רינת ממתינה בשקט על הספסל בקצה האולם בסטודיו ברייקרהוליקס ברחוב בוגרשוב בתל אביב. בתה, אלי, בת 11, מצטרפת לשאר הבנות ומתחילה לזוז ולנענע איברים. "היפ הופ יכול לשדר מיניות אבל תלוי איך רוקדים את זה", אומרת האם. "אני לא דואגת. הילדה שלי מאוד ביישנית. לא יזיק לה להיות קצת פחות חסודה".
פעם כל הילדות והנערות היו הולכות לרקוד בחוג ג'אז, ולפני זה בחוג בלט. בשנים האחרונות חוגי היפ הופ לנערות הפכו בישראל לתופעה של ממש: מספר החוגים עולה במהירות, גיל הנרשמות יורד. כולן רוצות להזיז את הישבן ולהבליט איברים בג'ינס קצר. לפי הנתונים של החברה למתנ"סים הארצית, רק בשנה האחרונה עלה מספרן ב-20 אחוזים; בארבע השנים האחרונות מספר חוגי ההיפ הופ הכפיל את עצמו. הנרשמות – בנים לא כל כך בעניין – מגיל יסודי ועד תיכון.
ההורים שלכן בסדר עם התנועות והלבוש?
גאיה: ההורים שלי דוחפים אותי לרקוד כמה שיותר, כי הריקוד אצלנו במשפחה הוא משהו משמעותי. גם כשמדובר בכיוונים של טוורקינג הם לא יתנו לי לעצור מלרקוד".
מאי: "אני לא רואה סיבה שאתבייש כי אם אני עושה איזה תנועה אז היא באה ממני בכל מקרה. אני לפעמים עושה טוורקינג ליד אמא שלי בבית".
"מביך אותי לעשות הרבה תנועות עם התחת מול אנשים"
חוגי ההיפ הופ שגדלו ותפחו בשנים האחרונות שלחו שליחות אל עולם הפופ שמחוץ לעמודי היוטיוב וחדרי המתנ"סים. אתם ככל הנראה מכירים שניים מהמופעים הכי פופולריים והכי בולטים שלהם: נועה קירל ועדי ביטי. שתיהן בנות 15, זמרות ורקדניות סופר פופולריות בקרב בני נוער שמעניינות מאוד את המבוגרים. המוזיקה שהן עושות היא בין פופ להיפ הופ, אבל עיקר הבאזז הוא סביב המראה והאאוטפיטים שלהן בקליפים ובהופעות: קצר, חשוף ומאוד מאוד סקסי.
קירל נחשבת לפורצת דרך בז'אנר. יש לה יותר מ-180 אלף עוקבים באינסטגרם ויותר מ-20 מיליון צפיות בעמוד היוטיוב שלה. היא פרצה ברמה לאומית בשנה שעברה עם הדוקו ריאליטי "פושרס" והקליפים ל"מדברים עליי" ו"קילר", ומאז היא מעוררת פאניקות ציבוריות בזו אחר זו: היא שרה "המספר האהוב עליי הוא 69"! היא מופיעה במועדונים שלילדות בגילה אסור להיכנס אליהם!
עדי ביטי, הנמסיס, מובילה באינסטגרם עם 282 אלף עוקבים ומזנבת ביוטיוב עם עשרה מיליון צפיות. כל קליפ חדש שלה מצית שוב דיון לגבי הלבוש החשוף ושפת הגוף הסקסית שלה בגילה הצעיר. לפני שבועיים האש נדלקה שוב כשהזמר עידן עמדי בפייסבוק פוסט קשה נגדה בעקבות ההופעה שלה בקליפ "ירח מלא", שהיתה לדעתו פרובוקטיבית מדי לגילה. ביטי כתבה בתגובה שזה מה שקורה עכשיו בעולם, שמדובר בקליפ שכולו העצמה לגיל הנעורים.
היא לא טועה: הריקוד מעצבן ההורים של נועה קירל ועדי ביטי הוא הקצה הנראה של הקרחון, הצ'ופצ'יק של הפירמידה, בתוך מה שהפך להיות התרבות הפופולרית של נערות היום, ואפילו של ילדות. מתחת לקירל וביטי יש דור נוסף של כוכבות ביניים, כאלה שבני נוער מכירים אבל אתם לא: אלין כהן וגל גולד למשל, שניים מהשמות הכי חזקים בסצנה של ריקודי ההיפ ההופ בקרב נערות, והן צמחו באותם חוגים במתנ"ס. 15 אלף מנויים יש לכהן בערוץ הריקוד שלה ביוטיוב, בערוץ האיפור 32 אלף מנויים, או "רשומים", בשפת בני הנוער בישראל, שאצלם בניגוד למבוגרים, יוטיוב היא רשת חברתית לכל דבר.
כשמתחילים לצפות בסרטונים שלה, אלין כהן נראית ברגע הראשון כתואמת קירל. שזופה ומאופרת, שפתיים ורודות, שיער חלק ומלא. לצדה שתי חברות, פעם שובל וירין, פעם ליאל וקורל, וכל השלוש לבושות בגופיה, מכנסונים, סניקרס וגרבי ספורט משוכות עד מתחת לברך. כל סרטון רודף סרטון נוסף, טיוטוריאל, שמלמד איך רקוד את הריקוד. "היושים בנות, היושים יפות שלי", היא פותחת, "אחרי שראיתן את הריקוד אתן לא חושבות שהגיע זמן ללמוד אותו?".
יותר מ-70 אלף צפיות יש לכל ריקוד כזה, ובתגובות – מלחמה. מצד אחד, עשרות בני נוער שחושבים שהיא "מושלמת" ומצד שני, מגיבים שמבקרים את הלבוש שלה והסגנון. "את רוקדת יפה אבל זה קצת מוגזם בשביל הגיל שלך, סליחה" ו"את הריקוד אהבתי אבל את הלבוש שלך ממש לא". ב-MTV ישראל דווקא מפרגנים ואחרי שגילו את הפוטנציאל, החליטו לשבץ את הריקודים של כהן בשידורים שלהם.
כסף או אבוש
לא רק בין הנוער להורים ההיפ הופ משסע, גם בין בני הנוער לבין עצמם. "רקדתי טוורקינג מול אנשים בשכבה. ממש נכנסתי לזה", אומרת גאיה. "והייתה ילדה אחת שפתאום אמרה לי לא לעשות את זה כי זה ממש זנותי. זה דרש ממני הרבה אומץ לעשות את זה במקום ציבורי וזה גם לא כזה ריקוד קל כמו שזה נראה. זה כן מביך אותי לעשות הרבה תנועות עם התחת מול אנשים. אז אני עובדת על עצמי ומנסה להיות שלמה עם התנועות שלי, ככה שלא יהיה אכפת לי מה אחרים חושבים".
הלבוש החשוף הוא לדעתכן חלק הכרחי מההופעה של היפ הופ?
דפנה: "אני חושבת שאצל עדי ביטי ונועה קירל הלבוש זה חלק מהרצון ליצור הרבה צפיות בקליפים שלהם. הבגדים מאוד מוסיפים לזה ויצא לי לראות קליפ שלהן ולהגיד לעצמי איזה יפה הן לבושות".
גאיה: "זה קשור לקטע אופנתי אבל חוץ מזה את לא יכולה לבוא להופעה עם פיג'מה. זה יראה פחות מקצועי. יכול להיות שיש מישהי כזו שתרקוד מדהים אבל יש אנשים שיתאכזבו שהיא פחות השקיעה בבגדים".
ניבה: "אני לא יודעת איך לשים פס כמוהן ואם מישהו אומר לי משהו אני לוקחת אותו ממש קשה. אני חושבת שזה שהן לא שמות על אף אחד ועושות מה שהן רוצות זה משהו שראוי להערכה כי צריך לזה הרבה אומץ".
דפנה: "בעיני עדי ונועה ממש מדהימות, כי זו הדרך שלהן להתבטא. אבל יש עוד בנות שהן מדהימות כאלה, שאולי אין להן את האפשרות לעשות את זה. כי כאן נכנס העניין של כסף או אבוש".
מאחורי הסרטונים הביתיים של אלין כהן, באווירת כמה חברות באשכול פיס, עומד כוריאוגרף אישי, במקרה הזה טל הנדלסמן. הנדלסמן הוא גם הכוריאוגרף של עדי ביטי; הוא האיש שלימד את קירל לרקוד מגיל עשר ורק לפני ארבעה חודשים, לפי השמועות על רקע ויכוחים עם הסוכן של קירל, עזב את הג'וב הנחשק. שבוע אחר כך קיבל הצעה מפתה אותה גם לקח – הוא הפך למנהל האישי של ביטי, פנייה שגררה אחריה הרבה מאוד שיחות טלפון מהסוג המעניין. "אני מקבל ים של פניות מהורים וממשקיעים שרוצים שאבוא לעזור להם לייצר טאלנטיות כמו שעשיתי עם נועה קירל. רק לא מזמן הציעו לי סכום עתק כדי לייצר כוכבת, אבל אנשים לא מבינים שזה לא רק כסף אלא עניין של כישרון שצריך להיות לכוכבות האלה".
הנדלסמן בתחום כבר 19 שנה. הוא היה בין המורים הראשונים בארץ להיפ הופ, ואף היה הכוריאוגרף בתוכנית "נולד לרקוד". פרובוקטיביות לא מלחיצה אותו. "אין שום תנועה שמביכה אותי. אם הייתי מובך לא הייתי במקצוע הזה. אין פה עניין להציג תנועות מפתות או סקסיות. אני לא מלמד אותן סטריפטיז ולא מלמד אותן מה שהן לא צריכות לדעת. הן רוקדות בביגוד מלא. זה הכול בראש של הצופה".
איזה דברים צריכים להיות למישהי שרוצה להפוך לכוכבת?
"היא חייבת להיות זמרת מוכשרת ושתהיה לה יכולת אימפרוביזציה ועמידה בביטחון על הבמה. כמובן שזמרת פופ חייבת כישרון לזוז ולהתנועע כמו שצריך אבל יש כאלו שנולדו עם היכולת ויש כאלו שלומדות תוך כדי. מי שיודעת לזוז עוקפת פי מיליון את מי שלא, גם במכירה של עצמה בקליפים וגם בהופעות על הבמה".
אתה מרגיש אחריות כלפי התלמידות שלך באיזה שהיא צורה?
"יש לי אחריות מלאה כלפי כל תלמידה או ילדה שנכנסת איתי לעבודה בתחום. אני מספק לכל אחת בדרך כזו או אחרת את התשובה או את המענה להגשמה כמעט מלאה של החלום שלהן. תפקידי הוא לכוון אותן לשם ולראות מה הן בדיוק רוצות. אני תמיד חושב שצריך להתחיל לרקוד ואז להתקדם. אם ראינו שיש יכולת לייצר עוד כוכבת אז כמובן שאהיה שם במאה אחוז לתת מענה להצלחה".
ויש אחריות כלפי הצורה שבה בנות צעירות מתלבשות בהופעות כאלה?
"תמיד לריקוד היה קונוטציה של סקס אפיל. אם מישהי תלבש שמלה ותרקוד סלסה, יהיה מה להגיד על זה, ואם היא תלבש ג'ינס וטופ אז גם. ריקוד הוא שפת הגוף ובמיוחד היפ הופ וריקודים לטינים. בעיני זו התשובה לכל. אם אתה מסתכל על זה ולא רואה אומנות אלא משהו אחר אז זו כבר בעיה שלך. בינינו אין כאן שום דבר שגובל בסקס אלא יש כאן נטו נערה שרוקדת פופ טהור, נקודה".
"כן נתקלתי בהורים שהתלוננו על תנועות קצת סקסיות ועל תנועות מוגזמות באגן. אני תמיד מקשיב ללקוח ומנסה להתאים וכמה שיותר לעד. אבל אם אין לכם דרך להבין שיכולת השליטה בגוף והסגנון הזה הוא חלק ממה שהריקוד הזה צריך אז אל תשלחו את הילדה בגיל הזה לחוג. שתמשיך ללמוד בלט קלאסי ותבוא בגיל מאוחר יותר".
הגלגול הכיפי של ההיפ הופ הישראלי
זה לא הגלגול הראשון של ההיפ הופ בישראל, אבל זה ככל הנראה הגלגול הכי מדויק שלו. מילת המפתח היא כיף. עוד לפני שהיו אבוש ואמוש, חשבונות בנק ומלתחות מלאות, היה היפ הופ, וכדי להבין איך הפך ההיפ הופ לריקוד חושני של ילדות בנות 12, צריך להבין מאיפה הגיעה המוזיקה הזו בכלל. "היפ הופ זו מוזיקה מאוד סקסיסטית", אומר ד"ר אורי דורצ'ין מהמכללה האקדמית שבצפת, שכתב את הספר "זמן אמת" הכולל מחקר שעשה על ההיפ הופ הישראלי. "החופש בתנועות הוא בילט אין שם. מוזיקה שחורה תמיד הייתה מאוד אירוטית וחושנית ובהיפ הופ זה קיבל קפיצה של מוחצנות בקליפים ובריקודים. אם כאן היינו מסתכלים עליהם בעין מערבית ואומרים שהם מיניים, אז שם הם נחשבו לחושניים ולדרך ליצור קרבה פיזית. כשההיפ הופ התחיל בארצות הברית באמצע שנות השבעים. הוא התחיל מצורך בתרבות פנאי בשכונות הכי גרועות. הוא היה מיועד בעיקר למסיבות לאוכלוסיות עניות שהחליטו לשים רמקולים ולעשות מסיבה למרות שאין להם שום סיבה לשמוח. זו נחשבה למחאה אדירה. אתה לא צריך להניף אגרוף באוויר, אלא מספיק לתבוע לעצמך מרחב כדי לזעזע את השמרנות האמריקאית. אחר כך זה כבר הפך למוזיקה של הרכבים עם בריכה ובחורות בביקיני".
"המטרה שלי להכניס את ההיפ הופ לתודעה, לתת הזדמנות לבנות שלא יכולות להרשות לעצמן חוג היפ הופ", היא מספרת. "פיתחתי עור של פיל, אלו אנשים חלשים מאחורי המקלדת. זה סגנון ריקוד שחייבים בשבילו בגדים צמודים, אי אפשר לרקוד היפ הופ עם בגדי נזירה. לבלרינה לא יגידו למה את הולכת עם בגד גוף צמוד, מה ההבדל?".