הרבה שנים אחרי שאמור היה למות, האירוויזיון חי ונושם יותר מתמיד. הוא גם הצעיר, התעדכן, והכי חשוב – הפך לתעשייה שמגלגלת יותר כסף מאי פעם. אם בשנות התשעים התחרות הפכה בית לזמרי פאבים מרחבי היבשת, הגל החדש של תוכניות המוזיקה בטלוויזיה טרף את הקלפים, ועכשיו רוב המשתתפים – יותר מ-40 מהם בכל שנה – הם צעירים מאוד ובוגרי ריאליטי. הם אולי לא יכבשו את העולם בסערה, אבל כל תחרות בשנים האחרונות מייצרת 4-5 להיטים לפחות. לא רע בכלל.
על הרקע הזה החלו כבר לפני כמה שנים סיבובי פרומו שמקדמים את התחרות, בעיקר במדינות הבלקן וחבר העמים, אבל אז באה המפיקה הישראלית טלי אשכולי והחליטה שגם לנו מגיע. כך נולד "איזראל איז קולינג" שהתקיים אתמול בפעם השנייה. למועדון התיאטרון בתל אביב הגיעו מרחבי אירופה 27 ממשתתפי התחרות שתתקיים בעוד חודש בקייב, וביצעו את שיריהם בהופעה חיה שגם שודרה ברשת. הממשלה ועיריות תל אביב והרצליה פרשו את חסותן והביאו כסף, ובשנה הבאה כבר מקווים בהפקה להביא את נציגי כל המדינות.
הערב עצמו היה, כמו התחרות, קצת ארוך מידי. זה החל בעשר והסתיים אחרי חצות וחצי. אבל גלית גוטמן הנחתה בחן רב, והקהל שבא כדי לשמוע את שירי התחרות היה מאוד מרוצה. כדאי להדגיש שזה הקהל של המכורים, שכבר מכיר את רוב השירים מאתר התחרות, ויודע לשיר אותם כולל כל המילים. באופן צפוי למדי הוא הורכב ברובו מהומואים. מה לעשות, אירועים כאלה מאפשרים גם לנו להיות חלק מתחרות עם ניחוח פטריוטי, וזה כיף. שלא לדבר על החיבה לזמרות גדולות מהחיים וביגוד מוגזם.
ראשונה עלתה דנה אינטרנשיונל, שהיתה זוהרת כתמיד ושרה את דיוה, תזכורת לזכייה שלה באירוויזיון 98'. אחר כך עלו בזה אחר זה נציגי המדינות. אף על פי שהמועמד האיטלקי המוביל לא הגיע, היו שם רוב השירים שנחשבים לחזקים בהימורים לקראת התחרות, ואפשר היה לקבל רושם איך היא תיראה. כרגיל בשנים האחרונות היה שם שילוב בין בלדות בומבסטיות ולהיטי פופ-EDM אינטסטנט. חלק מהשירים נשמעו כאילו שמענו אותם כבר הרבה פעמים, מלאים בקלישאות ובמודולציות. אבל היו גם יוצאי דופן.
קחו לדוגמה את השיר הצרפתי. לזמרת שמייצגת את צרפת, עלמה, יש שיר טוב בסגנון סטרומה, שנשמע עדכני וסקסי. זה לא צריך להפתיע: בשנה שעברה הישראלי עמיר חדד, שייצג את הצרפתים, הגיע למקום השישי בתחרות וצעד בראש מצעדי המכירות במדינה. השנה הגמר יוקרן בבתי קולנוע ברחבי צרפת, ולנציגה שלהם יש סיכוי לא רע להצליח. גם השיר של השכנים מבלגיה היה, כמו בשנה שעברה, אלקטרוני ומתוחכם. מוצלח בהרבה מהמקובל בתחרות.
מי עוד הגיע לישראל? ילד בן 16 מאירלנד שיש לו קול ענק וקצת נשי, שמזכיר זמרות לסביות כמו קי די לאנג. ראפר רומני שנראה לגמרי מבת ים ששר עם בחורה בלונדינית חתיכה ומשום מה שילב בזה גם יודל. לא נופתע אם הוא יקבל גרסה מקומית כבר בפסטיגל הבא. היה גם בחור משונה ממונטנגרו שיש לו צמה עד המותניים, וכמובן המון זמרות וזמרים צעירים וסקסיים שהבולטים בהם באו משבדיה, אוסטריה ודנמרק.
הקהל התמוגג מנחת. וגם אני, אחרי ששתיתי קצת, נזכרתי למה אני אוהב אירוויזיון וזרמתי גם עם השירים שנשמעים כמו שירים אחרים. האמת שזה אירוע עם פוטנציאל גדול, ואולי בשנה הבאה כבר יקיימו אותו באולם גדול בהרבה וימכרו כרטיסים לכמה אלפי צופים, ולא רק מאות כמו השנה.
והכי חשוב, מה לגבי הנציג הישראלי? אז אימרי זיו נתן הופעה לא רעה. הוא היה בסדר מבחינה קולית, אבל מאחר שלא בא עם רקדניו הוא קצת התרוצץ על הבמה בלי מטרה ולא מיצה את הפוטנציאל שלו. באופן כללי השיר שלו להערכתי לא מספיק בולט. "גולדן בוי" זה לא, מה שאומר שהוא כנראה יעלה לגמר אבל בסיום יגיע למקום 14-17. אבל בואו נשמור על אופטימיות, ונקווה שברגע האמת הוא יבריק.