אין אמונה בבית משפט בקרבהאזרחים. בג"ץ העליון השלום והשאר לא אמינים ברובם פושעים יוצאים ללא פגע אדם אשר זרק נעל על שופט נכלא ל כ-3 שנים ואילו אדם שהרג בשם קר או דרס ועלה עלהרכב שיכור בכוונה תחילה ורצח משפחה שלמה איננו יושב ולא יום אחד בכלא. משפטי אונס שהאנסים שהרסו חיים שלמים של ילדות קטנות יוצאים כעבור שנתיים ללא פגע וממשיכים במעשיהם וידיי המשטרה כבולות. עבריינין אשר מאיימים על חנויות נידונים לעונשים של גן ילשים. מסתננים שמאיימים על ביטחון אזרחי ישראל מבפנים זוכים להגנה משפטית ולחסינות מפני עונש בחסותבתי המשפט. רוצחים מתועבים נשתחררים בעסקאות ללא עוררין. פשוט בושה! אני מתבייש במדינה הזאת.

* ביזיון של בית משפט   10/11/13 | 15:23

מעניין מאוד מדוע יש לנו בכלל שרת משפטים !!!!!!!!

* אבי   04/11/13 | 19:07

במקרא שאביא השופט היה המוכה , התיק בשום אופן לא היה ניסגר בעסקת טיעון !!! לצארינו אנו אזרחים סוג ג !!!!

* אבי   04/11/13 | 19:03

איפה אפשר להיתלונן על יחס מחפיר לאסירה?

* רותם   20/10/13 | 16:41

למען האמת וזו העובדה, על פי רוב ואני מדבר על קרוב למאה אחוזים, מי שיוצא המרוויח הגדול בעסקאות הטיעון אלו הם הנאשמים שמבינים שללא עסקה הם עלולים לחטוף עונש גדול הרבה יותר. רק ממש בודדים חותמים על עיסקאות טיעון בזמן שהם חפים מפשע, ועל פי רוב בהמלצת עורכי דינם שמוכרים את נשמתם לשטן, או שהם משוכנעים שמרשם אכן אשם בעבירה עליה הוא מואשם גם אם היא מוכחשת על ידו. מעטים מהנאשמים מוכנים להודות בהסדר טיעון בידיעה שהם חפים מפשע מהטעם והעיקר שהמערכת תעזוב אותם לנפשם כי אין להם כוחות נפש או משאבים כלכליים לנהל את המשפט, וגם זאת לאחר שלקחו בחשבון שבאפשרותם להיות ממומנים על ידי הסנגוריה הציבורית לאורך כל ההליך. לגבי נפגעי העבירה זה עניין שתלוי בחקיקה לגבי עונשי מינימום ומקסימום, מערכת המשפט נורא מוגבלת בנושא הזה. שני דברים חשובים קרדינליים שצריך להביא בחשבון: האחד, ברגע שהמערכת המשפטית מתנהלת בצורה של הסדרי טיעון, המון רעות חולות יוצא מזה, לא פלא שהרמה המשפטית של השופטים בישראל מתחת לכל ביקורת, מה שכמובן לא מאפשר להם להכריע בסוגיות סבוכות, ועל פי רוב ההכרעה של השופטים שגויה או מוטעית או מוטית. מדינת ישראל מאפשרת בעקיפין להנציח את המצב הרדוד והרעוע הזה, השופטים שמתנהלים בחריגות מוסרית ומקצועית יוצאת דופן ביחס לעמיתיהם ואכפת להם שהמשפט יתנהל על פי הנוהל התקין, מוצאים את עצמם לעיתים קרובות מתאבדים או פורשים מהמערכת בגלל העומס והלחץ על כתפיהם. פסקי הדין הישראלים נשארים תקועים בחדשנותם שנים רבות ולעיתים עשרות שנים בלי יכולת לפרוץ קדימה, שופטים פוחדים לבצע מהלכים משפטיים באופן עצמאי, ותמיד בוחנים את הפסיקה של חבריהם ומעתיקים ממנה גם אם אין קשר בין המקרים השונים. אימון הציבור במערכת המשפט נפגע בעקבות זה. ובגדול ניתן להגדיר את המערכת המשפט הישראלית בכללותה כעבודה סוציאלית "תורת המשפט הטיפולית" ולגמרי לא כמערכת משפטית תקינה שאמורה להיות כפי שאנו סבורים. מדינת ישראל מוכרחה להשקיע ביותר שופטים ויותר בתי משפט, אין דרך אחרת. (בדיוק כפי שמקימים בתי ספר ומוסדות כאלו ואחרים אין ספור כשבונים ערים ושכונות חדשות, או כשפיצוץ האוכלוסין גואה) גם על בתי המשפט הקיימים, ניתן היה לעשות זמנית לפחות משמרות של משפטים מהבוקר עד הצהריים ומהצהריים עד הערב, כשבכל אולם מתחלפים השופטים בשתי המשמרות, ואפילו ניתן היה לקצר מזמני השיפוט של השופטים בשתי המשמרות. ודבר נוסף שצריך לקחת בחשבון, זה שאם הסדרי הטיעון היו נמנעים ובתי המשפט היו מנהלים את הדיונים כפי שצריך, הדבר היה מונע מהפרקליטות ומהתביעה להגיש כתבי אישום רבים לעייפה גם על דברים שוליים שלולא עסקת הטיעון לא היה להם סיכוי לעמוד במבחן הפסיקה. אז אני לוקח בחשבון שעניין הסדרי הטיעון הרבים נולדו כתוצאה של הקלת העומס על בתי המשפט. אבל צריך גם להבהיר ולקחת בחשבון שהפחתת עסקאות הטיעון תקל גם על העומס של הפרקליטות והתביעה להגיש כתבי אישום סרק רבים ומנופחים מעבד לכל פרופורציה, בידיעה מכוונת שכאשר נגיע לעיסקת הטיעון חצי מהאישומים שנכנסו מלכתחילה כעיזים לכתב האישום ימחקו. זה פשוט התנהלות שערורייתית של מערכת כושלת ומחליאה.

* Tim Hamilton   20/10/13 | 14:21

למה תהיה היא כבר צריך מהפכה

* צ   20/10/13 | 13:11

* אא   20/10/13 | 12:18

אחלוק אתכם סיפור על אירוע שהתרחש באוגוסט שנה שעברה. לא רחוק מביתי בדרום תל אביב בעודי הולך לתומי ברחוב בשעת לילה, סמוך לאחד הקיוסקים באזור הותקפתי ע"י בריון שהצטייד בשרשרת ברזל איתנה. כמו בסרטים תקף המשוגע תוך סיבוב השרשרת ביד אחד ונגח בעוברים ושבים עם כדור המתכת. אנשים החלו לברח לכל עבר. בארבע מתוכם כולל אני הוא הצליח לפגוע. במזל ורק במזל פגע הכדור רק בצד ראשי ולא במרכזו. את המוות ראיתי ממש מול העיניים. נוטף דם,פגוע בצד ראשי החלטתי לעקוב אחרי התוקף תוך כדי שאני על הקו עם המשטרה.. כמה דקות והגיע המשטרה אל המקום אליו כיוונתי אותם. משהגיע השוטר רגלית הלכנו יחד אל התוקף. המשטרה פעלה ללא דופי. מייד הגיעו שוטרים נוספים ועל המקום עצרו את התוקף לחדר החקירות בתחתנת יפו. גם אני הגעתי מייד אחרי תפיסתו למשטרה למסור עדות. בדיעוד הבנתי שגם האחרים הגיעו למסור עדות למחרת. לאחר מסירת העדות נסעתי לקבל טיפול רפואי. עד כאן הכל נראה כשורה, בריון תקף , פצע ונעצר מייד ע"י המשטרה. כשבוע לאחר המקרה בעוד התוקף עדיין במעצר הוזמנתי כמו האחרים לעימות מול התוקף. בעימות הוא הודה שוב במעשיו. השופט שחררו ממעצר אחר שבוע. שבוע שעבר , שנה לאחר המקרה מצא לנכון בית המשפט לקיים דיון בעיניינו. הבחור הודה במיוחס לו ולכן חסך לבית המשפט זמן רב. מרגע זה הוא הפך להיות יקיר בית המשפט. מייד תוקן כתב האישום לעסקת טיעון ארורה. לפי מה שהבנתי מהתובעת, הוא כראה לי יראה יום בכלא. נכון , אף אחד מהקורבנות אינו בן של שופט. מה שעצוב בסיפור הזה הוא לא רק בהתנהלות הרשות השופטת. העצוב הוא, שאנו האזרחים משלימים עם מערכת משפט שכזו. אני מאחל לכל שופט במדינה ובניו לעבור מה שעברתי . חמורים גדולים.

* אסף   20/10/13 | 12:06