלו אותו, איך זה ישפיע עליו בהמשך חייו, והאם הוא מסוגל להעניק לילד את היציבות והביטחון שהוא מקבל עתה".