נסרין קדרי נמצאת בעיצומה של סערה רומנטית: כבר יומיים שהיא ובן זוגה במשבר עמוק, לא יודעים אם הם און או אוף. הוא יהודי, גר באשדוד, נגן לשעבר בלהקה שלה. אחרי פרידה משמעותית היה נדמה שהשניים חוזרים, אחר כך שוב נפרדו, ובתוך כל אלה נסרין סוערת. היא נכנסת לבית הקפה בתל אביב עם עקבים מהדהדים ואנרגיות רועמות, ועוד בטרם שתתה כוס מים היא מספרת לי את תקציר הפרקים הקודמים. בעצם, היא גם לא תשתה. "אני אחכה לקפה", היא אומרת, "אני אף פעם לא שותה מים, כי מים זה הכי נורמלי שיש ואני לא הכי נורמלית. אני צריכה משהו עם טעם. כמו שאני צריכה את זה בחיים. תמיד מעניין לידי, לא משעמם. הכל בוער אצלי, אש".
את חושבת שזה משהו שנולדים איתו?
"לא יודעת, אבל אצלי לא יכול להיות רגוע. אנחנו בונים את האישיות והחיים שלנו, וככה אני בניתי את שלי, עם הרבה רעש ודברים מעניינים", היא מצחקקת. "באתי חדה היום, שמת לב?".
מעריציה האדוקים של קדרי כבר מכירים היטב את הכריזמה הזאת שלה, יודעים שהיא הרבה יותר ביונסה מאשר שריף ילד הפלא. לפני ארבע שנים, אחרי שניצחה בעונה השנייה של "אייל גולן קורא לכם" (עונה חדשה החל מיום שני הבא, ראשון עד שלישי ב-18:00 בערוץ 24) והחלה קרוס אובר ממוזיקה ערבית למזרחית, היו כאלה שנשבעו שתעלם במהירות. לא קל להיות זמרת בישראל, ובטח שלא זמרת מוסלמית. אבל למרות שהיה קשה, ולמרות שמחוץ לביצה המזרחית ולחפלות היא עדיין קצת פחות מוכרת - המיינסטרים היהודי עוד לא אימץ אותה וגם הקהל הערבי, ממנו הגיעה, נותר מעט מסויג – מי שנתקל בה פנים אל פנים יצא ברוב המקרים מאוהב. בשנים האחרונות הופיעה בבית הנשיא, בפסטיבל הפסנתר ובעצרת לזכר יצחק רבין, וגם הוציאה את הסינגל המצליח "חייאתי" והפכה לסמל של דו קיום בתוך קהילת המוזיקה הים תיכונית. הכל נחמד וטוב, היא אומרת, אבל קודם כל תעזרי לי לפתור את העניין עם החבר.
"הבעיה היא נסרין, זו אני שלא החלטית", היא אומרת, "הוא הכי מדהים וטוב, אבל אני בבלבלה עם עצמי. אם הייתי מאה אחוז, הייתי הכי פורחת שיש, ונושמת לרווחה, אבל אני לא מאה אחוז שם, ואז מתחילים עצבים ומחשבות וזה לא זורם לי. הוא אוהב אותי מאוד אבל הוא יותר מדי סטנדרטי בשבילי ואני צריכה יותר אתגר".
כמה שנים נמשך המשחק הזה ביניכם?
"עשר שנים, כולל הפסקות. הוא היה איתי על הבמה, רואה את כל מה שקורה איתי, לא רק שומע על הופעות, רואה איך מחבקים ומנשקים אותי. היה לו קשה לקבל את זה. זה משהו שיכול לפגוע בגבריות".
במקביל סיפרו שהתגיירת למענו.
"זו תקופה שעברה, זה לא הושלם ואני לא מצטערת על זה. לא התחלתי להתגייר כי הוא ביקש, הוא קיבל אותי כמו שאני, אבל רצינו להתחתן וגם ככה הרגשתי קרובה לדת, גם אם לא ספציפית היהודית. גם לבודהה אני קרובה, זה לא משנה. אני מאמינה בבורא עולם, האמונה שלי מיוחדת לי, זו הדת שלי, אני מדברת איתו בתפילות ובשפה שלי".
אז מה לא הסתדר בתהליך הגיור?
"תראי, היהדות לא שונה מהאיסלאם, זה מאוד קרוב, חוץ מכמה דברים ספציפיים קטנים. אבל בשבילי זה נגמר. הם הערימו עלי יותר מדי קשיים. גם אם ארצה להתחתן עם יהודי אחר, לא אעבור שוב תהליך כזה. אמרו לי ללבוש חצאיות, רצו שלא אופיע בכלל, אבל זו העבודה שלי. הייתה תקופה שהם אפילו אמרו לי לגור עם משפחה אומנת בבאר שבע, ועשיתי גם את זה. זה וואחד בלאגן, לא חוזרת לשם".
"חלאס, כולנו באנו מאותו מקום ויש לנו את אותה מנטליות"
בעוד כמה חודשים ימלאו לנסרין 30, אבל אין מסיבה גדולה בתכנון. "אני מופיעה באותו ערב, אבל זה בסדר, לא בא לי לחגוג כי לא בא לי להיות בת 30", היא נאנחת. זה לא רק הלחץ להתחתן ולהביא ילדים, הנוכח בחיים של כל רווקה ישראלית מכל דת או גזע - נסרין באמת מאמינה שלהתבגר זה לא כזה תענוג. "די נו תראי אותי, אני הכי מפונקת, ואני רוצה להישאר קטנה", היא אומרת. "אני רוצה שתמיד יחבקו אותי ויתנו לי רגש ואהבה, אני חייבת את זה. אני לא רוצה שיום ההולדת הזה יגיע, אני רוצה להיות בת 16 עם פצעים על פנים".
כשהייתה ילדה, היא מספרת, דווקא ניסתה להתבגר הכי מהר שאפשר. "לא שיחקתי בבובות או דברים כאלה, כל הזמן הייתי עם שמלות של אמא ועקבים. הייתי שומעת מוזיקה בחדר ומדקלמת סרטים בערבית. בבית ספר הייתה לי הפרעת קשב וריכוז הכי קשה שיש, וכל הזמן היו קוראים לאמא שלי כי עשיתי בעיות ושטויות והייתי הרבה עם בנים ולא עם בנות. מילדות אני אוהבת בנים וזה סימן שאני לא לסבית".
לא שיש לנו בעיה עם זה, נכון?
"ברור שלא. יש לי חברות בקהילה והכל בסדר, אבל יש הרבה אנשים שחושבים שאני לסבית, כי אני בקטע של ביץ' כזו, וזה פשוט לא נכון. לא צריך למהר לשפוט. אני, בכל מקרה, צריכה גבר עם שערות על הגוף".
היא נולדה בחיפה וגדלה בלוד לצד אח ואחות, בתם של אחות מוסמכת ונהג מונית. תשומת הלב שהשתוקקה אליה כל כך, הגיעה בצורת הבמה, כשעוד כטינאייג'רית הקימה להקה והחלה להופיע בארועים, מועדונים וחמארות. כשחברים ייעצו לה ללכת לריאליטי החדש של אייל גולן היא התייצבה – אבל עד היום, כשהיא כבר טאלנטית מבוססת המנוהלת על ידי חגי אוזן וחתומה בחברת ההפקות של גולן, ליאם הפקות - היא משוכנעת שזה היה קורה לה גם בלעדיו.
"אני מכבדת ואוהבת את אייל כאדם וכזמר, אבל גם הוא יודע שאני צריכה חופש. הוא נותן לי שקט מוחלט לעשות מה שאני רוצה. אייל עסוק, אני עסוקה, אנחנו לא מדברים במהלך היום. לפעמים אנחנו נפגשים בהופעות על הבמה".
יש מחיר לחבירה אליו? משהו ב"ערביות" שלך נפגע?
"ממש לא. יש הרבה ערבים ששומעים אותו, בבית שלי שמעו את אייל גולן ועפרה חזה וזהר ארגוב. יש לי קהל מכל המגזרים, גם דתיים ואתיופים ורוסים אוהבים אותי מאוד, והקהל הערבי לא עזב אותי אף פעם. הוא בא איתי לכל מקום".
ובכל זאת – את יוצרת לך שם של זמרת ממלכתית, בתקופה של גזענות הולכת וגוברת כלפי ערבים בישראל. זה לא בעייתי?
"אני לא מרגישה גזענות בכלל. תכנסי לפייסבוק שלי, אנשים כותבים לי כמה אוהבים אותי וחולים עלי. ברור לי שאולי יש אנשים שמאחורי הגב שלי אומרים 'מוות לערבים', אבל אני מזהה אותם בקלות. זה אותם אלה שאומרים לי 'בשבילנו את לא ערבייה', זה קורה לי המון".
משפט גזעני.
"נו, אז מה אני יכולה לעשות? אולי אני צריכה להראות להם את תעודת הזהות שלי, שיבינו ויעכלו שאני ערבייה. אני יכולה לשאול מישהו יהודי מאיפה אמא שלו באה והוא יגיד לי שמטריפולי. נו, אז היא לא ערבייה? עונים לי, "חיו שם יהודים, זה לא ערבים". חלאס. כולנו באנו מאותו מקום ויש לנו אותה מנטליות".
אז מה עושים?
"אני רוצה שנחיה בשלום ונקבל אחד את השני. לאף אחד אין מקום אחר ללכת אליו. גם אצלי מתחת לבניין בראשון לציון הייתה דקירה - מה, אני לא פוחדת מטרור? אז אני מנסה להרגיע לרגע את האש, ולהיות עם חיוך ושכל זה יסתיים כבר. בינתיים מוזיקה היא השפה שלי, יותר מערבית ומעברית".
"קרוב משפחה ניסה לנשק אותי בכוח כשהייתי קטנה"
נסרין יודעת כי יצפו ממנה לתת תשובות מפוכחות ותובנות חכמות על המצב. באלבום השני שהיא מוציאה בקרוב היא מתכוונת לעשות מעשה ולשנות את מנהגה לשיר בעברית בלבד, "כי ביקשו ממני לחזור לערבית". ועדיין, היא מסרבת להניף דגלים בולטים מדי, ונראה שהיא מתרחקת מאמירות פוליטיות ברורות. כד שזה מגיע לפוליטיקה של מגדר. נסרין מודעת לנוכחות הנשית הדרמטית שלה בחלל, ממש כמו האלילה שלה אום כולתום, ורוצה לתת עוד ועוד ממנה - מהגודל, מהווליום, מהחושניות. ברור שזה לא בא טוב לכולם. "אני יודעת שיש כאלה שיש להם בעיה עם אישה חזקה. הם רוצים את האישה החלשה שתגיד להם אמן להכל, ותוריד את הראש. אבל אין מה לעשות, עוצמה נשית זה חשוב", היא אומרת. "אני גאה במי שאני ומה שאני, ותמיד אומרת שנשים יכולות להשיג הכל ויותר טוב מגברים. אומרים שאין מספיק זמרות מזרחיות ובטח לא עם משפחה וילדים – אבל זה בולשיט. אני אוכיח את ההיפך".
התקדימים לא לטובתך - כשזהבה בן הפכה לאמא היא שילמה מחיר ולעומת זאת שרית חדד עדיין לא התפנתה להורות.
"זהבה בן לא שילמה מחיר בעיני, כי היא אף פעם לא נעלמה, היא תמיד בתודעה ותשאר זהבה. ושרית חדד - היא יודעת מה היא עושה, היא אישה חזקה ובנתה לעצמה קריירה שבה היא הכי למעלה. אני כן מאמינה שאפשר הכל. בטח שאפשר. הכי אני רוצה שהילדים שלי יהיו גאים בי, שיראו את אמא שלהם מופיעה ומצליחה".
עד שיגיעו ילדים, יש הרבה לילות של הופעות במועדונים שטופי טסטוסטרון. זה עולם פיזי, מחוספס, לא תמיד הוגן, שאליו היא חשופה כבר שנים ארוכות. "התחלתי עם המוזיקה כל כך צעירה, עוד לא היה לי ציצי אפילו, אבל זה לא משנה כשאת כבר שם", היא אומרת. "עבדתי במועדוני לילה שהסתובבו בהם רק גברים, בלי נשים בכלל, וכל אחד רוצה לאכול חלק מהגוף שלך, להתחיל איתך ולשכב איתך ולהגיע אלייך. זה ידיים ובלאגן כל הזמן".
זו הטרדה מינית.
"כן. אבל יש לי את הדרכים שלי לטפל בהם. אני מבהירה לגבר שאי אפשר להתעסק איתי, והוא עושה כבוד. עברתי גם הטרדה מינית לא על הבמה, כשקרוב משפחה ניסה לנשק אותי בכוח כשהייתי קטנה. לא הבנתי מה קורה בכלל. אני חושבת שמודעות זה הדבר הכי חשוב, ולי פשוט לא הייתה כזו בכלל בגיל צעיר, לא הבנתי מה קורה. אני לא מאחלת לאף אחד לעבור הטרדה, זו טראומה שאת לוקחת לכל החיים. זה לא שאני נגד גברים, אני חיה איתם ועובדת איתם, אבל אני לא פראיירית"
קשה יותר להיות אישה ערבייה מיהודייה לדעתך?
"בחברה הערבית, כמו אצל החרדים, יש נשים שצריכות שישחררו אותן. אני מקבלת הרבה פניות מנשים שהמשפחה לא מרשה להן להתפתח, ואני מעבירה להן את המסר באהבה, שיעשו כמוני מה שהן אוהבות. ברור שהיום זה לא כמו פעם, יש צעירות ערביות שלומדות רפואה וכל מקצוע אפשרי, ואני נהנית לראות את זה. אבל עדיין קיימים גם דברים אחרים, שבחורה צריכה להתחתן בגיל 20 ולא לעשות עם עצמה הרבה".
ואת סוג של מורדת? ההורים רוצים שתתיישרי?
"תראי, אמא שלי היא אישה עצמאית, היא עבדה שנים כאחות מוסמכת, היום היא לא עובדת כי היא חולה בסכרת אבל היא אף פעם לא נתנה דוגמא של להישאר בבית. מצד שני היא מאוד שונה ממני, אני משוגעת והיא שקטה, והיא תמיד מעירה לי – למה אני הולכת עם שורטס, למה עשיתי עגיל באף. בסוף אנחנו יודעות לצחוק על הדברים ביחד. הרי מגיל צעיר, לא משנה כמה ניסו להרגיע אותי, אף אחד לא הצליח".
"להופיע זה אורגזמה"
היא גרה לבדה בדירה במגדל חדש בראשון לצון, ממנו היא יוצאת להופעות סביב השעון - מה שלא משאיר לה הרבה זמן לחיי בית רגועים. ואולי עדיף ככה, כי היא משתעממת בקלות. "הסינגל החדש שלי מספר הרבה עלי, קוראים לו 'הגעתי עד לפה' ויש שם שורה שאני מאוד מתחברת עליה – 'רוצה לטעום מהטעם האסור'. זה הכי אני", היא אומרת. בשביל לחלוק איתי עוד שורה, נסרין מרימה את חולצתה וחושפת קעקוע יפהפה על צד בטנה, ציור של תווים וכיתוב בערבית, האומר, "החיים שלי זה שיר אחד". ביישנות אין כאן, ומידת החולצה שהתרוממה לא משנה את העובדה הזו לכאן או לכאן.
"אני שוקלת עכשיו 76 קילו ומרגישה מעולה", היא אומרת, "ירדתי ממידה לארג' למדיום. אני אוכלת מה שבא לי ומקיאה כל הזמן. סתם", היא צוחקת.
היית יותר מלאה.
"בטח, שקלתי מעל 100 קילו אחרי התכנית, אבל אז ראיתי את עצמי בטלוויזיה והבנתי שאני צריכה דיאטה. זרקתי את הפחמימות, הכנתי סלטים, חזה עוף, יצאתי להליכות שלוש פעמים בשבוע. עכשיו אין לי זמן לעשות ספורט ושוב עליתי, אבל זה בסדר. אני חושבת שאישה צריכה להיות נשית, לא רזה. היא צריכה להראות אישה. כששמו על השער של ספורט אילוסטרייטד את הדוגמנית המלאה, הרגשתי כל כך טוב. אני מתה על דברים כאלה. הלוואי שייקחו גם אותי לאיזה קמפיין".
מה עוד נמצא ברשימת השאיפות שלך?
"להצליח בקריירה, למצוא אהבה. אני מקנאה בחברות שלי כשהן נכנסות להריון. נורא בא לי להיות אמא, אני רוצה משפחה, להיות שם כבר, עם מישהו שיאהב אותי כמו שאני. הוא לא צריך להיות עשיר או משהו מיוחד, אבל הוא חייב להיות מעניין. יש לי בעיה, כי אני מביעה אהבה באופן מאוד חזק, אני מאוד רגישה ואני מצפה לזה גם מהצד השני. אני ככה גם על הבמה - נותנת את כל הכוח והעוצמה שלי כדי להגיע ללבבות של אנשים".
ג'ניס ג'ופלין אמרה שהיא עושה אהבה עם עשרות אלפי אנשים על במה ואז חוזרת הביתה לישון לבד.
"לא שמעתי עליה, אבל אני מה זה מתחברת למשפט הזה! להופיע אצלי זה אורגזמה ואני נותנת יותר מדי. בגלל זה אני צריכה שיתנו לי המון אהבה אחר כך, אני חייבת תשומת לב נונסטופ. חברות שלי אומרות שאני כמו תינוקת, נכנסת לשיחות של אחרות וחייבת שידברו עלי. מה לעשות, אני פשוט צריכה שיתייחסו אלי כל הזמן".
צילום: רונן פדידה | סטיילינג: לימור ריחנה | איפור: קרן שחם ל"סולו" | שיער: מאור קידושים ל"סולו" | ע. סטיילינג: שיר יאיר | בגדים: בגד גוף ומעיל: ניל ברוש לשנקר, חגורה: גוצ'י, טבעות: קארין זלייט, עגילים: קורו, מעיל לבן: שחר אבנט לשנקר, עגילים: שאגה רביבו, שרשרת: קורו דיזינגוף, נעליים שחורות: יונייטד ניוד, שמלה ורודה ומעיל: שחר אבנט לשנקר, נעליים לבנות: אולסטאר, מעיל אפור: יובל בר ישראל, שמלה שחורה: דני פורטיי, תכשיטים: קורו