את יכולה להיות בטוחה שתעמדי על הפודיום ותקחי זהב כי אם ניצחת את מלאך המוות את יכולה לנצח את כולם

* שמואל נחום   24/04/10 | 01:55

יסמין את בחורה מדהימה ויש לי הרגשה שהכול ילך וישתפר אני בטוח הייתי קופצת למים 2 דקות של מים מזוהמים לא הרגו אף אחד בושה וכלימה לעוברי אורח שלא עזרו מתאים לאנשים שחיים בחו"ל לא נו אבל כנראה שכן מתנצלת בשם כל מי שעמד ובהה החלמה מהירה ותיהיי חזקה אוהבים אותך

* אבישג   12/03/10 | 01:25

ושוב נקרע לגזרים. מקווה שהילדה המלאכית הזאת תחזור לעצמה. אמן.

* חזי   27/11/09 | 00:21

כל הכבוד חגבר שהציל אותה ולמישפחה ולמדריך שהוא כמו אבא כל הכבוד לעובדה על העיניין בחשיפה והמעקב

* 46   16/11/09 | 00:31

* שלומי   13/11/09 | 11:44

בזכות הכתבה ולך אישית יסמין, ירדו לי דמעות של התרגשות תודה לך שאת חייה ונושמת. אין לי ספק שתהייה מאושרת !!

* יגאל   12/11/09 | 23:51

בעת ששודרה הכתבה, לפני משמרת לילה, ישבתי במקום עבודתי מול טלויזיה מקולקלת ויכולתי רק להקשיב. הקשבתי לקולות של אנשים שאני מכירה, מעריכה ואוהבת. הקשבתי לקולות המוכרים של משוטים המפלחים את מי הירקון והרגשתי איך הם מפלחים את לבי ומרשים לי להוציא את כל דמעות החשש לחייך, הזעם על אנשים שהתנהגו בטפשות וברשעות מדהימה (אנשים שמעולם לא שמעו את שמך קודם - נתנו לעצמם היתר לכעוס עלייך ולשפוט אותך.), התקווה, התפילה, ואחר כך גם ההתרגשות והשמחה הגדולה ששכנו בלב באותם ימים בבית החולים. הדמעות שלא ידעתי כלל שחיכו לצאת כיון שלא הרשיתי לעצמי אז להוציא, להראות לאיש. בכיתי בכי חרישי, בכי של שמחה והתרגשות עזה. *** באותם ימים הייתי עסוקה בלעודד את מי שחיכה לך שתתעוררי. לחזק את המשפחה, המכרים ממועדון השייטים ובהם גם אבא שלי, לנטוע בהם את האמונה שבקרוב את מתעוררת וחוזרת אלינו. אז לא היה לי ספק בכך. אז לא היה לי ספק שגם תחזרי לחתור. פייטרית. המילה זו נאמרה שוב ושוב ולא רק אני אמרתי אותה. היום אני יודעת כמה בעצם גם אני דאגתי לך. *** הגעתי לבית החולים למספר ימים, כמה שרק יכולתי. שהיתי שם שעות ארוכות. הבאתי קפה, כריכים, שוחחתי עם משפחתך וחברייך. הרגע שבו התחלת להגיב היה משמח לכולם. כשאמרו לנו שהתעוררת, שאת מחייכת.... אי אפשר לתאר. *** כמי שמכירה אותך ממועדון השייטים, וכמכרות ולא חברות קרובות, לא חשבתי כלל להיכנס אלייך ולהטרידך. אני הייתי בתחילה טיפוס שקט ומופנם שבקושי בא ובקושי הוציא הגה. וכשהשתניתי, תמיד בירכנו זו את זו לשלום, צפיתי בתחרויות בתל אביב ועודדתי אותך עם כולם, באותה התלהבות כמו שעודדתי את אבא. לפעמים ישבתי במועדון למעלה עם תכשיטים שהכנתי ואת התעניינת. כשלא מיהרת למקצה, יצא לנו גם לדבר מעט. אבל בזמן זה? אני? להיכנס? מה פתאום? ידעתי שעכשיו אין מה לדאוג, הרי בשלב מסוים נראה אותך במועדון. ובכל זאת ראיתי אותך. בפעם הראשונה אחרי שכבר העבירו אותך למחלקה אחרת. הייתי שם כבר זמן ארוך למדי, יושבת בחדר ההמתנה וחורזת לך פרח ממזוודת החרוזים שאיתי. את הפרח מסרתי לדני (רוטנברג) וביקשתי שיעביר לך אותו. רק יותר מאוחר נכנסתי לכמה רגעים. שוחחנו מעט כי את אכלת ואני חששתי להכביד עלייך. בעת שנפרדתי לשלום ממך, מאמך ומדני - לא באמת היה לנו צורך במילים. ברכת ה'להתראות' נאמרה בכנות והיא ברכה שתמיד אומרים. אבל החיבוק שלה והנשיקה שלו על מצחי - לכבוד הן לי. בשלב אחר כבר ראיתי אותך בשיקום אבל שוב לזמן קצר. אני ואבא ליוינו למנוחות חבר קרוב של שנינו שנפטר במפתיע. הייתי המומה וכואבת. היינו כל כך לחוצים בזמן שממש עפנו מבית העלמין לכיוון רעננה. אבא 'זרק' אותי בצומת, והמשיך להתחייבות אחרת. אני עליתי לאוטובוס, מחיתי דמעות והעליתי חיוך על הפנים. הגעתי פחות מ-5 דקות לפני שתם זמן הביקור אבל זה לא שינה לי כלל. **** רבות קיללתי את הרגעים בהם היית לבד במים. מי ידע שעוד התהפכות כל כך רגילה של סירת חתירה אקדמית בירקון, תהיה שונה בפעם הזו. הרי אבא שלי התהפך כל כך הרבה פעמים, שחה את הירקון מגדה לגדה ודבר לא אירע. אינני שחיינית טובה ותמיד פחדתי אפילו להכניס ראש למים. אבל - לו יכולתי להיות שם, על אף השחייה האיטית שלי, ולפחות להרים את ראשך מעל למים. ** חודשים ספורים אחרי האירוע, היה לי המזל להיות במקום הנכון ובזמן הנכון להציל חייה של ילדה. תיארתי את המקרה לאנשי המקצוע שהגיעו והתנדפתי מהשטח לקנות חולצה פשוטה במקום זו שהתלכלכה ברוק וקיא ולהיות עם עצמי בעבודה. רעדתי מהתרגשות. היה רגע שחשבתי שהילדה פשוט הולכת לי בידיים. אך הרגשתי שעלי להמשיך כרגיל, שהצלת חיים היא משהו שצריך לבוא כאינסטינקט ולא מהיסוס. שדווקא בישראל, עלינו להתייחס לכך כמעשה יומיום כמו לנשום, לאכול, לישון. **** יסמין יקרה, חזקי ואמצי. פייטרית כתמיד! כולנו אוהבים ותומכים. נתראה במועדון! *** תודה - *ראשית כל לאבי טויבין היקר ולצוות בית החולים בתל אביב ולצוות בית לוינשטיין. כל אחד במעשהו ותחומו הוא, החזיר לנו את יסמין. *לדני - איש יקר ומלח הארץ. *ליגאל מוסקו ולצוות עובדה - על כתבה מקצועית, יפה ומרגשת. לאור כל הכתבות על הנושא באמצעי התקשורת השונים, רצף טעויות והסקת מסקנות של כתבים ללא כל ידע בתחום החתירה, על תכנית זו אתם ראויים לכל התשבחות. יישר כוח! *לכל התומכים, המחזקים והמתפללים. *ובייחוד - לכל מי שעצר לרגע לחשוב, לפני העלה את הדברים על הכתב. אמשיך לקרוא את כל התגובות בהמשך, אבל כרגע שתיים תפסו את תשומת ליבי במיוחד. 51 - אל תתביישי. היי גאה במעט שאנו כן יכולים להעריך אותם ולהתגאות בהם. על כולנו ללמוד מהם. רק כך נוכל להשתפר כחברה. 12 - מה תרצי למסור לה? אינני מבטיחה דבר. ייתכן שאליזבת ודני אף קוראים את הדברים. אבל מצדי, אשמח להשתדל ולהעביר את דברייך.

* יסמין א.   12/11/09 | 21:03

נסיכה אמיתית...

* נסיכה אמיתית.....   12/11/09 | 19:21

ליסמין היקרה: מאז שקרה לך מה שקרה הצטמררתי רק לנוכח המקרה. מאז אני עוקבת בדריכות אחר מצבך. רציתי לומר לך כמה מילים, שעלו בליבי אחרי הכתבה בעובדה: התביישתי מהחברה הישראלית, התביישתי להיות חלק מעם כזה, לדעתי המקרה שלך הינו אות קלון לחברה כולה. המעיד על תרבות המציצנות, וחוסר העזרה אדם לאדם. לא יכולתי שלא להזיל דמעות נוכח הקייאק ההפוך שלך התמונות צמררו את ליבי גופי ונשמתי!.בעיקר נוכח העובדה שאת הפוכה שם ואיש אישששששששש לא מעז לעזור, נראה היה כמו שאולי אנשים דווקא נהנים מהעניין לראות מה יקרה?! זוהי התחושה שקיבלתי.כמובן מלבד האיש האמיץ שבסוף כן קפץ. אבל ככ הרבה לא קפצו! היו שם סירות, ניתן היה להזמין דחוף סירה מהמעגן, היו שם פלאפונים ניתן היה להתקשר לאמבולנס במהירות אך כולם חיכו...לראות מה יקרה??בושה לעם הזה, בושה להיות חלק ממכם!!!!!!!! מתנצלת מעמקי נשמתי שאת משלמת במחיר של זכרון, אך , עם עם כזה עדיף ממש לא לזכור פה כלום! אות קלון לחברה שלנו !!!!!!!!

* מכתב אישי ליסמין   12/11/09 | 12:37

יסמין היקרה, ריגשת אותי מאוד מאוד. לא הפסקתי לבכות. את בחורה מדהימה עם כוחות עצומים. שבעזרת ה' תהיה לך החלמה מהירה ושלמה. שתשובי ותתקדמי בכל התחומים. המון הצלחה, בריאות ואושר! הרבה כוח גם לאימא המדהימה שלך, לסבתא שלך ולדני שמשדרים המון חוזק, אופטימיות ואהבה.

* חוה   12/11/09 | 11:54

* אדם שרוצה לעזור   11/11/09 | 23:47

התרגשתי עד עמקי נשמתי וכולי תקווה שתצאי מחוזקת לדרך חיים חדשה ומלאת מוטיבציה כמו פעם. מאחל לך את כל הטוב שבעולם בייבי!

* חזי   11/11/09 | 23:36

ולדעתי זה יכול לקרות שוב (חס וחלילה אבל כן)

* אדם שרוצה לעזור   11/11/09 | 23:11

* רותם   11/11/09 | 22:07

יסמין אל תתיאשי, כולם מחזיקים לך ידיים, סיפור מרגש ומדהים שיהיה לו רק המשך מאושר, אמן

* רן אשל   11/11/09 | 21:44

גם אני התאמנתי ביקאקים אולימפיים אבל בכנרת וההייתי הרבה מתאמנת בירקון וראיתי אותך ואת המאמן שלך ובבקשה אל תפרשי אתת יותר חזקה מכולם וכל הכבוד על השיקום לא כל אחד היה משתפר ככה רק אלופים!!!

* קיאקיסטית   11/11/09 | 17:03

* וזה מה שיוציא אותך מהכל. תהיי שמחה.   11/11/09 | 16:28

???

* סימה   11/11/09 | 16:08

* מיקי   11/11/09 | 14:24

* מיקי   11/11/09 | 14:22

ליסמים, את כובשת! בעזרת השם תמשיכי להתחזק ותממשי את כל מאוויך. יגאל, עבודה מעולה. רגישה, אינטילגנטית , רגישה ועוצמתית. אליזבט, מעוררת השראה, בכוחך ואישיותך הכובשת.וכמובן אבי, קרן האור ברגע עצום של חושך.

* יעלה לוינגר   11/11/09 | 14:21

יסמין את אלופה כל הסובבים אותך מדהימים, כל הכבוד. הגישה של כולם , למרות הקשיים, כל כך חיובית ומחזקת פשוט התרגשתי

* ריקי   11/11/09 | 13:01

מדהים .. כל הכבוד על השיקום. מעניין איך ההרגשה לא לזכור כלום.... איך אפשר לתאר משהו כזה או להעלות על הדעת?

לוטםםם   11/11/09 | 12:23

כמה כח, כמה נחישות, וכמה אופטימיות וגם איזה קשר מופלא בין אם ובתה. אני נפעמת

* מעריצה   11/11/09 | 11:51

אני רוצה לומר לכם שהרבה זמן לא התרגשתי כל כך ממשהו שראיתי בטלויזיה.... הילדה הזאת חדרה לי לנשמה וגרמה לי לבכות כמו שלא בכית י הרבה זמן... יש בה משהו אמיתי ואני בטויח שאלוהים יעזור לך והכל יהיה בסדר... לגבי האנשים שעמדו והסתכלו..עצוב שזה הדור שאנו חיים בו, וכמה מוזר שהאיש שקפץ הוא אדם מבוגר בן 62, זה מראה שהחברה הולכת ומתקלקלת...

* איכפתי   11/11/09 | 10:57

* אנסטסיה   11/11/09 | 10:47

שתיזכי לחיים ארוכים מתוקה והכי חשוב תשיהיה בריאה ובע"ה תביאי לנו מדליית זהב באליפות העולם עלי והצליחי.

* ...   11/11/09 | 10:46

לא רק שיסמין מדהימה - היא מוקפת באנשים יוצאים מן הכלל כמו אמה, המאמן שלה וכמובן האיש הנפלא שהציל אותה.

* עדי פרי   11/11/09 | 10:44

יסמין את מדהימה ...מקווה לראות אותך שוב אלופה

* נ   11/11/09 | 10:13

יסמין כובשת את המסך. שווה לפנות זמן ולצפות

* ממקו   11/11/09 | 09:54

יסמין, האמיני ביכולתך האמיני בכוחך האמיני שאין משהו שיוכל לעצור בעדך, כך תגיעי ליעדך ושאלוהים יאיר לך את דרכך.

sm_ohayon   11/11/09 | 09:10

שתחזור לחיים תקינים במהרה.

* איריס   11/11/09 | 08:49

לא הפסקתי לבכות לאורך כל הסרט המדהים הזה מה למדתי מכך שאין דבר העומד בפני הרצון ואני בטוחה שזיכרונך עוד ישוב אלייך כפי שהיה חיזקי ואימצי.יש לך אמא מדהימה וגם מאמן שאני מורידה בפניו את הכובע ותודה לאבי שלא חשש והציל את חייך מזל שנשארו עוד אנשים כמהו באמצע הדרך.רפואה שלמה.

* אלמונית   11/11/09 | 07:59

מה מה מקסימה בה שהיא הולכת ומתאמנת בסוג של ביוב מלא מחלות לוקחת סיכון ומקווה שכלום לא יקרה לה ועם יקרה לה אז עם ישראל הסופר מן יבוא ויציל אותה. את רוצה להתאמן תעשי את זה במקום נקי ומסודר ואם אין פה בישראל אז תאספי קצת כסף ותטוסי למקום שיש בו איזה נחל שמיועד לאימון כזה ושהוא בטוח וככה לא תסכני לא את חייך ולא את חיי אף אחד אחר מה את חושבת שסתם לא רצו לעזור לך רצו אבל ידעו טוב מאד מה המצב של נחל הירקון ולכן החליטו שלא להיכנס. נמאס מכל האנשים שעושים שטויות בלי לחשוב ואחר כך באים ובוכים לכולם שיעזרו להם.

* לב   11/11/09 | 07:07

* מרגשת ונוגעת עד דמעות   11/11/09 | 07:04

דני רוטנברג - איזה אדם מדהים! איזו מסירות, אהבה ותמיכה! אבי טויבין שהציל אותה - אין מלים! כל אנשי השיקום. אליזבט כמובן - אגב, אני זוכרת אותך הולכת בנהריה, עם יסמין שרק נולדה... יגאל מוסקו - עשית עבודה מעולה! כתבה כ"כ מרגשת ונוגעת. מאחלת התקדמות והחלמה מלאה ליסמין וכל טוב לאנשים הנפלאים האלה.

* איילת, פרדס חנה   11/11/09 | 06:07

* ענת   11/11/09 | 02:28

* יוסף   11/11/09 | 02:02

אני מאוהב, מעריץ אותך פשוט מדהימה, פעם ראשונה מזה זמן רב שירדו לי דמעות, מאחל לך בריאות ואושר

* אליעזר   11/11/09 | 01:36

* עינת   11/11/09 | 01:35

היא בחורה מדהימה.. הסיפור נוגע ללב ומאוד מרגש.. בתור בחורה בת 21 בעצמי אני מאחלת לה שתזכה להיות כל מה שתרצה.. זה גיל שבו כל האפשרויות צריכות להיות פרושות בפניה וחייה רק מתחילים.. שתחתור.. שתסע ללמוד .. ותגשים את עצמה.. אני מאמינה בה ובהחלמה שלה.

* חן   11/11/09 | 01:21

כשראיתי את הסיפור שלך ואת הסיקור המצויין לא יכולתי להישאר שווה נפש מול מתיקות וכוח רצון חזק שכזה . מודה שפרצתי בבכי וזה לא פשוט מגבר שחברים לנשק נורו לידו ולא הזיל דמעה. יסמין, את קורצת מחומר ממנו עשויים אלופים. אל תוותרי על החלום !

* עידוס   11/11/09 | 01:08

פשוט נשבר לי הלב....הייתי עושה הכל בכדי להכיר את יסמין לעומק רק כדי להכיר אדם מדהים.

* יסמין   11/11/09 | 01:02

הכתבה הזאת כבשה אותי- הסיפור הזה הוא הסיפור הכי מרתק שראיתי לאחרונה. אני בטוח שאת תיהי בריאה לחלוטין במהרה!! צריך להפיץ את הסרטון מהפלאפון שהיא מתחת למים, שאנשים יראו את זה שוב ושוב ויגידו לעצמם איפה הם שמים את עצמם- האם הם אלה שמוציאים מצלמה למחכים שמישהו ימות או קופצים לעזור? צריך לפרסם את השם והתמונה של הצלם, שכולם ידעו מי זה. גועל נפש

* אחד   10/11/09 | 23:50

ליגאל מוסקו תודה על הסיפור הנפלא...לא הפסקתי לבכות מהתרגשות...(ואני בחור קשוח)וליסמין, את מהממת יש לך חיוך של מיליון דולר ואת תההי 100 אחוז!

* עידו   10/11/09 | 22:41

כמה אנשים יפי נפש בכתבה מרגשת אחת !

* אילן ליאור   10/11/09 | 22:37

ליסמין אני משוכנע שתבראי ותגיעי לגדולות את מוקפת באנשים אוהבים ונחושים שיעשו הכל להעניק לך חיים טובים ומושלמים את שלעצמך אדם יוצא דופן ספורטאית בחסד עליון לא סתם מגעים להיות אלופים את תנצחי גם בקרב הזה שאבתי המון כח ממך ומשפחתך ומהאדם שהציל אותך המון הצלחה בהמשך הדרך

* עידו   10/11/09 | 22:29

האם יש דרך ליצור קשר איתה במייל או דרך הטלפון ? היא נגעה בי עד הנשמה , וכל כך כאב לי שראיתי את זה,ובאמת שכל הכתבה בכיתי . האם יש דרך ליצור איתה קשר? היא פשוט מ ד ה י מ ה .

* מתעניינת   10/11/09 | 22:28

התרגשתי מאוד מהכתבה שעשו עלייך, התמלאתי הערצה מהשיקום שלך, כל הכבוד. בנוגע למציל, אני לא חושב שמגיע לו לקבל פרס, נכון הוא הציל את יסמין ומגיע לו על זה כל הכבוד אבל הוא בסך הכל עשה מה שכל אדם אמור לעשות. אני מרחם על אלה שהיו שם ולא עשו כלום, אני לא הייתי יכול לחיות עם עצמי אם הייתי בנאדם כזה...

* אייל   10/11/09 | 22:26