כסייעת בכיתת פי.די.די השתתפתי הערב בהרצאה שהנחת בנושא מאפיינים אוטיזים.חיפשתי מידע עליך במיוחד מאחר וכ"כ התרשמתי מהאופן בו העברת את ההרצאה.ניכרת הייתה מעורבותך הרגשיתת לנושא מעבר למצופה.זה נגע לליבי שאיש מקצוע כמוך /ותיק עדיין מגלה אמפטייה כ"כ גדולה.בגיל 38 עשיתי הסבה מקצועית מסוכנת ביטוח לסייעת(מכורח נסיבות) ופשוט התאהבתי בילדי הפי.דידי של הכיתה בה אני עובדת מאז עברו 4 שנים קראתי אינספור סיפורים אישיים .אני שמחה שסוף סוף יש הכרה והתייחסות בתקשורת ובטח סידרה נפלאה כמו פלפלים צהובים שנוגעת בנושא בהבטים חשובים ובאופן שמרתק אלפים למסך.אני מודה לך על ההרצאה הערב .

* מיכאלה בן נתן   07/03/11 | 22:52

הסידרה מצויינת . אני מכירה את הנושא מקרוב מאד כי נכדי הוא על הקשת האוטיסטית. כיום אחרי שנתיים של טיפול במסגרות טובות :גן אלוטף וגן תקשורתי הוא כבר מדבר חופשי, הוא יוצר קשר עם אנשים ובכל זאת עדין הוא מתוייג (בצדק). הבעיה היא באמת אלה שנראים רגיל ואנחנו צריכים לדעת לקבל למה כן נוכל לצפות מהם ומה כנראה לא ישתנה כי זה עניין עלום. לבי לבי עם אותן אמהות שאינן זוכות שילדן יקרא להן" אמא ". החשוב בסידרה שהיא מראה שילדים כאלה אינם מפגרים (כמו שחשבו פעם וגם הכניסו אותם למוסדות שאכן גרמו להם לפיגור. ) ושיש כיום גנים ובתי ספר שמצליחים לעזור לילדים האוטיסטים להיות כמעט כמו חבריהם הנורמטיבים. חשוב ועוזר שהמשפחה כולה תקבל את המצב ותלמד בעזרת ספרים ואנשי מקצוע איך לתקשר עם הילד.

* דפנה    07/02/11 | 16:33

כתבת בפוסט שיש הורים שעדיין לא יודעים איזה גורל מצפה להם כי תינוקם עוד קטן. האמירה הזו אינה במקום. כי גם "גורל" של ילד אוטיסט הוא גורל חיים שהורים לומדים לחיות איתו, בדיוק כמו שלומדים לחיות עם ילד רגיל. במקום לצאת באמירות כאלו, אולי תתן פה רשימה של סימנים אותם אפשר לאבחן בגיל מוקדם שיתנו להורים, באשר הם, את היכולת להסתכל על הילד שלהם מהצד ולראות אם הוא עונה על הקריטריונים הללו. אחד הדברים הקשים הוא לגלות שהילד שלך אוטיסט בגיל מאוחר, וגיל 5 הוא לכל הדעות גיל מאוחר לגילוי.

* ענת   04/02/11 | 16:57

אני (24) עובדת הרבה זמן עם ילדים אוטיסטים (עוד מהשירות הלאומי)והם הילדים הכי הכי מתוקים בעולם אני רק מחכה לרגע שאני אגיע להיות במחיצתם ולעזור להם במה שרק אפשר בעיקר בהמון חום אהבה והקשבה.אוהבת אוהבת אוהבת.......

* *   16/01/11 | 21:16

יש הרבה מאוד נושאים הקשורים ל"אסון האוטיסטי" שלא מקבלים התייחסות בסדרה ולי אישית קשה עם זה. לדג': 1) לילד יש בעיות התנהגות, אלימות, אובססיות- דברים שהופכים את החיים לגיהינום עלי-אדמות!. 2) לא לכולם יש משפחה כ"כ תומכת שעוזרת בחיי היום-יום. 3) אנשי מקצוע שלא תמיד לוקחים אותך יד ביד, ומסבירים כ"כ יפה מה זה אוטיזם, ואיך צריך להתנהג מעתה והלאה, מה האופציות וכו'. 4) התרחקות של חברים ומשפחה שלא יודעים כיצד להתמודד עם "הבשורה".5) תחושות קשות של אשמה- ובנוסף לאלה המוצגים בסדרה, גם כאלה הרבה יותר כבדים, כגון: אסור היה לי לחסן, איך רשמתי אותו לגן עם גננת שתאבת הבצע שלה גרמה לה להסתיר ממני את החריגות עד סוף השנה ועוד ועוד. כל מה שמוצג בסדרה הוא נכון ורגיש, אבל יש לי את התחושה שעידנו את המציאות ע"מ שלא תהיה קשה מדי לצפות בה. ושוב לי אישית קשה עם זה!

* ורד   16/01/11 | 12:32

אני יושב מול המסך , רואה את המשחק הנפלא של השחקנים,את הטקסטים האינטליגנטים, ונכנס לחרדות: האם גם אצלי יכול להיות שאחד מן הנכדים הקטנים והמקסימים שלי יהיה אוטיסט? עכשיו אני מבין שאיש איננו מחוסן ושכמו במחלת האלצהיימר שתקפה את אימי , אף אחד לא מבין איך זה קורה ואיך אפשר למנוע את זה. לפחות זה נותן חלון להבנת השונות,קבלת האחר, והבנה טובה יותר של תהליכים העוברים על הורים שאיתרע מזלם.

* נתן רונן   16/01/11 | 10:22

לא הייתי מוותרת על הילד שלי עם כל הקשיים. אני מתקשה לחשוב שאם יהיה אבחון לאוטיזם יהרגו גם את המקרים הקלים האלה.

* אמא ל-PDD   16/01/11 | 09:33

אלה הם ילדים טהורים, אין בם שום רוע או רצון לאינטרס מזיק. הם מביאים עצמם נטו. ככל שהם גדלים, שלי בן 15, כך נפתחות האפשרויות, לא הנורמטיביות- החברתיות, אלא בתקשורת המיוחדת ובאהבה אינסופית איתו. נכון שבתחילה אתה רוצה להגיע לאנגליה, והגעת לספרד, השפה אינה מובנת ואתה חרד נורא, אך זה מתמוסס לנוכח נתיבי התקשורת האחרים שהוא מפגין. הנער שלי בעל זיכרון פנומנלי הוא יומן מהלך וגם בתחום המוסיקה. לצפות בסדרה- זה כמו להסתכל במראה וצחוק.. תודה תודה לקרן מרגלית.

* גילי   16/01/11 | 06:45

וגם אני עברתי את שלב היסדקות החיים, כשנחתו עלי בבת אחת שתי הבשורות הקשות. היום אני מתמודדת עם שני ילדים הזקוקים להמון אנרגיות. וגם עם אנשים חסרי רגישות שלא מכירים את ילדי ובאים בטענות שאני לא מחנכת אותם מספיק... אני מקווה שגם בנושא הזה התכנית תיגע.

* אמא לשני ילדים על הספקטרום   16/01/11 | 03:13

סדרה ממש ממש איכותית, ממש נהנת לראות למרות כל העצב והמחשבה על כל המשפחות שעוברות את זה..חזקו ואמצו..

* איילת   15/01/11 | 23:11

אי אפשר להרגיש אם אין לך ילד כזה

* רחל   15/01/11 | 20:45

* אתי   15/01/11 | 20:08

כל פעם שאני רואה את הסדרה אני מתרגשת מחדש, אני חווה את הקושי יום יום ושלב האיבחון מחזיר אותי 6.5 שנים אחורה שנכנסתי לתקופת "אבל" מאוד ארוכה ואי קבלה והשלמה של האיבחון. חבל שלא מעבירים לצופים גם התמודדות של הורים עם מצבים של התקפי זעם ואלימות של הילד כלפי עצמו וכלפי הסובבים אותו.

* אמא לילד אוטיסט   15/01/11 | 19:08

למה להסתיר?

* לא ברור   14/01/11 | 20:43

כול-כך צודק. יפה שיש אנשים שיודעים גם להגיד מילה טובה. סדרה מדהימה ומרגשת

* מאי מרכס   14/01/11 | 18:14

* אני   14/01/11 | 17:58

הסדרה מעולה והשחקנים מצויינים. הד"ר צודק בכל מילה.

* לנה   14/01/11 | 17:23

כמה שזה בדיוק כמו במציאות משחק מעולה

ליאורפרחי   14/01/11 | 14:45

גם למי שלא מכיר את עולם האוטיזם מקרוב

* מירב   14/01/11 | 14:02

גם למי שלא מכיר את עולם האוטיזם מקרוב

* מירב   14/01/11 | 14:01

באמת לא רגיל בעולמנו לקרוא ביקורת מחמיאה שאינה מגיעה ממקום של חנפנות (כך נראה לי) מאחלת לכל המשפחות אשר מתמודדות עם הקשיים שיהיו חזקות וימצאו תמיכה טובה, וטוב לכולנו להחשף לחלק אחר בחיים האמתיים באמת ולא בריאלטי

* gbck   14/01/11 | 13:55

* מיתר   14/01/11 | 13:40