מקרים 2 ו-3 שמתוארים בכתבה אינם בניגוד לחןק. למגדל וגם לבנק המזרחי ולכל גוף אחר מותר לפי החוק לשלוח פרסומת ללקוחותיו שלא ביקשו אחרת. הם גם לא חייבים לבקש מראש אישור כאשר מדובר בלקוח - עצם קיום הקשר העסקי מהווה אישור (והלקוח רשאי כמובן לפי החוק לדרוש להפסיק לקבל). המסמכים שתוארו הם בסך הכל זהירות יתר מצד אותם גופים (תזכורת ללקוח שזכותו החוקית לבקש הפסקת משלוח). מקרה 1 (שווק.נט) שונה מאוד: כאן מדובר בספאמר (לשעבר?) שאוסף כתובות של מי שלא יצר איתו שום קשר מסחרי ושולח אליהם. במקרה זה החוק דורש קבלת אישור מראש (אישור שקיים למעשה במקרים 2 ו-3 אבל לא במקרה 1). אני לא רואה שום בעיה בהצעה של שווק.נט כל עוד הפניה הזאת אינה בניגוד לחוק (כי מה שהם משווקים פה שווה לכסף מבחינתם: הם ירויחו כסף מהרשמת אנשים לרשימות שלהם). אני חושב גם שהכתבה טועה בעניין ה-39 ש"ח: דמי המשלוח בדואר אינם כל הוצאות המשלוח: יש גם הוצאות על טיפול במשלוח: חומרי אריזה, שכר של העובדים שמבצעים כל מה שקשור בזה. ואפילו אם זה יוצא יותר אין שום בעייה מבחינתי כי מי שמבקש את המשלוח עושה חשבון ומחליט אם זה כדאי לו יותר מרכישה של אותו מוצר בדרך אחרת. אין כל בעייה: כל עוד הפניה של שווקץנט לא נעשתה בספאם. אם הם פנו בספאם כדי להציע את העסקה הזאת זה מנוגד לחוק: הפניה הזאת היא בבירור כדי ליצר לעצמם הכנסה. בכל אופן צריך להבין שמטרת "חוק הספאם" אינה למנוע פרסום או דיוור ישיר אלא להסדיר אותו באופן שלא יעשה באמצעות הטרדה נמשכת של מלינונים שאינם יכולים להתגונן. יש הבדל משמעותי בין קבלת פרסום ממישהו לא מוכר לכתובת שמעולם לא יועדה לכך על ידי המשתמש (למשל: תיבת פניות לקוחות של עסק) לבין משלוח פרסומת לכתובת שאדם יעד לקבלת פרסומות ובקש שישלחו אליה פרסומות, יודע שבקש זאת, יודע ממי בקש ויודע ממי לבקש להפסיק אם זה רצונו. ולבסוף: הבנק שלי וחברת הביטוח שלי וכל עסק אחר מקבלים ממני כתובת אימייל שמיועדת לאימייל שלהם בלבד ואינה הכתובת שאני משתמש בה לתקשורת עם חברים, וגם לא לתקשורת בענייני עבודה. אם אני רוצה אני יכול להתעלם ממה שהם שולחים בלי לאבד שום דבר שקשור לחברים או לעבודה.

* Pepepere   05/03/09 | 08:27