הקהל הראשון של גיידה אבו אועד היה סוס. סוס אחד, שחי ליד הבית שלה בגולן. "בגיל 12 התחלתי לשיר. הייתי שרה בבית ואמא הייתה שולחת אותי לשיר בחוץ כי עשיתי לה רעש. לא התעניינו בשירה שלי. אז יצאתי החוצה ושרתי, הייתי מסתכלת בעיניים של הסוס ובוכה. שרתי לו בבקרים וראיתי דמעות נוזלות לו מהעיניים. אין על הדבר הזה. זה הזיכרון הכי גדול מהילדות שלי – הסוס היה החבר הכי טוב שלי. הוא לא מסתכל על היופי, הוא מתחבר ללב, ישר לעניין. כמו שבנאדם מתחבר למוזיקה שהוא אוהב".
קוראים שמשוכנעים שכל דוברי הערבית במדינת ישראל הם מקשה אחת, היו מקבלים שיעור מעניין אם היו נוכחים בשיחה שערכתי עם גיידה אבו אועד. שתי דקות בלבד לתוך הפגישה, שהתקיימה במרפסת מלון תל אביבי, גיידה, שתתמודד במוצאי שבת בגמר "אייל גולן קורא לכם", כבר צוחקת על הערבית היפואית שלי. בהמשך, כשאני שואל אותה אם יש אהבה באופק, אולי אפילו חתונה, היא כבר נותנת לי מבט ששמור לחייזר, ואומרת, שוב בחיוך: "אתה באמת לא יודע כלום על הדרוזים ברמת הגולן, מה". גיידה מסבירה לי שבשונה מעיירות כמו עוספיה ודליית אל כרמל, נשים דרוזיות ברמת הגולן מתחתנות בגיל יחסית מאוחר. "יש כאלה שמתחתנות בגילאים שלי, אבל בשבילי זה עדיין מוקדם. אני רוצה לנצל את הזמן הזה כדי לפתח קריירה. אני רוצה להפוך לזמרת משמעותית בסצינה המזרחית".
מתחילים איתך מאז התוכנית?
"הפייסבוק שלי מפוצץ בהודעות. זה מחמיא והכל, אבל כרגע זה לא רלוונטי מבחינתי".
טוב, אז עזבי אהבה. איך מקבלים אותך ברחוב?
"תקשיב, מזהים אותי בכל מקום וזו תחושה חדשה ונפלאה. אני מקבלת יחס מדהים מהקהל הישראלי. הרבה מהם מספרים לי שגם הם גדלו על אותה מוזיקה כמוני (גיידה מבצעת בתוכנית בעיקר שירים ערביים ישנים). אבל גם יש המון ערבים שרואים את התוכנית וגם הם ממש מפרגנים. הכי הפתיע אותי התגובות אלי בירושלים – אנשים משני הצדדים רוצים להצטלם וללחוץ לי את היד. זה מרגש אותי, גורם לי להרגיש שאני נוגעת באנשים משני הצדדים. אני שרה בערבית בלב המיינסטרים הישראלי ואנשים נהנים לשמוע אותי – זה הכי חשוב. זה גורם לי להרגיש בת מזל, ואפילו מעורר אצלי תקווה לעתיד טוב יותר. מוזיקה יכולה לקרב לבבות ואני מאוד רוצה שזו תהיה המוזיקה שלי שתקרב אותם".
השירה של עדן בן זקן זה לא משהו שנתקלתי בו קודם
היא גדלה בבוקעתא שבגולן, הבת הרביעית בבית, לאב שעובד בשמירה בקיבוץ יונתן, ואם שמחלקת את זמנה בין הבית לקצביה המשפחתית. "הייתה לי ילדות מסובכת, לא התחברתי מאוד לדודים ולדודות שלי, את ההורים אהבתי מאוד. אין כמו אבא שלי, יש לו לב נקי. אני נורא מחוברת אליו כי הוא דוחף אותי ומבין אותי יותר".
אחרי התיכון התחילה ללמוד סוציולוגיה במכללת צפת. "היו לי חברים טובים שעזרו לי להבין את העברית, אבל אחרי שסיימתי שנה ראשונה הרגשתי שאני חייבת לעשות משהו בשביל עצמי, אז הלכתי למוזיקה. המוזיקה היא החיים שלי. לא רבע ולא חצי. היא ה-כ-ל. כל העולם. הייתי מסתכלת על עצמי ואומרת שיש לי את הדבר הזה, אז למה אני לא עושה עם זה כלום? למה אני לא מכבדת את זה? קיבלתי מתנה. יש לי הזדמנות. אם בן אדם צריך לעשות משהו בחיים שלו הוא לא חייב לחכות לאף אחד שידחוף אותו. הסתכלתי איזה תוכניות יש וראיתי את אייל גולן. בחרתי את התוכנית של אייל גולן בגל שאני אוהבת אותו מאוד ושומעת אותו מהילדות, וגם את שרית חדד. אחרי ששמעתי את ליאור נרקיס ודודו אהרון בתוכנית מאוד אהבתי אותם, נחשפתי לליאור נרקיס רק בתוכנית. מאוד כעסתי על עצמי שלא שמעתי את השירים שלהם קודם".
קשה לפספס את הדמיון החיצוני בין גיידה אבו אועד, עוד רגע בת 20, לבין שרית חדד. חובבי הטריוויה וצירופי המקרים אולי ימצאו עניין בעובדה שחדד (לשעבר חודדטוב) החלה כזמרת חימום של שריף (לשעבר ילד הפלא הדרוזי). כשהפקת התוכנית "אייל גולן קורא לכם" כיוונה בפעם הראשונה מצלמה לעבר גיידה, וביקשה ממנה להציג את עצמה, הדבר הראשון שאמרה, זה שהיא רוצה לעשות משהו גדול בחיים שלה, "להיות כמו שרית חדד, כמו אייל גולן". אפשר לומר שהיא הגיעה למקום הנכון.
האמת שהיא בכלל הייתה אמורה להשתתף בריאליטי מוזיקלי אחר. אחד המלהקים של "הכוכב הבא" דג אותה בצורה די מקרית והיא תוכננה להופיע שם. אבל לוחות הזמנים לא הסתדרו והמלהק המליץ עליה ל"אייל גולן קורא לכם" ומפה לשם, גיידה כבר בגמר. "לא ציפיתי להגיע כל כך רחוק", היא אומרת, ואיכשהו כשזה בא ממנה, ארוז באותו חיוך מבויש, זה נשמע אמין.
גיידה, שעדיין גרה בכפר בוקעתא, היכן שלמרבית התושבים אין תעודות זהות כחולות, מעידה שתמיד הרגישה מחוברת לישראליוּת. "משהו בחברה הישראלית מתאים לאישיות שלי", היא אומרת. הראיה המרכזית לזה מבחינתה היא העובדה ששני האמנים שהיא הכי אוהבת הם גולן וחדד. כשאני שואל אותה איך הגיעה בכלל לאוהב אותם במקום שבו זה לא בדיוק המיינסטרים, היא עונה שאולי זה לא המיינסטרים, אבל שזה בהחלט נוכח. גם לבוקעתא מגיעות השפעות ישראליות ו"המון אנשים שומעים אייל גולן".
גיידה עצמה גדלה על הזמרות הערביות הגדולות פיירוז הלבנונית ואום כולתום המצרית. כשאני שואל אותה על מנאל מוסא והיית'אם חליילה, ערבים אזרחי ישראל שנסעו לפני שנתיים להשתתף ב"ארב איידול", ריאליטי מוזיקלי שמתקיים בלבנון, והאם זה יכול לעניין גם אותה, היא אפילו לא ממצמצת: "אני לא חושבת שהייתי נוסעת, כי המטרה שלי היא להצליח כאן. להצליח בחברה הישראלית מעניין אותי הרבה יותר מלהצליח בעולם הערבי, אני מרגישה מחוברת הרבה יותר למקום הזה מאשר לעולם הערבי".
מה לגבי נסרין קדרי, שזכתה בעונה השנייה של התוכנית, גם היא ערביה? דיברת איתה? היא נתנה לך טיפים?
"אני מתה עליה! ראיתי אותה פעם אחת ולא יצא לנו כל כך לדבר, אבל אני לגמרי מפרגנת לה על הדרך שהיא עשתה, ואני הכי בעד ללכת באותה הדרך, אבל בסגנון שלי".
ומה עם הכוכבות פופ הגדולות שצמחו עכשיו שהן בנות הגיל שלך פחות או יותר (או רק פחות), עדי ביטי ונועה קירל. את שומעת אותן?
גיידה שוב מזכה אותי במבט השמור לחייזרים. "בחיים לא שמעתי עליהן בכלל, אבל בטח אשמע. רק בזמן האחרון התחלתי להיחשף לסוגים אחרים של מוזיקה ישראלית, ולכל מיני אמנים שלא הכרתי. מי שכן יצא לי לשמוע זה דודו אהרון ועדן בן זקן, שאני נורא אוהבת. אבל אני יכולה להגיד שהסגנון הזה עדיין חדש לי. בעיקר של עדן. השירה שלה זה לא משהו שנתקלתי בו קודם. היא שרה מזרחית מודרנית כזה, אני יותר מכוונת לקלאסית".
איך העברית שלך?
"אני מדברת עברית ביום יום אבל יש מצבים שאני מפחדת להגיד משהו או מתרגשת ומתבלבלת במילים. זה בעיקר קשור למצבים הרגשיים שלי. אני עדיין עובדת על העברית שלי וחייבת לחזק אותה ולשלוט בה בשביל השירה. עכשיו התחברתי יותר לחברה של היהודים מאז שאני בתוכנית אז אני חייבת למצוא דרך לתקשר יותר טוב. כיף ללמוד עברית".
את נמצאת לאחרונה הרבה בתל אביב. איך זה לעומת רמת הגולן?
"אני אוהבת את תל אביב, זה מקום מדהים אבל קצת רועש מדי בשבילי. הדבר שאני הכי אוהבת בסופו של דבר זה לחזור הביתה. אני תמיד פותחת את החלון, מריחה את הריח מקשיבה לשקט ומבינה כמה התגעגעתי".
מי שמנסה לגרור אותי לדיונים פוליטיים, ייכשל
הבית יכול להיות מקור לנחמה, אבל גם לקושי ואי ודאות. באותו קטע בתוכנית שבו הציגה את עצמה לראשונה, אמרה גיידה בכנות ובישירות ש"בחברה שלנו [הדרוזית] לא כל כך אוהבים מוזיקה. אף אחד לא דוחף אותך... אבא שלי אומר לי: 'אין בעיה, תעשי מה שאת רוצה', [אבל] אמא שלי, בגלל שהיא דתיה, אומרת לי: 'אני לא יכולה לדחוף אותך, בגלל שזה לא מקובל'. אז אני כל הזמן מתלבטת מה לעשות – ללכת על החלום שלי, או עם החברה שלי".
בינתיים נראה שהיא החליטה, ובענק. בתשובה לשאלה איפה היא רואה את עצמה עוד עשור, היא עונה: "על במות בכל רחבי ישראל, עם כמה דיסקים מצליחים ברזומה". אם זה יקרה, לתוכנית יהיו מן הסתם מניות חשובות בכך. הגמר ייערך ביום הולדתה ה-20 וזה יכולה להיות מתנה מושלמת.
"בהתחלה הייתי קצת יותר ותרנית", היא מספרת על הימים הראשונים של התוכנית. "בכל פעם שמישהו הודח, אוטומטית שאלתי את עצמי 'למה לי מגיע להישאר פה, ולו או לה לא?'. אבל ככל שהתקדמתי, הבנתי שאני כאן בזכות ולא בחסד. עדיין קשה לי עם ההדחות, אבל אני מתחזקת מהן ומבינה דרך זה עד כמה אני חזקה. וזה לגמרי לקח לעתיד".
את מקבלת גם ביקורת שלילית מאנשים שרואים את התוכנית?
"יש יהודים וערבים שכותבים לי כל מיני הודעות או תגובות שאני לא אוהבת, אבל אני בוחרת להיות נאמנה לעצמי, אז אני פשוט מנסה להתעלם ולא להיכנס לוויכוחים מיותרים. מי שמנסה לגרור אותי לדיונים פוליטיים, ייכשל. אני פה בשביל האמנות והמוזיקה".
סייעה בהכנת הכתבה: אביה פרחי
גמר "אייל גולן קורא לכם" ישודר במוצאי שבת ב-21:00 בערוץ 2 (קשת)
צילום: יונתן בלום | סטיילינג: ישראל רחמני | שיער ואיפור: מיכל ארן | בגדים: גלביה לבנה: gallabia, שרשרת: ALDO, שמלת משי: נומרו 13, זר לבן דק: נומרו 13, שמלה שחורה: gallabia, נעליים: ALDO, זר פרחים עבה: Limi's