על מה ולמה פרצה המגפה- שלא נהגו כבוד זה בזה. רבי עקיבא ראה לנגד עיניו ציבור גדול, כמותית ואיכותית יורד לטמיון, והוא אינו מבין מדוע מתרחשת אותה מגפה. הסיבה בגמרא מוכרת, אך הוא חי את המציאות, הם היו תלמידיו! אותו רבי עקיבא, ענק הרוח, המוסר וההלכה, הרגיש בכל נימי נשמתו על מה ולמה פרצה המגפה- שלא נהגו כבוד זה בזה. ובכן, כמי שהכיר בבעיה זו, במה הוא יפתח כאשר הוא יגיע לדרום כדי לבנות את התורה מחדש מן המסד ועד הטפחות? אם תורה של עשרים וארבע אלף תלמידים חרבה על שלא נהגו כבוד זה בזה, הרי שהמסר הראשון צריך להיות כיצד מתמודדים עם תופעה זו, כיצד מרפאים את החולי הזה, כיצד יורדים לשורש הבעיות, וכיצד בונים את הבנין מחדש. גם בתחילת הבריאה אנו מתוודעים לחורבן ואותה שאלה המוזכרת לעיל עולה לנגד עינינו. כאשר נח ניצל, במה היה אמור להתחיל? התשובה צריכה להיות ברורה, בדיוק בנקודה בה נעצר אדם הראשון – נח היה צריך לפרות ולרבות. לעומת זאת, כאשר ר' עקיבא רואה עולם שחרב לא פחות, הוא לא אמור להמשיך מאותה נקודה בה נעצר. המסר הראשון ממנו עליו להתחיל את הבניה מחדש הוא התיקון. עליו ללמד את הציבור ואת כנסת ישראל כיצד נוהגים כבוד זה בזה, וכיצד מתגברים על החולי הרע שפשה בתוך הציבור – ואפילו בתוך תושבי בית מדרש. לגבי נהיגת כבוד של אדם באדם אין הלכות והנחיות. ובעצם, הסדר בו ר' עקיבא אמור לפעול כאשר הוא מגיע לדרום ללמד תורה, מתבקש מדעת חז"ל מבריאת העולם. חז"ל מציינים את העובדה שדרך ארץ קדמה לתורה. מה פשר קדימה זו? ברמה המילולית מדובר על קדימות כרונולוגית. אם ר' עקיבא רוצה לברוא עולם יש מ'אין', הוא יכול לקבל הנחיות מבריאת העולם שהם הפנמת ערכי מוסר שאמורים לאפיין את דמותו של בן התורה ואת דמותו של בית המדרש. אם ננסה לדמיין על מה מדבר ר' עקיבא עם תלמידיו, נדמה שנוכל לדלות לפחות שתי נקודות העולות מתוך הגמרא. ראשית, ש"לא נהגו כבוד זה בזה". המגפה האיומה פרצה לא בגלל שתלמידיו ביזו אחד את השני, שהרי לא יעלה על הדעת שתלמידי ר' עקיבא יעשו כדבר הזה. מסתבר, שמה שמצופה מבן תורה וממקום תורה, הוא הרבה מעבר לכך. בעולם ההלכה ישנה הבחנה בין שני מושגים. המושג כיבוד מופיע לגבי כיבוד אב ואם, והגמרא מסיקה שאב שמחל על כבודו כבודו מחול. אמנם, למרות שהאב יכול למחול על כבודו, הוא לא יכול למחול על בזיונו. אם כן יש הבחנה בין העדר בזיון לנוכחות כבוד. מסר אחד שר' עקיבא נושא עמו בבואו דרומה הוא שלא די באי-ביזוי אלא ישנו צורך בנהיגת כבוד. נקודה שניה עליה יש לתת את הדעת, היא ההבחנה בין היחיד לציבור. הגמרא אינה שמה את הדגש על כבוד הציבור או על הימנעות מפסילות כלליות למיניהן. הדגש הוא "שלא נהגו כבוד זה לזה"- אדם לאדם, ברמה הפרטנית ביותר. מצד אחד, אדם אומר לעצמו שעשרים וארבע אלף אנשים לעולם לא יכלו לכבד כל אחד ואחד. מאיפה הזמן והמרץ? אך למרות זאת המסר הוא שלא רק שיש לרכוש כבוד לאדם כחלק מקבוצה עמה אני מזדהה, אלא יש לרכוש כבוד זה לזה, יחיד ליחיד. המשנה באבות בהקשר זה, מציבה דרישה מרחיקת לכת ביותר: "ר' אלעזר בן שמוע אומר, יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך, וכבוד חברך כמורא רבך, ומורא רבך כמורא שמים" (ד, יב). כלומר, המשנה מקבילה בעקיפין בין כבוד חבר למורא שמים. עומק הדרישה של כיבוד החבר בוקעת ועולה מדברי המשנה. ברם, בדורנו אנו אחראים לעצמנו ולבית המדרש שלנו. אינני מתכוון לכך שחס וחלילה תהיה מגפה בפתח, ואף איני מתייחס לתופעה מיוחדת בעייתית. אבל עדיין מדגדגת השאלה: האם אנו עומדים בדרישות המרחיקות לכת של ניהוג כבוד זה לזה? האם הפנמנו את המסר כראוי? אנו נמצאים סמוך לל"ג בעומר, אך גם חג השבועות נמצא בטווח הנראה לעין. אם באנו לדון בשאלת ניהוג כבוד זה בזה, יש לראות את הדברים גם בפרספקטיבה של חג השבועות וההכנה לקראת קבלת התורה. ברמה אחת יש לדברים משמעות מבחינת אופי קבלת התורה. חז"ל הדגישו כי עם ישראל עמד כנגד ההר "כאיש אחד בלב אחד". אין הכוונה לכך שהיתה תמימות דעים טוטאלית לגבי כל נושא אישי, חברתי ולאומי. ודאי שהיו חילוקי דעות, ואף בריא שיהיו חילוקי דעות. אך לא חילוקי דעות המושתתים על זלזול, אלא חילוקי דעות הבאים מתוך רכישת כבוד זה לזה, נכונות לשמוע ומתן זכות לדבר. מעבר לכך, היכולת לנהוג כבוד בזולת היא אחד מעמודי התוך בדרך הארץ שקדמה לתורה. מפשט המשנה באבות, לא ברור מה פירושה של אותה 'דרך ארץ'. רבנו יונה מקשר את דרך ארץ עם אופיו של חג השבועות, דרך משנה נוספת במסכת אבות. במשנה מובאת רשימה של ערכים שיש ביניהם קשר מסויים: "ר' אלעזר בן עזריה אומר: אם אין תורה אין דרך ארץ; אם אין דרך ארץ אין תורה..." (ג, יז). לדבריו, ישנה חשיבות לסדר הכרונולוגי בו מופיעים הערכים השונים: "ר"ל שצריך תחילה לתקן את עצמו במידות, ובזה תשכון התורה עליו, שאיננה שוכנת לעולם בגוף שאינו בעל מידות טובות שילמוד התורה ואחר כך יקח לו המצוות כי אי אפשר וזהו כעניין שנאמר נעשה ונשמע וכמו שכתבנו" (שם). אם כן, הקדמה זו של דרך ארץ לתורה מקבילה ל"נעשה ונשמע". נעשה ונשמע פירושו שנקיים את דבריו של הקב"ה גם אם אנו לא בדיוק מבינים את כל הפרטים. "נעשה ונשמע" פירושו שאדם מקיים מצוות מתוך קבלת עול מלכות שמים גמור. הביטוי "נעשה ונשמע" לא נאמר בפרשת יתרו, אלא רק בסיום תהליך קבלת התורה, בפרשת משפטים. עם ישראל לא הגיע לרמת "נעשה ונשמע" בתחילת התהליך, כי אם בסופו, בפסגת קבלת התורה. בגמרא בכריתות וברמב"ם (איסורי ביאה יג, א), נאמר שעל שלושה דברים כרת ה' יתברך ברית עם ישראל: מילה, טבילה, וקרבן. רק בהרצאת הדמים שבסוף נשלמה הגרות מבחינה משפטית. תהליך קבלת התורה מתחיל בימי הספירה, ומגיע לשיאו בקבלת התורה בחג השבועות. גולת הכותרת בשבועות היא הימצאותנו מול הקב"ה ואמירת אותו צמד מילים הנאמר לדורי דורות – "נעשה ונשמע". בעוד אנו רגילים שפירוש מילים אלו הוא ציות עיוור ולאחר מכן הבנת הדברים, בחג השבועות הקריאה "נעשה ונשמע" מקבלת ביטוי מחודש: דרך ארץ קדמה לתורה. כמובן, דרך ארץ הוא נושא מקיף. אך הנקודה העקרונית היא שתיקון הבעיות שהיו בבית מדרשו של רבי עקיבא, צריך להתקיים היום בכל בית מדרש. מחשבה זו צריכה ללוות אותנו בבואנו לקראת האש הגדולה של סיני שעוד תשוב בחג השבועות.

* רבי עקיבא    30/08/10 | 08:24

* שלמה   30/08/10 | 00:14

ההפלייה במגזר החרדי היא רק סימפטום לאפלייה השקטה הקיימת בכל המערכות במדינת ישראל,וכלפי כל האוכלוסיה שאינה אשכנזית בדרגות שונות . אפילו בערוץ 2 - 99% ממגישי התוכניות ובעלי התפקידים (שאינם עוסקים בעבודת כפיים ) הניבטים אלנו ממרקע הטלוויזיה הינם אשכנזים . הדמוקרטיה בישראל היא סיסמא המאפשרת למיעוט כאן לשלוט ברוב ,ולהינות ממטעמי השליטה.

XBH777   30/08/10 | 00:10

לא לומדת בביתר ולא בבתי יעקוב עלקקקקק. הרסו לי ת'חיים חושבים שהם אלוהים. שמעו צריך לשים לזה סוף.

* ואאאאאאאאאווווווווווווווווו    30/08/10 | 00:10

זה לא רק בעמנואל או רק בביתר זה בכל מקום חרדי. בין בישיבות שבשביל ליסתכלו עליך אתה צריך להביא לפחות אשכנזי אחד ובין בסמינרים ששם מקבלים ספרדים עד 30%. בושה וחרפה!!!

* חרדית הנגועה בדבר   29/08/10 | 23:52

ומאז אני חילוני,בחור טוב,עובד במעדניה ולא מבין מדוע התיחסו אליי לא טוב בבית הכנסת השכונתי,לעגו לי ודחו אותי החוצה,די עצוב הייתי,אומלל ודחוי מבית האלוהים,חשבתי,אז,אולי אני לא יהודי,למרות שאני נימול,שמי יעקב ושורשי בתורה,כאב העזיבה והבדידות היו כה קשים עד ששקלתי לבחור דת אחרת,טובה יותר,נוחה ומנחמת,יצאתי לחילוניות,עזבתי את הדת ומאז אני חי בחטאים קטנים כגדולים באומללות ריגשית,מסכן וחלוש,תלוש ומרוח על ריצפת האבן הישנה,האפורה המתבלה.

* יעקב   29/08/10 | 23:11

* חנה מהפ'3   29/08/10 | 22:55

ספרדיות דתיות וכהות חיות בסביבה גיזענית,כל כך קשה שהן לא מתנהגות באופן טיבעי לאופין ומאמצות לעצמן התנהגות,כאילו אשכנאזית ומה שיוצא להן נפש מתוסבכת ולא טיבעית למוצאן,השיא הוא בזמן שידוך,מי אני?מה אני? ולאן אני שייכת כלל?בושה.

* נריה   29/08/10 | 22:44

אני אומר לכם את זה באופן חד משמעי כאדם שגדל בישיבות, לא סמינרים ישיבות ישנה אפליה נוראית בין ספרדים לאשכנזים. כדי להתקבל לישיבה טובה בחור אשכנזי לא צריך כלום מלבד להיות בן למשפה אשכנזית. בחור ספרדי צריך 3 תנאים, 1להגיע ממוסד קודם טוב {שטוב זה אומר אשכנזי} 2) שיהיה לך פרוטקציות או כמו שבחברה החרדית נהוג להגיד "קשורים". ואם יש לך את 2 התנאים האלה אתה מתקבל למבחןןןןןןןןןןןן במבחן אתה חייב להפציץ וכאן מגיע תנאי 3} על בחור ספרדי להיות חכה יותר מהממוצע בישיבה. אז שחברה הכנסת החרדים האשכנזים יפסיקו לשקר כבר. ואם אתם מתפלאים מדוע גם חברי הכנסת הספרדים תומכים, זאת משום שילדיהם מסודרים בישיבות אשכנזיות. אפרופו מסודרים: כדאי לדעת שכל התנאים שאמרתי אינם קיימים במקרה שהאבא של הבחור מוכן "לתרום" לישיבה מאבא שלי למשל אמרו 20000 דולר והבן שלך בפנים בלי מבחן!!!!!!!! . אני אמרתי להם שילכו לכף הקלע. ואז החלפתי את הכיפה למזרחית. 

* משה   29/08/10 | 22:39

* אור   29/08/10 | 22:35

התחפושת....

* מעניין לי   29/08/10 | 22:34

האישה הזאת נואפת היא נשואה עדיין לא התגרשה מסתובבת עם גבר מאלעד לכן לא מקבלים את הילד שלה לבית הספר כי כולם כבר מכירים אותה שהיא שחקנית גדולה ,שמה כיסוי ראש בכאילו , זאת האמת לאמיתה מיד איך שהיא מוציא את הילד מהסגרת מורידה אל הכיסוי ראש. על תכפישו את המגזר החרדרי מבלי לבדוק זאת הנקודה .

* רבקה   29/08/10 | 22:20